ביקום מקביל, זאת הייתה יכולה להיות סצנה מושלמת. ג'אבון איסט כובש בדקה ה־90 בטדי, רן קוז'וך טס לכיוון היציע, האוהדים משתוללים וברקע מתנגנת נעימת הסיום של "רוקי". "אלונה, עשיתי את זה". לא שער אליפות רשמי, אבל כזה שסוגר עניין. כזה שאומר: הפועל באר־שבע חזרה להיות הקבוצה הכי חזקה בישראל.
אבל בעולם שלנו, דווקא השער של טימוטי מוזי בטרנר עלול להפוך לרגע שירדוף את באר־שבע בקיץ. לא בגלל הטעות עצמה, אלא בגלל מה שהיא סימלה. שוב אותה תחושה שקשה להסביר: קבוצה מצוינת, מרשימה, עמוקה, מאומנת - שפשוט לא יודעת לקחת לעצמה את מה ששייך לה.
זה השבוע הכי חשוב של באר־שבע בעשור האחרון. למזלה, הוא מתחיל מול היריבה הכי נוחה בפלייאוף העליון, אבל הראש כבר נמצא ביום שלישי בטדי. במשך חודשים הקבוצה של קוז'וך בנתה לעצמה תדמית של "הבלתי שבירה", אלא שעכשיו מרחפת מעליה סכנה אחרת: להפוך לעוד אחת מאותן קבוצות סימפטיות שאנשים נהנים לפרגן להן, אבל לא באמת מפחדים מהן. מין ארסנל של ארטטה לפני האליפות, או לברקוזן של ימי "נברקוזן". קבוצות שמשחקות כדורגל נהדר, נותנות הצגות, עושות הכל נכון - ואז בועטות בדלי בדרך הכי מנומסת שיש. המאמנים המנצחים אומרים עליה בסוף העונה ש"היא הייתה יריבה ראויה ששמרה על ספורטיביות", שזה כמו להגיד בסוף הדייט: "אתה חמוד, מי שתהיה איתך תזכה. המון הצלחה בהמשך".
העיקר זה הרומנטיקה
הרי אף אחד לא באמת כעס על באר־שבע אחרי ה־2:2 מול בית"ר. דיברו על המזל של הירושלמים. גם אחרי ההפסד למכבי ת"א בבלומפילד, השיח היה סביב הווינריות של דור פרץ. כאילו כולם מפחדים להיות קשים מדי עם הקבוצה הזאת. היא כל כך סימפטית, כל כך "ראויה", עד שלא נעים להגיד לה: חברים, תפסיקו להיות נחמדים ותתחילו לנשוך. אל תהיו לוזרים. צריך לשמור על 0:0 בבלומפילד? תשמרו. צריך להעיף כדורים נגד בית״ר בתוספת הזמן? אל תהיו יפי נפש ותמשיכו במסירות קצרות.
כי זאת כבר לא הסינדרלה מהנגב של 2016. זאת לא קבוצה קטנה שמפתיעה את מכבי ת”א הגדולה והעשירה. להפועל באר־שבע יש משאבים, קהל, אצטדיון ביתי מפחיד ומקום קבוע בשולחן של הגדולות. אם חלק מהאוהדים מרגישים שהתקשורת והקהל הנייטרלי רוצים דווקא את בית"ר ירושלים כאלופה, הם לא מדמיינים לגמרי. אבל זה לא עלבון, זאת מחמאה. בית"ר היא הסיפור הרומנטי החדש. באר־שבע כבר אמורה להיות מעל זה.
אליניב ברדה הפך את באר־שבע לאתלטיקו מדריד ישראלית. קבוצה שיכולה לנצח כל יריבה במשחק נתון, ואפילו לזכות בגביע - אבל עדיין מתקשה לקחת את הדבר החשוב ביותר. ברקת הרגישה שהתקרה הזאת כבר נמוכה מדי, ולכן הלכה על קוז'וך. ובצדק, קוז'וך באמת העלה את הקבוצה מדרגה מבחינת כדורגל, קצב ואמונה. עכשיו נשאר לראות אם הוא מסוגל לעשות את הדבר הכי קשה: להפוך קבוצה טובה מדי לקבוצה רעה מספיק כדי לקחת אליפות.
