יש האומרים שההחלטה של הפועל באר־שבע להציב את אליניב ברדה על הקווים עד סוף העונה ולא למנות מאמן במקומו של רוני לו המפוטר מלמדת על כך שלקבוצה אין מטרות גדולות. למרות איבוד הנקודות של מכבי חיפה אתמול, אליפות היא לא מילה שמשתמשים בה היום בבאר־שבע. ירידה מתחת למקום השלישי היא ודאי תסריט לא הגיוני, כך שהמקום באירופה מובטח.
בסתר, ברור שעדיין חושבים שם על המקום הראשון, אבל גם אם שמים זאת בצד, גם אם תפסיד בעצמה נקודות הערב מול הפועל חיפה - לבאר־שבע נותרו הרבה מטרות, אפילו אם הן קשורות לעתיד הרחוק יותר. במועדון צריכים להבין עכשיו מה עובד יותר ומה פחות. מי מהסגל מתאים ומי לא. ועוד כמה דברים. הנה שבע מטרות כאלה עבור באר־שבע.
1 | כדורגל של קבוצה מובילה
במשחק הבכורה של ברדה, הניצחון על מכבי פ"ת בגביע, השער הראשון הגיע בדיוק כפי שהתרגלנו מבאר־שבע – כדור קרן, מיגל ויטור נוגח. אין בעיה עם שערים כאלה, להפך, קבוצות עובדות קשה כדי להבקיע כמה שיותר במצבים נייחים, אבל הם צריכים לבוא בנוסף לפעולות כדורגל במשחק השוטף, וזו הייתה הבעיה הגדולה ביותר בקבוצה של לוי. הבסיס להשגת כל, או לפחות רוב, המטרות האחרות, הוא כדורגל של קבוצה מובילה. זה אומר לשלוט באמצע (ולכן צריך לבחור את הקשרים הנכונים), לשחק מהר עם הכדור, לאיים הרבה על השער ובעיקר לעשות הכל עם רעיונות קבוצתיים מוכנים מראש. ברדה הוא לא מאמן, לפחות לא אחד עם ניסיון, ולכן זו תהיה המשימה הכי מסובכת. היא גם, כאמור, החשובה מכל.
2 | להכניס את מיכה לעניינים
מבין כל שחקני הרכש בקיץ, והיו המון כאלה, דור מיכה נחשב למשמעותי ביותר, זה שבאמת אמור להחזיר את באר־שבע למאבק האליפות. בפועל, מדובר באכזבה הכי גדולה העונה, לא רק של באר־שבע אלא בליגה כולה. ברדה צריך לחשוב איך להפוך את מיכה לשחקן מרכזי מצליח. התקרה של הקבוצה, המקום שאליו היא יכולה להגיע במצב אופטימלי, גבוהה יותר עם מיכה בכושר. העבודה בהקשר הזה צריכה להיעשות בשני מישורים. הראשון הוא למצוא את הדרך הנכונה לשלב אותו מקצועית, בהתאם למערך ולעמדה. השני הוא בראש של השחקן עצמו, כי מיכה נראה אבוד. ולאחר כל אלה יגיע שלב נוסף: מיכה צריך להיות על המגרש יחד עם רמזי ספורי, לא אחד על חשבון השני.
3 | להחליט על הציוות בהתקפה
לבאר־שבע המון שחקני התקפה מוכחים לליגת העל, אבל אף אחד מהם לא חווה התפוצצות. זה קשור, כמובן, לסגנון של הקבוצה עד היום, אבל גם לחיבור ביניהם. אפשר להציב שני שחקני התקפה בהרכב, אפשר גם שלושה, רק שבינתיים, כמעט תמיד, החיבור לא נראה מספיק טוב.
ניקיטה רוקאביצה, מלך השערים של הקבוצה (8), נראה כמו החלוץ שהמקום שלו מובטח ברוב המקרים. השאלה היא מי מתאים לשחק לידו ובאיזו סיטואציה. יש איתי שכטר, יש יוג'ין אנסה, יש דנילו אספרייה – לאף אחד אין יותר משני שערי ליגה. העניין המרכזי פה אמור להיות סביב אנסה: הוא יכול לתת הרבה יותר, בטח כחלוץ תומך לצד רוקאביצה.
4 | להבין מי מהזרים מתאים יותר ומי פחות
ויטור הוא אחד השחקנים הטובים בליגה כבר כמה שנים, ובקרוב אולי לא יהיה שחקן זר, אבל יש בבאר־שבע כמה זרים שקשה להעריך מה יהיה איתם בעונה הבאה.
שניים מהם הגיעו עכשיו, בחלון ההעברות החורפי. אנדרה מרטינש הוא שחקן טוב שלא התאים לדרך שבה באר־שבע של רוני לוי שיחקה כדורגל, ואולי עכשיו יעלה מדרגה. גוסטבו מרמנטיני צריך להראות שהוא ברמה גבוהה יותר מהפועל חדרה. יש את אספרייה ואנסה, שכבר הוזכרו קודם. מעבר לכדורגל שבאר־שבע רוצה להציג העונה, חשוב שיבינו במועדון בשלב מוקדם, ולעומק, עם מי הם רוצים להמשיך לעונה הבאה.
5 | למצוא מקום בהיררכיה לשחקני הבית
לאוהדים חשוב שיהיו שחקני בית בקבוצה, והנושא היה לא מעט פעמים בכותרות בבאר־שבע, אבל זה לא צריך לקרות בכל מחיר. לשחקן בית יכול להיות יתרון על פני מתחרה אחר, כל עוד הם בערך באותה רמה – זה אמור להיות הכלל. לבאר־שבע שני שחקני בית בסגל. תומר יוספי הופיע ב־22 משחקים העונה, רובם מהספסל, ובעמדות קישור שבהן יש לבאר־שבע עומק. מי ששיחק פחות, 11 פעמים בלבד, הוא המגן הימני אור דדיה – הוא דווקא אמור להיות שחקן של יותר דקות. רוני לוי החליט להביא לעמדה שלו את איאד אבו־עביד, אבל לא בטוח שהוא אמור לשחק על חשבון דדיה.
6 | להכניס יותר אחריות למשחק
משחק הקש ששבר את גבו של רוני לוי היה מול הפועל ת"א, שבו באר־שבע שוב מצאה עצמה בחיסרון מספרי. מיכה היה זה שהורחק, הרביעי בקבוצה שרואה כרטיס אדום העונה, וכולם בגלל אותה עבירה – רגל שנשלחת גבוה, מעל הקרסול של שחקן היריב. ארבעה מקרים זה חוסר אחריות. אם נוסיף לכך את העובדה שבאר־שבע היא מלכת הצהובים של הליגה, נקבל נושא שחייב טיפול.
7 | להלהיב את הקהל
כל המשימות האחרות אמורות להחזיר את אמון הקהל, שאבד עם הכדורגל שהקבוצה הציגה העונה. הקהל משלהב את הקבוצה וכך הלאה, אחד מזין את השני ולהפך. זה המתכון ללכת קדימה.
