חלפו כמה וכמה עשורים מאז עלו הנאצים לשלטון בגרמניה. זה קרה בתחילת שנות ה-30 של המאה שעברה עם השתלטות שנבנתה במשך שנים, ולבסוף השפיעה על כל מוסדות החיים, כולל בספורט, שנחשב בעיני רבים דווקא ככלי חברתי שנועד לגשר בין זרים. אולי זו הנהירה של הפליטים והמהגרים ליבשת ואולי זה נובע מסיבות אחרות, אבל בשנים האחרונות האנטישמיות שוב מרימה ראש באירופה. יהודים, מוסלמים או אפריקאים - כולם חוטפים. רק שהפעם, בניגוד לעבר, התופעות הללו צומחות קודם כל במגרשי הכדורגל.
לא מעט אוהדים באירופה הפכו את הגזענות לסוג של תרבות. אמירות קשות, נהמות, צילומים עם צלבי קרס וסממנים שמזוהים עם הנאצים, תקיפות ואפילו מחוות פומביות לדמויות קיצוניות הפכו לדבר שבשגרה שם. מנגד, עומדים המועדונים הגדולים בכדורגל האירופי ומנסים למגר זאת ואפילו "לחנך" את הקהלים שלהם באמצעות מפעלי ההנצחה הישראלים. ביום הזיכרון הלאומי לשואה ולגבורה שמתקיים בישראל, רבים בצד השני של היבשת מרכינים ראש ומתייחדים עם היהודים, בתקווה שאירועים דומים לא יחזרו גם בעשור הזה. אבל לעיתים המציאות חזקה מהכול, והיא מציגה תמונה כואבת ומדאיגה.
גל חדש של אנטישמיות שוטף את אירופה בכלל ואת גרמניה בפרט. לפני כשנה שודרה ברשת BBC כתבה שעסקה בהיקף התופעה. "קשה לצפות לאירועים שכאלה בגרמניה של 2018", אמרה העיתונאית שהצטרפה להפגנה שקיימו כמה פעילים פוליטיים ובחלקם גם אוהדי כדורגל, שמחו נגד ראשי השלטון הגרמני הנוכחי. כששאלה את אחד מהמפגינים "כשאתה מדבר על כך שצריך לפעול נגד המנהיגים ונגד אלה ששולטים בכלכלה, האם זה אומר שאתה מדבר על היהודים?", וזה השיב לה: "כן".
המחאות נגד הזרים מתחילות לזעוק ברחובות בשנים האחרונות, אבל לא רק שם. הן מתפוצצות גם ברשתות החברתיות, ברחוב האינטרנטי, כפי שהבין זאת גם אלמוג כהן רק לאחרונה. לפני כחודשיים התחוללה סערה של ממש סביב הישראלי שמשחק בקבוצת אינגולשטאט הגרמנית, לאחר שזה הורחק בכרטיס אדום במשחק נגד אוניון ברלין. אחרי המשחק, הקשר נחשף לציוץ שכתב אוהד היריבה בטוויטר, שהקניט וכלל את המסר "יהודי, לתאי הגזים".
והוא לא היחיד. לא פעם בתקופה האחרונה המשטרה בגרמניה עצרה אוהדים בחשד לקריאות גזעניות שהופנו במקרים מסוימים אפילו לעבר שחקני נבחרת גרמניה. כך היה לדוגמה במשחק שקיימה הנבחרת בוולפסבורג, בסיומו העיתונאי אנדרה וויגט מה-BILD העלה לחשבון הפייסבוק האישי שלו סרטון ובו הוא תיאר איך שלושה אוהדים, בשנות ה-30 לחייהם, קיללו וגידפו את שחקני הנבחרת. ללירוי סאנה הם קראו "ניגר" ו"בימבו" בכל פעם שנגע בכדור, ולאילקאיי גונדואן הם קראו "הטורקי".
וויגט סיפר שהתעמת איתם, אך הקריאות רק הפכו ליותר קשות, יותר קיצוניות ואפילו ניאו-נאציות. "אף אחד ביציע לא אמר להם כלום, אף אחד", אמר בזעם. "אף אחד לא אומר דבר וזה נמשך ונמשך, גם עם קריאות 'הייל היטלר!' שצצו פתאום". אמנם אף אוהד לא התערב, אבל בהתאחדות הגרמנית לקחו את הדיווח שלו מאוד ברצינות וגינו את המעשים, בדיוק כמו במקרה של אלמוג כהן, אבל גם הודיעו כי האוהדים זוהו על ידי אנשי האבטחה של ההתאחדות. בעקבות ההודעה, עוד לפני שהשוטרים הגיעו לבתיהם, השלושה הסגירו את עצמם למשטרה והואשמו בהסתה.
באותו השבוע בו גרמניה סערה בעקבות התקרית האנטישמית עם אלמוג כהן, התרחש אירוע מכוער נוסף. אוהדי קבוצת קמניצר מהליגה הרביעית הניפו שלט תמיכה לזכרו של תומאס האלר, אדם שהקים תא חוליגנים נאצי בעבר. המחווה שלהם גררה ביקורת רחבה מהתקשורת המקומית, אבל מאוחר יותר התברר שארגוני אוהדים נוספים הגיעו מכל רחבי גרמניה כדי להשתתף באירוע, כך על פי החקירה שביצע המועדון, שגם עובדיו תמכו לכאורה בטקס, הרי שתמונתו של האלר הונפה בכל מקום באצטדיון וכולל במסכים האלקטרוניים. לבסוף, אגב, הקבוצה התנצלה על כך.
בליגות הבכירות בגרמניה הכל מוצנע יותר, בעיקר כנראה מהחשש שהתקשורת בעולם תיחשף למקרים מהסוג הזה. רוב האירועים האלה מתרחשים בעיקר בליגות הנמוכות. בגלל שהאוהדים מעורבים בניהול המועדונים ובגלל שבהרבה מקומות מי שאמורים לשמור על הסדר ביציעים הם דווקא אוהדים שהופכים לסדרנים בתשלום מטעם הקבוצות, אין באמת אכיפה ופיקוח על מה שנעשה בתוך האצטדיונים.
"נבנה רכבת מגלזנקירשן לאושוויץ"
כשהיה צעיר, דניאל לורצ'ר שמע ביציעים של אוהדי בורוסיה דורטמונד את השיר "נבנה רכבת מגלזנקירשן לאושוויץ", אמירה שמתייחסת לעיר שאותה מייצגת היריבה המרה שאלקה 04 והפירוש שלו ברור לחלוטין, לשלוח את אוהדי שאלקה למחנות ההשמדה. בימים אלה הוא עובד במועדון שאותו הוא אוהד ומנסה לשנות את הגישה של האוהדים בצהוב, עם פרויקט סיורים במחנות ריכוז והשמדה, שנועד להסביר לקהל מדוע הביטויים הללו הם קשים ולא מקובלים.
לפי סקר שפורסם ב-CNN לאחרונה, כ-55 אחוזים מהנשאלים בגרמניה סברו שגזענות היא מגמה חברתית שהולכת וגוברת בחברה שלהם בשנים האחרונות. בנוסף, נמצא כי 40 אחוז מהצעירים במדינה, בגילי 18 עד 34, לא יודעים דבר על השואה. בדומה להלך הרוח בציבור הגרמני, עד לא מזמן האוהדים של דורטמונד היו קיצוניים מאוד, אבל כעת הקבוצה שלהם היא אחת מהבודדות בגרמניה שבאמת משקיעה במאבק באנטישמיות; שיווקה צעיפים עם הכיתוב "כולנו ביחד נגד הגזענות" למשחקים בעלי נפיצות גבוהה, תרמה 1.1 מיליון יורו להרחבת מוזיאון "יד ושם" וראשיה אף הגיעו לישראל.
לורצ'ר מוביל את המאבק הזה מתוקף תפקידו כאחראי על הקשר בין הקהילה למועדון, שמנסה גם להטיל סנקציות על הקיצוניים שבאוהדיו. לפי דורטמונד, הקריאות האנטישמיות התמעטו. לורצ'ר טוען כי בימים אלה האוהדים הסוררים הפכו לקומץ מתוך בסיס של 150 אלף אוהדים, שרובם מזוהים עם אזור שנוהג להצביע למפלגות הימניות. לדבריו של לורצ'ר, "כקבוצה אנחנו חלק מהחברה הגרמנית ואנחנו צריכים לדאוג למודעות בנושאים כמו השואה, הגזענות, האפליה, ההומופוביה והסקסיזם".
גם איינטרכט פרנקפורט ניסתה להילחם בתופעות שליליות. נשיא המועדון, פיטר פישר, התחייב לאסור על תומכי מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) שנחשבת לימין הקיצוני החדש, להיות חלק ממועדון האוהדים של פרנקפורט. גם מנכ"ל ורדר ברמן התבטא בנושא והצהיר שערכיה של המפלגה לא עולים בקנה אחד עם רוח המועדון שלו. אלא שההתבטאויות הללו כנראה רק עשו שירות טוב יותר למפלגה הקיצונית, שדחתה בפומבי את ההאשמות לפיהן היא מפלגה אנטישמית - ובסופו של דבר גם נכנסה לפרלמנט הגרמני בתור המפלגה השלישית בגודלה בבונדסטג, שם לראשונה זה עשרות שנים מכהנת גם מפלגה ימנית קיצונית שזכתה ב-12.6 אחוזים מהקולות. למעשה זהו ביטוי לתהליך הפוך, בו הספורט הצמיח את האנטישמיות מחדש לתוך החברה.
לא רק בגרמניה
גרמניה היא כמובן לא המדינה היחידה בה הגזענות פורצת החוצה. זה קורה באופן קבוע בקבוצות כמו לגיה ורשה, הכוכב האדום, פרטיזן בלגרד, ווסטהאם וצסק"א מוסקבה. רק לאחרונה אוהדי קליארי נהמו לעברו של החלוץ הצעיר מויזה קן, שבחר לעמוד מולם בדממה לאחר שכבש שער במדי יובנטוס וגרר את איטליה לסערה גדולה. בעוד שהאיטלקים בקבוצה ביקרו את הכוכב החדש של הכדורגל המקומי על כך שבחר לחגוג מול אותם האוהדים, בלז מטווידי, חברו לקבוצה שחווה אירוע דומה מול אותם האוהדים, עמד לצידו של קן וזעם על השופט שלא הפסיק את המשחק באופן מיידי. מאוחר יותר, הקשר אף התבטא בחריפות ואמר: "אסור להכניס את האוהדים האלה לאצטדיון". בעקבות הדברים, רבים יצאו נגד האוהדים של היריבה, אבל בפועל לא הרבה נעשה בשטח.
גם דני רוז, שחקנה של טוטנהאם, שמע נהמות בזמן ששיחק בחודש מרץ האחרון במדי נבחרת אנגליה במשחק חוץ במונטנגרו, במסגרת מוקדמות יורו. השחקן שחום-העור שתק עם סיום המשחק ולא הגיב, אך כעבור כמה ימים הוא התפוצץ: "נמאס לי. כשנבחרות מקבלות עונשים מגוחכים עם קנסות בגובה הסכומים שאני מוציא בערב אחד של בילוי בלונדון, למה אפשר לצפות? יש כל כך הרבה פוליטיקה בכדורגל. אם העונשים לא מרתיעים, מה מצפים שישתנה? המאמן שלי הורחק משני משחקים בגלל שהעיר לשופט, אבל מדינות שמתנהגות בגזענות מקבלות קנס קטן, וזה בסדר. לא נשארו לי עוד הרבה שנים בכדורגל, אולי חמש או שש שנים, אבל אני מת לפרוש כבר ולשים את זה מאחוריי".
בעידן הנוכחי קבוצות אוהדים רבות מחקות אחת את השנייה - והסממנים לאנטישמיות נמצאים פשוט בכל מקום. מעבר לנהמות לשחורים, בקרב האוהדים יש טרנד של צילומים עם הצדעה במועל יד באינסטגרם, סרטונים של תגרות על רקע גזעני בפייסבוק ואפילו מקרי אלימות קשים שמקבלים ביטוי מחוץ ליציעים ובתוכם.
מדובר בתופעה שרק הולכת וגוברת, ממש כמו אופנה. כך למשל, אוהדי לאציו עושים שימוש חוזר בדמותה של אנה פרנק ומרססים בדרך קבע כתובות כמו "אנה פרנק אוהדת רומא, יהודים לגז", מה שהוביל לאקט דומה מצד אוהדי אספניול שהדביקו ברחבי העיר ברצלונה סטיקרים עם דמותה של אנה פרנק במדי היריבה בארסה. זה מה שמלמד בין היתר על הניסיון להעתיק פעולות מזעזעות שכאלה, גם בספרד, שם נלחמים בכוח בחוליגנים, כך שארגון האוהדים של האלופה, "בוישוס נויס" שמכיל בתוכו גלוחי ראש, מורחק מהקאמפ נואו אחרי שביצע סדרה של פעולות אנטישמיות ואלימות.
המאבק של צ’לסי
פעולות מהסוג הזה שכיחות גם באוקראינה ובקפריסין, שם האוהדים משתמשים בדרך קבע בצלבי קרס בעוד שהרשויות מתקשות לעצור את התופעה. גם במשחקיה של צ'לסי צצים מידי פעם חוליגנים אנגלים שמשתייכים לארגון "ציידי הראשים", תוך שהם מבצעים אקטים כמו הצדעה במועל יד - אם כי המשטרה באנגליה פועלת נגדם ביד קשה ומרחיקה אותם, בנוסף למאמצים שנעשים מצד המועדון למגר את התופעה.
צ'לסי הציגה בשנים האחרונות יוזמות בינלאומיות להעלאת המודעות למאבק באנטישמיות בקרב אוהדי הקבוצה והציבור הרחב בבריטניה, כחלק מהרצון של רומן אברמוביץ' להפסיק את התופעה. הרצאות בבתי ספר, הקמת מוזיאונים, ארגון יציאת משלחות ל"מצעד החיים" באושוויץ, סיורים במחנות ריכוז, וגם הליך חינוכי מיוחד לאלה שהורחקו מהמגרשים בגין קריאות אנטישמיות שבסופו הם חוזרים ליציע אחרי שעברו השתלמויות בנושא השואה.
צ'לסי עומדת בחוד החנית למיגור האלימות באירופה, ויש גם אוהדים שעושים זאת בעצמם, אפילו בגרמניה, שם הקהל של סט. פאולי מנציח את ערכי הסובלנות ומקיים אירועים בינלאומיים שכל העיקרון שלהם הוא אנטי-פאשיזם.
מעבר לזה, רק לפני כחודשיים פורסם כי אוהדי באיירן מינכן עמדו מאחורי היוזמה להציב אנדרטה לזכרו של קורט לנדאואר, הנשיא היהודי שעמד בראש המועדון לפני כ-100 שנה ואולץ לעזוב את הקבוצה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. 86 שנה לאחר מכן, הונצח שמו בפסל שהוקם במרכז מתחם האימונים של המועדון, ששטחו נרכש, אגב, על ידי לנדאואר בעבר.
אלא שבדיווחים שפורסמו בכלי התקשורת המקומיים ניתן היה להבין בין השורות כי מאחורי המחווה הזו עומדת בעיקר הקרן לזכרו של קורט לנדאואר, כך שספק אם באמת מדובר ביוזמה של המועדון או של מי מאוהדיו. "אנחנו מקווים שהאוהדים ילכו וילמדו כיצד העם היהודי נרדף תחת הרייך השלישי", מסרו מהקרן לזכרו, במסר שממנו משתמע כאילו לאוהדים לא באמת היה חלק בפרויקט. ועדיין, פעולות שכאלה הן מבורכות, בעיקר כי נדמה שאירופה שכחה מהעבר.
