אחת השאלות הגדולות סביב הכדורגל הישראלי נוגעת להצלחות בגילאים הצעירים ביחס לחוסר ההצלחות בגילאים הבוגרים. רואים את זה בנבחרות ישראל השונות ורואים את זה גם אצל שחקנים שנחשבו להבטחות ומוצאים את עצמם בסוף בליגות נמוכות או אפילו מחוץ לכדורגל. האם המערכת מקולקלת? השחקנים הצעירים שלנו לא בסדר? מדוע רבים מהם לא מצליחים להישאר בטופ?
סוהיל ארמלי, בן 25, מהווה דוגמה לשחקן כזה. כיום הוא משחק בשורות צעירי כפר כנא, שתארח מחר (שלישי) ב-14:30 את מועדון ספורט טירה במסגרת המחזור ה-10 בליגה א' צפון. אבל לפני תשע שנים, בגיל 16, הוא מצא את עצמו מגיע לאחת הקבוצות הגדולות בארץ, מכבי תל אביב.
"שיחקתי בעירוני נשר באותה תקופה. היה בדיוק משחק גביע ומכבי ת”א שיחקה אחרינו. ראו אותי שם ופנו לאייל ברקוביץ' לשאול עליי”, סיפר ארמלי. “ברקוביץ' ואביו ניהלו את בית הספר לכדורגל בנשר. אחרי האימון הראשון איתם, אמרו לי שאני נשאר. זה היה בדיוק בחופש הגדול, באוגוסט. ואז באמת הגיעה החתימה במכבי תל אביב. בזמנו, כולם דיברו על המועדון הזה. זו חוויה שאי אפשר להסביר במילים”.
העונה הראשונה שלו במועדון הסתיימה עם 21 שערי ליגה ועוד שני שערים בגביע. "במכבי תל אביב חיפשו חלוץ. אני הגעתי בתור קשר שכובש לא מעט שערים”, הרחיב ארמלי. “המועדון רצה חלוץ, קיבל קשר. אבל נתתי תפוקה. אז כן, הקבוצה מנהלת אותך לפי הצרכים שלה. הבית היה רחוק. הייתי בפנימייה של המועדון, הביאו לי כל מה שאני צריך. ההתרגשות גברה וכך גם הציפייה ממני. כולם דיברו עליי שאני הדבר הבא בכדורגל. לצערי, החלטות לא נכונות במהלך הקריירה ופציעות הובילו אותי למקום שבו אני נמצא היום".
והקבוצה הבוגרת?
"התחלתי אצלה. אני ודן גלזר היינו היחידים שהמשכנו קדימה מכל החבורה שהייתה בנוער. ג'ורדי קרויף לקח אותי לשיחה ואמר לי שאם אני רוצה להישאר, אני מוזמן. הבעיה הייתה שיש סגל עם לא מעט שחקנים גדולים. הסיכוי שלי להשתלב, אם בכלל, עומד על אפס. הוא עוד אמר לי 'אני לא רוצה שתשחק בנוער. או שתשחק פה, תחכה להזדמנות שלך, או שתלך לבית"ר ת"א/רמלה ותתקדם שם'. ואני רציתי לשחק כדורגל, לא לשבת על הספסל".
בשנת 2018 גיששה הפועל חיפה של יואב כץ לגבי השחקן הצעיר, אבל השחרור מהצהובים לא הגיע והחלום להגיע למועדון אחר בליגת העל התמסמס. בינואר 2019 בני סכנין החתימה בקול תרועה את ארמלי לשנתיים וחצי. שנתיים וחצי שהפכו במהרה לכמה שבועות בודדים. "בסופו של דבר ירדתי לליגה הלאומית ושיחקתי עם בית"ר ת”א/בת ים, קבוצה שמטפחת צעירים”, סיפר. “באותה תקופה כל החברים שלי היו שם. עשינו דברים יפים ביחד. במרוצת השנים אפילו ניסיתי לטעום פעם נוספת מליגת העל, שיחקתי כמה משחקים בודדים בבני יהודה ובבני סכנין. זה לא היה זה. סגנון משחק שונה ממה שאני מכיר, הבנתי שהקבוצות האלה לא מתאימות לי. יש גבול לכמה אני יכול להתאים את עצמי, מה גם שהמאמנים מיעטו לתת לי דקות משחק".
למעשה, גם במכבי ת”א לא הכל היה ורוד כפי שארמלי מספר בעצמו: "אפשר להגיד שגם הם תקעו אותי. הם שלטו בי. מה שהם רוצים ואיך שהם רוצים, ככה היה. לא הייתה לי באמת מילה שם. הייתי סוג של פלסטלינה שמשחקים בה ומזיזים אותה לאיפה שנוח. אז כן, לפעמים צריך קצת מזל, לפעמים קבלת החלטות לא נכונה ולפעמים גם פציעות – כל אלה גורמים לך לחשוב קצת אחרת ולפעול בהתאם. כמובן שאי אפשר לקחת מהם את מה שנתנו לי. גידלו אותי, היה בית ספר מסודר, שילמו משכורות, לא היה לי מה להגיד יותר מדי".
על המעבר משחקן שכולם מדברים עליו, לשחקן שנעלם ונבלע בליגות הנמוכות. ארמלי מסכם: "זה לא פשוט. לפעמים צריך הרבה מזל לשחקן כמוני כדי להגיע למקומות גבוהים. היו החלטות לא פשוטות במהלך הקריירה שלי, עד שירדתי לליגה א' שיחקתי עם כפר קאסם והעונה אני בצעירי כפר כנא, יחד עם הישאם זועבי האגדי. אם המאמן נותן את מלוא הביטחון, אני מחזיר בחזרה. נותן את הכל.
אני מאוד שמח וטוב לי איפה שאני היום. זועבי גידל לא מעט שחקנים בקריירה שלו. למשל את מהראן ראדי. התחילו מקטן והגיעו גבוה. אני בסופו של דבר רוצה לחזור לליגת העל. כולם דיברו עליי בעבר, כולם עוד יחזרו לדבר עליי. אני עוד ילד, צעיר, יש לי את כל היכולות שמתאימות לחזור לאיפה שהייתי".
