אלון תורג'מן הוא החלוץ הפורה בליגת העל עד כה העונה, עם תשעה שערים בתשעה משחקים ועוד שני בישולים, נתונים אשר מספקים הוכחה לכך שמדובר בשחקן מטרה אמיתי, שהופך את הפועל חיפה לאחת הקבוצות המפתיעות של העונה עד כה.
בצל פתיחת העונה הנפלאה שלו, תורג’מן פותח הכל בראיון נרחב ל-ONE, בו הוא התייחס לאי זימונו לנבחרת ישראל, לפרק באירופה, לאקסית מכבי חיפה, למשפחה התומכת בעת רגעי החרדה שחווה וכמובן, ליכולת בהפועל חיפה.
תורגמן:לא רוצה להיות בובה,עדיף לשבת בבית
אתה ניצב בפסגת טבלת מלך שערים, אתה משפשף את העיניים ומה אתה אומר לעצמך?
“אני לא משפשף את העיניים, ממש לא, תמיד אני מאמין בעצמי. גם כאשר סיימתי במכבי חיפה עם 15 שערים, גם בעונת הגביע עם הפועל חיפה כאשר כבשתי 12 שערים וגם כאשר הייתי בחו"ל, ידעתי מה אני שווה. אם לא הפציעות בחו"ל הייתי מגיע למספרים דו ספרתיים. לאורך השנים יש קבלות ואני מאמין בעצמי, העונה הולך יותר טוב. פתחתי בצורה מדהימה, אבל מבחינתי עוד לא עשיתי כלום וצריך לשמור על זה ובעזרת השם לסיים מלך שערים”.
חלוץ זה מקצוע והתחושה שיכולת להגיע להרבה יותר רחוק, מרגיש פספוס?
“תלוי את מי שואלים, אני לא מרגיש פספוס. הגעתי למכבי חיפה בגיל 21, אני לא זוכר שחלוץ מגיע למכבי חיפה, כובש 15 שערים בליגה ועוד שישה באירופה בגיל הזה, אז להגיד פספוס, אני לא חושב שזה יהיה נכון. אני עכשיו בגיל 30 שזה הטופ של הקריירה ורואים את זה היום במגרש. אבל שוב, רק התחלנו ואנחנו בשליש הראשון של הליגה. יש עוד הרבה לפנינו ושרק נמשיך ככה”.
אבל אתה לא חושב שיכולת להשיג הרבה יותר באירופה?
“אני חושב שגם את הדברים שרציתי להשיג בחו"ל השגתי. אם אתה מוציא את הקורונה, לה היה חלק גדול בחזרה שלי לארץ, הייתי ממשיך בוויסלה קראקוב בקלות. הגעתי לוויסלה באמצע העונה שעברה וכבשתי שבעה שערים, זה לא דבר של מה בכך. הקהל היה שם בטירוף עליי וקיבלתי הצעה מפתה, אבל יש דברים שהם מעבר לכדורגל וזה בריאות ובריאות הנפש, שגורמים לחשוב מעבר לכדורגל. החלטתי שאני רוצה לחזור לארץ ואני שלם עם ההחלטה. עוד לא אמרתי את המילה האחרונה ואי אפשר לדעת מה יהיה, אני בגיל 30 שזה השיא של הקריירה. עכשיו הפועל חיפה בראש שלי, שם אני מתרכז, אבל למדנו שהכדורגל נזיל. יש לי חוזה לעוד עונה חוץ מהעונה הזאת”.
זה לא סוד שעברת באוסטריה וינה התקף חרדה. מה קרה שם?
“דברים שהצטברו בבטן לאיזו נקודה שזה פתאום מתפרץ ואתה לא יודע מה זה. זה מתחיל מכך שסגרו את השמיים בגלל הקורונה ואף אחד לא יכול לבקר אותך ואם זה פתאום שאומרים לך שאתה חולה קורונה, אחרי שכל הזמן צחקנו על זה. ואז אתה בחדר במלון לבד והרגשתי לא בנוח. הנפש שלי החלה להיפגע ואז הבנתי שזה בעצם התקף חרדה שלא ידעתי מה זה לעולם. אבל זה מאחורינו ואז החלטתי לחזור לארץ. ברגע שחזרתי לאוסטריה וינה החלטתי לחזור לארץ. מבחינתי כאן בארץ אני מרגיש הכי טוב בעולם”.
התחושה שהקריירה שלך עד כה מאופיינת בחוסר יציבות, לצד עונה טובה שתיים פחות טובות.
“בגיל 21 הייתה לי עונה מדהימה עם אריק בנאדו ומגיע לו קרדיט על כך. לאורך כל השנים כאשר מדברים על חוסר יציבות אפשר להסתכל על אותם מאמנים שנתנו לי קרדיט כמו בנאדו, ניר קלינגר וגם מאמנים שאימנו אותי בחו"ל והלכו איתי עד הסוף. בכל מקום כבשתי דו ספרתי. כיום אלישע לוי נותן לי את אותו קרדיט שאני מצפה לו. ברור שאם מאמן נותן לחלוץ משחק כן, משחק לא, משחק למה לא, אז זה נראה בסופו של דבר ככה על המגרש. חלוץ צריך לקבל ביטחון, כמובן כשמדובר בחלוץ שיש לו את זה. החזרתי בגדול למאמנים שנתנו לי קרדיט. לא הייתי קורא לזה חוסר יציבות, הייתי אומר שאם היה לי מאמן שמאמין בי כל הזמן, גם כאשר לא הולך, כי לחלוצים יש רגעים שפחות הולך, הייתי מחזיר כמו שהחזרתי בלא מעט מקרים. עם הכל אפשר להתווכח אבל לא עם קבלות”.
היו סיבות לדעתך שמאמנים לא היו מאמינים בך?
“כל מאמן זה אינדיבידואלי, לא כל שנה היה לי מאמן שנתן לי את הגב. כל מאמן רואה דברים בצורה אחרת. כל מאמן מביא זרים ואז הוא גם חושב לתת להם יותר קרדיט והדבר מן הסתם בא על חשבון אלון תורג'מן, אבל בדיעבד אני מוריד בפניהם את הכובע ויכול להגיד תודה לכל אותם מאמנים שלא האמינו בי מספיק כי זה נתן לי את הכוח לתת את הדרייב והפוש. למדתי בחיים שרק ככה אבנה את עצמי טוב יותר, למדתי שמה שלא הורג מחשל”.
העדפת את הפועל חיפה על פני קבוצות אחרות, מדוע?
“זה אומנם יישמע קלישאה, אבל הפועל חיפה זו אהבה ממבט ראשון. אם זה עם יואב כץ ואם זה עם הקהל. אני חושב שאת עונת הגביע קשה למחוק מהזיכרון, אי אפשר היה לעשות את זה יותר כיף ממה שהיה. כל פעם שאני אומר את זה יש לי חיוך וזה ילווה אותי שנים על גבי שנים. זה לא נורמלי, כאשר זכינו בגביע הבנתי כמה אהבה וחום יש בבית הזה. גם כאשר החלטתי לחזור לארץ ושיתפתי את המשפחה שלי, כולם, אחד-אחד, ידעו שהחזרה תהיה להפועל חיפה, גם אם יהיו הצעות וקשקושים. זה כיף, רציתי לשחק בהפועל חיפה, אני הולך לשם כל בוקר ונהנה. זה כיף לי להגיע לשם וברגע שאני נהנה אני גם יודע לספק את הסחורה ולהוציא ממני את המקסימום. אני ידעתי שאחזור להפועל חיפה”.
עד כמה הקשר שלך עם יואב עמוק?
"יואב כץ ואני מדברים הרבה והוא מתייעץ איתי כמו עם עוד הרבה שחקנים, יואב נותן לי להרגיש טוב וזה חשוב מאוד. אני כבר לא ילד, אני בן 30 וליואב ולי יש קשר מיוחד. הרבה פעמים גם במו"מ תמיד כיבדנו אחד את השני, גם כאשר לא הסכמנו זה עם זה, והדבר היווה מתכון לשיתוף פעולה מוצלח”.
אומרים שאלישע לוי כמו כפפה ליד בהפועל חיפה.
“אתה יכול לבוא לראות את אלישע באימונים. זה כיף להגיע לאימון וכאשר כיף זה בא לידי ביטוי במגרש. מעבר לצבירת הנקודות בצורה ממש טובה, הדרך לא פחות חשובה. היום הכי כיף לראות את הפועל חיפה משחקת כדורגל. אני חושב שאנחנו משחקים את הכדורגל הכי מעניין ותוסס”.
להוציא אותך, חנן ממן ואלן אוז'בולט אין לכם ממש כוכבים, אז מה מייחד אותכם?
“יש שחקנים שעשו הרבה בקריירה ולא רק אני, חנן ואוז'ובלט עושים את ההבדל. יש בקבוצה שחקנים עם מלא ניסיון שעשו משהו בקריירה, כולל הצעירים שהגיעו. יש לנו קבוצה מלאה בשחקנים ותיקים וצעירים שרוצים להצליח ונותנים הכל ואז אתה מקבל קבוצה שנהנית לשחק”.
כל הזמן יואב כץ מדבר על חדר ההלבשה המיוחד שלכם, אולי תסביר.
“אם הייתי יכול להכניס אותך לחדר ההלבשה שלנו היית מבין עד כמה זה הכוח שלנו. לא משנה מה עבר עליך במהלך השבוע, אני נכנס לחדר ההלבשה ושוכח מכל הצרות ונהנה מכל רגע וצוחק. יחד עם זאת, כאשר מגיע האימון אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה ועובדים כמו חיילים. זו התמונה האמיתית”.
אבל להפועל חיפה למשל, אין את התנאים של הגדולות עם ארוחות צהריים, ג'קוזי וכדומה. זה לא מגרה אותך?
“לא צריך את זה. הייתי במכבי חיפה ויש ארוחות והיה שם הכל מהכל, אבל אתה לא נהנה להגיע למתחם. זה מה שהיה, אני לא מרגיש שנכוויתי במכבי חיפה כי אני עשיתי שם את מה שאני צריך והיו לי גם הצלחות, אבל היום בהפועל חיפה אני מרגיש הרבה יותר טוב משהייתי במכבי חיפה”.
בחודש האחרון לצד הפסד הגיע ישר ניצחון, בסכנין עצרתם את זה, אבל זכיתם רק בתיקו אחרי שהובלתם פעמיים.
“אחרי הפסד, למשל בטדי, הכי קל ליצור כדור שלג, אבל אנחנו תמיד יודעים לקום אחרי הפסד ולהציג יכולת טובה, כמו שקרה מול חדרה, כאילו לא הייתה מעידה בטדי וכמו שקרה מול נוף הגליל אחרי ההפסד למכבי פ”ת. אגב, בטדי עשינו טעויות שלא אהבנו ועבדנו עליהן. גם בסכנין היה חסר לנו הגרוש ללירה כדי לנצח ופספסנו את המשחק”.
יואב כץ טוען ששיחקתם פינג פונג מול סכנין והייתם צריכים לשמור על היתרון במקום לחפש את השלישי.
“יכול להיות שצריך לפעמים לשמור על יתרון ולצאת עם ניצחון. אם נציג את היכולת הטובה יהיה גם איזון בין ההצלחה במשחקי הבית למשחקי החוץ והתוצאות יהיו בהתאם”.
תגיד לי, בחדרי חדרים מדברים אצלכם על אליפות או רק על מקום באירופה?
“קודם כל עשינו כבר בעבר אירופה דרך הגביע. הפועל חיפה משחקת ממשחק למשחק ולא תצא בהצהרות שאנחנו רצים לאליפות, או נסיים במקום הראשון או השני. אנחנו מציגים כדורגל טוב, נהנים ומביאים נקודות”.
אליפות זו מילה גסה? אפשר בכלל לחשוב על זה?
”אני יכול לומר לך שהיו דברים מעולם. אני מאמין בכולם”.
איך החוויה לשחק לצד שחקן כמו חנן ממן?
“שיתוף הפעולה מדהים, כיף עם חנן במגרש ומחוץ למגרש. מעבר לקבוצה יש לי חברים דוגמת דולב חזיזה שסידרתי לו לגור אצלי בבניין. יש חברים בכדורגל, אבל כמובן כאשר אתה נמצא בקבוצה אז הקשר איתם הדוק יותר, כי אנחנו נמצאים יחד באימונים והולכים לאכול יחד ונהנים יחד”.
יש לכם קהל שמגיע למשחקי החוץ במספרים יפים, אבל בסמי עופר לא עולה על 3,000. מה הסיבה?
“למשחק החוץ האחרון מול סכנין הגיעו קרוב לאלף אוהדים וזה יפה וראוי להערכה. מגיעה לאוהדים מילה טובה, זו הזדמנות להגיד להם שאנחנו צריכים אותם במספרים גדולים יותר בסמי עופר והם הכוח שלנו ועוזרים לנו כאשר לא הולך במגרש. אנחנו נותנים הכל בשבילם”.
בגמר הגביע למשל הבאתם קרוב ל-10,000 אוהדים, מתי נראה מחצית מהכמות בסמי עופר?
“אני יכול להבטיח לך שאנחנו נגיע השנה ל-5,000 אוהדים בבית. אין לי ספק בכך”.
מה אתה אומר על איכות הליגה היום?
“אני טוען שהיום הקבוצות באות לשחק כדורגל ולראייה שני ניצחונות של קבוצה מקפיצים אותה למעלה וכולן צמודות. לא היה משחק שנתקלתי שקבוצה מעל כולם”.
מריחים אצלכם את הדרבי? בטח אחרי הדרבי הסוער של שנה שעברה.
“לפני הדרבי יש לנו משחק לא פחות חשוב מול מכבי תל אביב בסמי עופר. זו המטרה הראשונה, אחר כך נחשוב על הדרבי”.
אי אפשר בלי להתייחס לנבחרת. אומרים שאתה נושך שפתיים כדי לא לצאת נגד וילי רוטנשטיינר שמתעלם ממך, זה נכון?
“ברור שאני רוצה להיות בנבחרת. כנראה שאני לא מספיק טוב עבורו או שההחלטות שלו הן שונות. אי הזימון לנבחרת למרות היכולת שלי זה לא משהו שאני בוכה עליו. אני מכבד את זה שווילי לא מזמין אותי, אני לא הולך בשביל להיות עוד בובה. אני מעדיף לשבת בבית מאשר להיות נער פוסטר בנבחרת. אני מכבד הכל, אני לא בגיל 22 אלא בגיל כזה שעברתי משהו בקריירה שלי, ככה אני מעדיף. אם וילי מוצא לנכון לא לזמן אותי אז שלא יזמן, זה בסדר, יש לי עוד הרבה מטרות”.
איך אתה רואה את ההתקדמות של הנבחרת?
“ביחס למה שהיה כאן לפני שלוש שנים אחורה, הרי שיש שיפור לטובה ומשחקים כדורגל. אז האווירה במדינה הייתה עוינת כלפי הנבחרת והתחושה הייתה שאנשים שמחים בכישלון. באיזה מקום עכשיו הצליחו לשנות את זה. קורה משהו טוב ואני מאמין שזו הדרך כמובן”.
מה אתה אומר על הפנומן ערן זהבי?
“בן אדם, מאה אחוז ווינר ומודל לחיקוי שכל הזמן מחפש עוד ועוד לכבוש לטובת הנבחרת. ערן לא מסתפק לא בשער אחד ולא בשניים וחושב על ההצלחה הקבוצתית והאישית כאחד. אי אפשר להתעלם מהדברים שהוא עושה”.
עד כמה המשפחה שלך צמודה אליך בהחלטות בקריירה?
”כמובן שיש לי את אבא שמלווה אותי מגיל צעיר לכל משחק ואת אמא שדואגת ושואלת ומכינה אוכל מתי שאני מצייץ, אחותי שהיא פסיכולוגית עבורי ואחים שמייעצים ותומכים. אם אתה מוציא לי אחד מהם, אני לא יודע איפה הייתי”.
רוטנשטיינר: צריך לנתח את המחצית השנייה
