“אני יודע שזה הרגע שלי לסיים את השיחה איתכם, אבל אני רוצה עוד רגע אחד כדי לומר לכם תודה בסיום הקמפיין הזה”, כך אמר וילי רושנשטיינר אחרי המשחק אמש (שני) בחדר מסיבת העיתונאים בנתניה, רגע לפני שהאורות כבו באצטדיון. “עברתי חוויה מקצועית נהדרת. למדתי מכם המון. אפילו מהביקורות שלכם קיבלתי רעיונות חדשים, כך שאני רוצה לומר לכולם תודה רבה”.
את ה”תודה רבה” רוטנשטיינר אמר בעברית, וזה הרגיש כמו משפט אחרון לפני פרידה צפויה. אמנם אחרי ה-2:3 על איי פארו המאמן האוסטרי שידר מסר שמבחינתו שום דבר עוד לא נגמר ושהוא אוהב את העבודה בישראל, אבל כשנפרד לשלום במשפט האחרון שלו, זה בהחלט הרגיש כאילו משהו בטון הדיבור שלו השתנה.
כבר במסיבת העיתונאים שנערכה לפני המשחק, הייתה מסביב אווירה של “מסיבת סיום”, אבל וילי רוטנשטיינר ניסה “להתנהל כמו מקצוען”, לדבריו, והודיע: “אני מתמקד רק במשחק האחרון ולא בסיכומים. יש לי חוזה בישראל עד לחודש מאי ויש לי עבודה לסיים בקמפיין הזה”.
אלא שכמה דקות לאחר מכן, רגע לפני האימון המסכם האחרון במוקדמות המונדיאל, הגיעו כל מי שעבדו מסביב לנבחרת לטקס מיוחד לרגל סיום הקמפיין. וילי עמד באמצע, מחויך, ולקח תמונה למזכרת ביחד איתם ועם השחקנים.
גם כאשר הוא עלה לדשא באצטדיון בנתניה שוב למחרת, רוטנשטיינר עמד מחובק עם כל הצוות בזמן נגינת ההמנון לפני המשחק מול איי פארו ועדיין הרגיש חלק מהנבחרת הישראלית.
המשחק מול איי פארו היה האחרון של הנבחרת ואולי הוא לא שינה כלום מבחינת התוצאה הסופית, אבל עבור רוטנשטיינר הוא היה חשוב מאוד. המאמן האוסטרי רצה לסיים מעל נבחרת אוסטריה בבית, וזה אכן מה שקרה. אמנם זה היה בזכות הפרש שערים פנימי ואחרי קמפיין עם הרבה עליות וירידות, כמו ניצחון 2:5 על אוסטריה והפסד 4:2 לאותה הנבחרת - אבל לסיים מעליה זה מה שהמתיק את סיום הקמפיין מבחינתו.
ובכל זאת, אם מנתחים את מה שקרה במשחק האחרון בנתניה, ברור כי זה לא היה לילה מושלם עבורו ובטח שלא קמפיין מושלם. ההפך הוא הנכון. בדקה ה-26 אוסטריה עלתה ליתרון 0:2 ובאופן זמני גם למקום השלישי בבית, אבל בדיוק אז, במקביל, השופט בנתניה ניגש לראות ב-VAR האם הייתה נגיעת היד ברחבה של איי פארו ופסק לפנדל.
מונס דאבור ניגש לבעוט מהנקודה הלבנה וקבע 0:1 לנבחרת ישראל. כאשר הקהל קרא בוז לחלוץ, שהגיב בתנועת השתקה, רוטנשטיינר לא אהב זאת. את המחלוקות במדינה המורכבת הזו הוא לא הצליח להבין, ולכן כנראה הוא גם כעס על הסיטואציה והגיב: “מבחינתי אין שאלה בכלל לגבי הלאום של השחקנים שלי ואני לא בוחר שחקן לפי זה. כולנו נבחרת אחת, יחידה אחת, וכך זה צריך להישאר”.
במחצית השנייה היתרון גדל ל-0:2, אבל מיד אחרי השער של שון וייסמן, לאורחים כבר לא היה מה להפסיד והם ביצעו חילופים בניסיון לשנות את המומנטום. אחד מהשחקנים שעלו מהספסל של איי פארו היה קליימינט אולסן, שסידר בישול לגול שצימק ל-1:2 וכבש עוד שער שקבע 2:2 בתוך עשר דקות. ובצד השני של המגרש? רוטנשטיינר לא זיהה זאת בזמן, לא ביצע שום שינוי, ולמעשה רק אחרי שער השוויון הוא נערך לבצע שני חילופים כדי להחזיר את נבחרת ישראל לעניינים.
ארבעת העיתונאים שעשו את כל הדרך מאיי פארו לישראל היו בהלם. במעלה היציע גם השדר שלהם ידע שזהו רגע סנסציוני וצעק בקולי קולות לתוך המיקרופון, בעוד שהישראלים ישבו במבוכה באצטדיון. וילי לא הגיב בזמן, שוב הנבחרת שלו ספגה שערים שניתן היה למנוע עם משחק הגנה טוב יותר, ושוב נראה היה שהוא מתקשה לנהל משחקים בזמן אמת מהקווים. למזלו, רגע לפני החילוף הכפול שהוא רצה לבצע, היה זה דור פרץ שהחזיר את היתרון כאשר הבקיע את השער השלישי. 2:3 זו הייתה גם התוצאה בשריקת הסיום, לא לפני שהיו עוד כמה דפיקות לב מיותרות בגלל משחק ההגנה הישראלי בדקות הסיום.
עם השריקה האחרונה, באקט סימבולי משהו, וילי רוטנשטיינר לחץ את ידו של מאמן היריבה, הוריד את הז’קט וירד מהמגרש. המאמן של איי פארו, הקאן אריקסון, החמיא לרוטנשטיינר על הכדורגל ההתקפי והנועז שהציגה נבחרת ישראל. וכמה דקות לאחר מכן, גם וילי בעצמו התחיל לסכם.
“אני מרוצה מהדרך שעברתי מהרגע שהגעתי לישראל ב-2018 ועד עכשיו”, אמר רוטנשטיינר. “אולי לא תמיד הצלחתי בכל מה שרציתי לעשות, אבל אני חושב שהכדורגל הישראלי התקדם ברמה המקצועית שלו. פיתחנו הרבה דברים שנדרשנו לפתח, בעיקר במחלקות הנוער ובאקדמיה, ותוכלו להרגיש את השיפור בעוד כמה שנים קדימה, כך שאתם חייבים להיות סבלניים לגבי התהליכים הללו”.
במבט לאחור, לדבריו של רוטנשטיינר, הוא התחבר מאוד לישראל. “האם תרצה להישאר פה גם אחרי שתעזוב את הנבחרת?”, הוא נשאל, ומיד השיב: “בוודאי. התאהבתי במדינה שלכם. למדתי הרבה עליכם ועל התרבות שלכם. אני מרגיש תחושת סיפוק מהדרך שעברנו ביחד עד כה, אני חושב שכדורגל בישראל התקדם - ואולי בעוד כמה שנים זה באמת ייראה אחרת”.
