במילון המושגים המודרני של הכדורגל הישראלי, עושה רושם שישנה מילה אחת שערכה וביטוייה הולך ומטשטש עם השנים. למילה הזאת קוראים “סמל”. כן, הדבר הזה שבו כולנו תולים עדיין את הרומנטיקה המועטה שנותרה בכדורגל, הולך ונעלם, בתופעה שבאה לידי ביטוי בכדורגל העולמי והישראלי כאחד. ועדיין, גם בעידן הציני, אותו רבים מכנים כמאמר הקלישאה “עידן הכסף הגדול”, מתחת לאפינו עדיין ישנם שחקנים שנותרו נאמנים לחולצה ולזהות של המועדון בו גדלו, כאלו שעדיין נותנים ערך סנטימנטלי כלשהו למונח שנמצא רגע לפני הכחדה סופית.
אם תשאלו את אוהדי הכדורגל הישראלי, השם הראשון שיעלה לראשם יהיה כנראה שרן ייני, ובצדק. אבל שעה נסיעה צפונה מקריית שלום ומתחת לרדאר, הולך ומתפתח “סמל” אמיתי לנגד עינינו – לסמל הזה קוראים לירן סרדל. הקשר בן ה-27 שגדל, התחנך וספג את כל ערכיו במחלקת הנוער של הפועל חיפה, הקבוצה בה הוא נמצא מגיל חמש ואותה הוא אוהד, יכול היה למצוא את עצמו במקום אחר.
אם קודם לכן ייני הופיע כדוגמה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלהיות חלק מאחד משני המועדונים הגדולים בישראל תחזק את הרצון של השחקן לקשור את גורלו בגורל המועדון. אבל לא זהו המקרה של סרדל, שההחלטה שלו להמשיך שנה אחר שנה במועדון מ”דרג הביניים” של הכדורגל הישראלי, הופכת את כל הסיפור לשונה לגמרי, מבלי להמעיט מערכו של סמל מכבי ת”א שראוי לשמש כדוגמה ומודל לחיקוי לכל כדורגלן מתחיל באשר הוא.
שיחק עם קרע במיניסקוס
כאמור, סרדל נמצא בהפועל חיפה מגיל חמש, כמעט מהרגע שהוא זוכר את עצמו. בשקט בשקט, הקשר שבכלל התחיל את קריירת הבוגרים כמגן, משחק כבר עונה תשיעית בליגת העל. ועדיין, עושה רושם שהקהל הרחב של אוהדי הכדורגל הישראלי ואלו שנמצאים מחוץ לאיזור חיוג 04 נחשפו לשמו בעיקר בשלוש השנים האחרונות. את העונה המפוארת ב-2017/18, שהסתיימה עם מקום רביעי וזכייה בגביע המדינה, הוא ראה בעיקר מהספסל, כשהמאמן בזמנו, ניר קלינגר, העדיף לפניו שחקנים כמו מקסים פלקושצ’נקו, רוסלן ברסקי ורסמוס סויסטד השבדי.
אם זה לא מספיק, בעונה שאחריה הוא גם חווה פציעה לא פשוטה. אחרי שבניתוח הראשון הכל נראה היה תקין בברך שלו, הניתוח השני כבר גילה קרע במיניסקוס, אותה מילה שמפחידה כל כדורגלן באשר הוא, כאשר הקשר שיחק עם אותו קרע לא פחות מחודשיים. הוא נאלץ לעבור שיקום של שבעה חודשים, כשכל אלה סימנו איזשהי דעיכה בקצב ההתקדמות של מי שציפו ממנו לקחת את המושכות כמנהיג בקבוצה הבוגרת, עוד כשהיה הקפטן של קבוצת הנוער.
“חצי שעה הספיקה לי להבין שהילד הזה יהיה שחקן”
כיום סרדל הוא אחד השחקנים המשפיעים ביותר בליגת העל והמספרים שלו מוכיחים את זה. ממרכז השדה של אלישע לוי, הקשר השתפר כמעט בכל אספקט התקפי של המשחק, כשהוא מוליך את טבלת המבשלים בליגת העל עם ארבעה לעומת בישול אחד בכל העונה שעברה וגם הספיק לכבוש שלושה שערים בהשוואה לארבעה אשתקד.
המספרים לא מגיעים משום מקום, שכן סרדל מפגין יכולת הצטרפות יוצאת מן הכלל מהקו השני ואף רשם גם תשע מסירות מפתח מוצלחות, אותה כמות בדיוק כמו זו שרשם בכל עונת 2020/21. עם חלוצים כמו אלון תורג'מן ואלן אוז’בולט וכשלצידו חנן ממן, ליכולות הללו קל יותר לבוא לידי ביטוי. אבל התהליך הזה התחיל עוד לפני כן, הוא התחיל אצל חיים סילבס, מי שזיהה את העמדה שמחמיאה לסרדל יותר מכל: הקשר האחורי.
למרות הפריצה המאוחרת יחסית, יש את מי שזיהה את הפוטנציאל הטמון בסרדל בשלב הרבה יותר מוקדם, רוני דורה שמו. דורה, כיום בן 67, נחשב לאגדה בקריית חיים ולאיש הפועל חיפה בכל רמ”ח אבריו. שלוש פעמים הוא אימן את הקבוצה הבוגרת בשלוש קדנציות שונות בשנות ה-90, עד שהפך למנהל המקצועי של המועדון בתחילת שנות ה-2000, אז גם נחשף לראשונה למגן/קשר המוכשר מנערים ג’. “אבא שלו ביקש ממני להישאר לראות את הבן שלו”, נזכר דורה, “זה היה יום גשום במגרש בקריית חיים, אבל הבטחתי לאבא שאני אראה אותו. אמרתי לו אחרי חצי שעה של משחק: ‘הילד הזה יהיה שחקן, אם לא אני לא מבין בכדורגל’. ראיתי את האמביציה שלו, את הרצון העז שלו”.
לא רק “הבוזגל’וס”
סרדל הוא האח השני ברביעיית אחים, שכולם משחקים כדורגל. הוא אחיו הגדול של ירין בן ה-20 שמשחק יחד איתו בהפועל חיפה ושל שליו בן ה-16 שמשחק בנערים א’ של המועדון, ואחיו הקטן של שחקן הפועל ת”א בעונה שעברה ומגן אום אל פאחם בהווה, ניב, שמשך דווקא הוא את מירב תשומת הלב מאנשי המקצוע במחלקת הנוער בקריית חיים באותם ימים.
“אני זוכר שראיתי גם את ניב ואמרתי שלא יעזור כלום – שניהם יהיו שחקני כדורגל”, הוסיף דורה, “אמרתי להם שדווקא לירן, שכולם חשבו שהוא לא יהיה שחקן, יגיע בסופו של דבר לקבוצה הבוגרת. לא בנו עליו מגיל צעיר. בנו יותר על ניב, הוא היה יותר בולט ממנו. אבל כוח הרצון שלו והשאפתנות שלו קידמו אותו לעבר הפריצה. אני לא פוסל גם את ניב, הוא שחקן מצוין, פשוט לא התמזל מזלו בבוגרים. משחקן אפור בקבוצת הילדים, הנערים והנוער, הוא פתאום הפך לאחד הברגים הכי חשובים בהפועל חיפה”.
גם שחקן בית לא מקבל הנחות מהקהל
אם השם מצלצל לכם מוכר, אז רוני הוא דודו של שלומי דורה, מאמן מ.ס כפר קאסם, שאימן את הפועל חיפה ב-2013 ותחתיו עשה סרדל את צעדיו הראשונים כשחקן בקבוצה הבוגרת. “הוא עלה לבוגרים בתור מגן, אבל תמיד ידענו שהוא יכול לשלב עוד תפקידים, פשוט בתקופה ההיא היו הרבה קשרים” מספר שלומי, “אבל גם בתור מגן ימני הוא עשה עבודה טובה. ראינו ילד מאוד נחוש, מכוון מטרה. אני חושב שלאט לאט הוא סיגל את עצמו להיות אחד השחקנים המובילים, אני לא מתפלא שכיום הוא גם קפטן. זה עניין של תהליך והוא עבר אותו בצורה מושלמת. ראינו כבר באימונים שהוא יודע לכבוש, יש לו בעיטה מצוינת, גם כששיחק כמגן הוא היה עולה ומבשל. השנה זה בא יפה לידי ביטוי גם במספרים”.
אחת הקלישאות הנפוצות בכדורגל הישראלי מדברת על כך שאוהדי הקבוצות “צמאים לראות שחקני בית”. על פניו זה נכון, משאלת ליבו של כמעט כל אוהד היא להזדהות עם השחקן הצעיר שעשה את כל הדרך מקבוצת הילדים, דרך הנערים והנוער, אך זה ממש לא אומר שהוא יעשה לו הנחות ברגע שזה לא יספק את הסחורה בבוגרים, עם כל הכבוד לרומנטיקה ולסבלנות. “כשאני הגעתי להפועל חיפה, אני זוכר שבמשחק הראשון שלי, בכל איבוד כדור שלו היה רחש מהקהל, הרבה השמיצו אותו”, מספר גילי ורמוט, אחד השחקנים המזוהים ביותר של הפועל חיפה, ששיתף פעולה עם סרדל כשחזר לקדנציה שנייה בקבוצת נעוריו ב-2018 אחרי קריירה מפוארת.
ורמוט מספר שגילה באמת את יכולותיו האמיתיות של סרדל באמצע עונת 2019/20 תחת חיים סילבס, שהבין שיש צורך בשינוי במרכז השדה אחרי פתיחת עונה רעה: “קווין טאפוקו ופרנסיסקו ג’וניור ששיחקו בקבוצה באותה תקופה, אכזבו, גל אראל נפצע ולקבוצה לא הלך. סרדל קיבל את הצ’אנס, ופתאום ראית שחקן שלא מפסיק לרוץ וגם יודע לסכן את השער ולהבקיע גולים, אתה אומר לעצמך ‘איפה כל זה היה?’. ראית שזה טמון בו, ההצטרפות הזאת לרחבה, לא ידענו שזה קיים. הוא לא מהשחקנים שרצים במרכז השדה, אבל אין להם קשר לענף כשהכדור ברגליים שלהם. פתאום ראית שהוא גם יודע לעבור שחקנים ושקט מול השער”.
כשיואב כץ רוצה – יואב כץ מקבל
על הנאמנות של סרדל להפועל חיפה אין מקום לוויכוח. גורמים המקורבים לשחקן מספרים על מספר הצעות שקיבל מכל הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי. כרטיס השחקן שלו נרכש ע”י אביו, אילן, כאשר קרוביו ידעו לספר כי בשני הקיצים האחרונים השחקן זכה להצעות מכל הקבוצות הגדולות של ליגת העל.
אבל בדיוק כאן נכנס לתמונה יואב כץ. הבעלים של הפועל חיפה שוב הוכיח שלמרות התדמית ה”קמצנית” שנדבקה בו: כשהוא רוצה להשאיר שחקן, הוא יעשה זאת. הבעלים הצליח לעמוד ולהשוות כל הצעת שכר שהגיעה לשחקן, תוך כדי שהוא מדגיש את חשיבותו המקצועית לקבוצה וערכו הגבוה כשחקן בית שגדל במועדון. מבחינתו, גם זר טוב בעמדה הזאת, אם וכאשר, לא באמת יהווה תחליף לשחקן עם דם אדום-שחור, שגם יודע לתת תוצרת על המגרש. קשה למצוא כאלה.
הסיוט של מכבי חיפה
בחודש יולי, בסיום עונת הקורונה, סרדל הגשים חלום ילדות. מאז שהכיר את הכדור הוא לא פספס דרבי חיפאי וישב בתור ילד ביציעי קריית אליעזר, משם חווה בעיקר אכזבות כשראה לרוב ניצחונות ירוקים. בסוף אותה עונת קורונה, הוא כבש לראשונה בדרבי החיפאי שהסתיים ב-2:2, אך זו הייתה רק הכנה למה שעתיד להגיע ארבעה חודשים לאחר מכן.
20.11.2020, דרבי חיפאי ראשון. ברק בכר על הקווים של מכבי חיפה שכולה תקוות מחודשות וניחוח של משהו חדש באוויר בצד הירוק של סמי עופר. בדקה ה-91, אותו סרדל הקטן, שראה את הקבוצה שלו חוטפת בראש לא פעם בדרבי בתור ילד, היה זה שדאג להמם את היריבה העירונית המרה. נס זמיר קיבל את הכדור, זיהה את סרדל שעשה ספרינט מקו מחצית המגרש עד לרחבה, קיבל את הכדור בתוכה, עצר עם החזה ובעט פצצה לפינה הקרובה של ג’וש כהן. הדרבי אדום-שחור.
הפעם, מדובר בסיפור שונה לגמרי. סרדל מגיע אליו ממקום שונה לגמרי, הוא כבר לא הגיבור הבלתי צפוי, אלא כזה שמוכר בתור אחד השחקנים המשפיעים בליגת העל. כשהוא מציג את הכדורגל הטוב בקריירה שלו, הוא כבר לבטח מסומן על ידי ברק בכר והצוות שלו כמי שממנו עלולות להגיע הצרות. בדבר אחד אפשר להיות בטוחים – אם גם הפעם הוא יצטרך לרוץ עד עומק הרחבה של ג’וש כהן, הוא יהיה שם.
