בעקבות החלטת בית”ר ירושלים לקצץ את שכר השחקנים ב-25 אחוזים באופן חד צדדי, בארגון שחקני ושחקניות הכדורגל פנו, באמצעות עורכי הדין אהוד שילוני ויעל שילוני, במכתב לבית הדין אזורי לעבודה בירושלים בדרישה לפעול כנגד ההחלטה של הקבוצה לעבר השחקנים, כך נודע לראשונה ל-ONE.
בארגון מבקשים צו זמני המונע כל הפחתה חד צדדית בשכר עובדי בית”ר, וצו זמני האוכף על תשלום מלוא שכר עובדי המשיבה. בנוסף, מבקשים צו זמני המחייב את בית”ר בניהול שיח קיבוצי עם המבקשת, והאוסר עליה ביצוע כל שינוי שאינו מוסכם בשכר עובדיה.
כמו כן, מבקשים בארגון השחקנים סעדים קבועים: צו קבוע המורה על בית”ר להשיב לעובדיה כל הפרש שכר שנבע מכל הפחתת שכר שביצעה חד צדדית, פסיקת פיצויי הלנת שכר לזכות עובדי בית”ר בגין כל שכר מולן בשיעור מירבי, וכן סעד הצהרתי לפיו בסירובה הקטגורי לחתום על הסכם קיבוצי, כמו גם בפנייתה הפרטנית וניסיונה לכפות על עובדי בית”ר לחתום על הסכמות אישיות בהסתר, הפרה המשיבה את הוראות חוק הסכמים קיבוציים, וכן הפרה את חובות תום הלב החלות עליה מכוח הדין במסגרת יחסי עבודה בכלל, ויחסים קיבוציים בפרט, לרבות מעצם הפגיעה שפגעה בחירות ההתארגנות. בנוסף, מבקשת פיצוי עונשי בגין פגיעה בחירות ההתארגנות בסכום שימצא בית הדין הנכבד לנכון, בנוסף לכל סעד אחר ו/או נוסף שימצא בית הדין לנכון לתת.
בהודעה של ארגון שחקני הכדורגל נכתב בין היתר: “עניינה של בקשה זו בהלנת שכר פראית ובפגיעה בחירות ההתארגנות של עובדי המשיבה (בית”ר). המשיבה ביצעה הפחתה חד צדדית בשכרם של כלל עובדיה, לרבות אך לא רק, שחקני הכדורגל, בשיעור 25% מהשתכרותם (ככל הנראה בערכי 'נטו'), וזאת במקביל להתנהגות חסרת תום לב למול המבקשת, מולה המשיבה התיימרה לנהל מו"מ לחתימת הסכם הבראה, אלא שבפועל החליטה שהיא לא תחתום על הסכם קיבוצי ויהי מה, וכן טרם הגיעה להסכמות סופיות עם המבקשת”.
הטיעון המשפטי
בארגון השחקנים טוענים: “בית”ר מנועה מביצוע כל שינוי שאינו מוסכם בתנאי ההעסקה של עובדיה. הלכה היא כי מעסיק אינו רשאי, על ידי מעשה חד צדדי, להביא לשינוי בתניה של חוזה עבודה (מפורשת או משתמעת). הדברים הם בבחינת קל וחומר בכל הנוגע לשיעור השכר המצוי בליבת הסכם העבודה. אי העברת חלקו של שכר מהווה הלנת שכר אסורה המזכה את העובדים בגין כך בפיצויי הלנת שכר על פי דין, כאשר לעניין זה מעמד המבקשת כתובעת בנושא הוסדרה בדבר דין מפורש, וזאת בנוסף לאמור בהוראות סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 בדבר אפשרותו של ארגון עובדים להגיש תובענה בגין הפרת דין”.
“המבקשת תטען כי למן התיקון לחוק הסכמים קיבוציים, והוספת סעיף 33ח1 לרבות הסיפא לסעיף, קבע בית הדין הארצי שמטרת התארגנות ראשונית היא חתימה על הסכם קיבוצי ראשון, ובדרכה להשיג מטרה זו יש להטיל עליה מגבלות רק במקרים חריגים. חובת הגילוי נדרשת על מנת שהצדדים יוכלו לקיים משא ומתן ב'קלפים פתוחים' ולמען שמירה על הסכם הקיבוצי כבר קיימא שיאפשר את המשך קיומו ואיתנות מקום העבודה לצד שיפור ורווחה של תנאי העבודה והשכר של העובדים. המבקשת תטען כי המשיבה פעלה במחשכים ובהסתר מן המבקשת, בכוונת מכוון, בחוסר תום לב בלבו של מו"מ קיבוצי להחתים את עובדיה על כתבי הסכמה גרועים ממה שכבר הוסכם בינה לבין המבקשת, תוך הפרה של חובותיה מכוח הוראות משפט העבודה הקיבוצי המגן”.
עוד צוין: “המבקשת תוסיף ותטען כי המבקשת פעלה המבקשת תטען כי עמדתה הקטגורית של המשיבה כנגד חתימה על הסכם קיבוצי מחד, ופעולתה להפחתת שכר לעובדים, באורח קולקטיבי כפי שהיא עשתה חותרים תחת אושיות משפט העבודה הישראלי, חובות תום הלב שלה, והוראות הדין בהקשר זה. בהתאם, המבקשת תטען כי המשיבה מפרה הוראות חקיקה קוגנטית: חוק הגנת השכר התשי"ח – 1958, בבצעה הלנת השכר, וחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957. המבקשת תטען כי בנסיבות המקרה יש להטיל על המשיבה פיצוי עונשי, ללא הוכחת נזק, מעצם הפגיעה בחירות ההתארגנות והפרת הוראות הדין כאמור. לנוכח מצבה הכלכלי של המשיבה, המבקשת מותירה את גובה הפיצוי בשק"ד בית הדין הנכבד ואיננה מבקשת את שיעורו המירבי”.
“כידוע, המבקש סעד ביניים, ארעי ו/או זמני, מחויב לעמוד בשני יסודות מצטברים: הוכחת עילה לכאורה ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. אין ספק שהפחתת שכר השחקנים, בהיעדר הסכם שיתיר זאת, נעשתה שלא כדין. יותר מכך, אין חולק כי עמדתה הקטגורית של המשיבה כנגד חתימה על הסכם קיבוצי מחייבת המשכו של שיח קיבוצי, ומניעת כל צעד חד צדדי עד הגעה להסכמה כדין עם המבקשת. מפורט לעיל, אף אם המבקשת הייתה נכונה לבוא לקראת המשיבה ולהסדיר הליך הבראה מסוים עמה, הרי שהסדר זה טרם הבשיל לכדי הסכם מחייב, ובינו לבין פועלה של המשיבה הדמיון מועט, ולו לנוכח הניכוי מסכומי הנטו של העובדים, כפי שנעשה בפועל”.
“יתרה, מתן הצווים המבוקשים נועד, בין היתר, לאותת למעסיק כי התנהלותו חסרת תום הלב והפוגענית הינה שלא כדין, וכי בית הדין הנכבד לא ייתן לה תוקף ואף יביע את עמדתו הברורה בעניין. מנגד, לא ניתן להפריז במידת הנזק שייגרם לעובדים אם לא יינתנו הצווים, ההלנה תתארך ופועלה הדורסני של המשיבה לא יימנה.
המדובר בהתנהלות דורסנית, כוחנית, שרירותית ומשולחת כל רסן של מעסיק בענף אשר מתנהל כבועה, בה כביכול לא חלים חוקי המגן או חוקי היסוד. התוצאה היא פגיעה שגרתית יומיומית בעובדים, הלנת שכרם, החלת הסדרי הבראה ללא כל אחיזה בדין, ועוד. הכל, תוך התעלמות טוטאלית מחוקי המגן ומכל חובה לבצע הסכמות קיבוציות בדרך שהדין ייעד אותן להתבצע – בהסכם קיבוצי, באופן הוגן ותוך הפרת כל כללי הדין האפשריים. מצב זה אינו יכול להמשיך עוד.
פגיעה בשכרו של עובד הינה מן הפגיעות הקשות ביותר שניתן לפגוע בעובד. אי מתן צווים כאמור, עלול להביא למצב בו ייגרם נזק חמור לעובדים, השחקנים, כאשר פרנסתם וכלכלתם, חלקם בעלי משפחות, נפגעת באופן חמור. בנסיבות העניין מתבקשת החלטה מיידית עד לקיום דיון בנושא, כמפורט בסעדים המבוקשים.
בענייננו על אחת כמה וכמה, לאור העובדות המובאות לעיל, המעידות על התנהלות מחפירה אשר חייבת להיפסק, אשר יש בהן כדי להצדיק מתן סעדים זמניים כמבוקש לשם מניעת נזקים חמורים ובלתי הפיכים”.
בן שמעון וסבטקוביץ' לקראת הפועל ב"ש
