“לא עשיתי איזושהי מסיבת עיתונאים או עמדתי על במה ואמרתי 'חבר'ה אני הומו', אלא פשוט הפסקתי להתבייש בזה, הייתי יותר פתוח, אנשים שאלו שאלות וכבר הייתי בטוח להגיד מי אני ומה אני. ממש באזורי גיל ה-30 גם נפתחתי מול המשפחה והרגשתי כבר שלם עם זה וחופשי”, נזכר רועי חסן, אחד הקוונים הבכירים ביותר בכדורגל הישראלי כבר כמה שנים טובות ונחשב לראשון אנשי השיפוט שמוצהר כמחוץ לארון. "כולם קיבלו את זה הכי בהבנה ואהבה. תמיד יש שאלות, בעיקר במשפחה שאלו למה לא סיפרת לפני ולמה לקח לך כ"כ הרבה זמן? יש כאלה שאמרו שחשדו ויש כאלה שאמרו שלא היה להם מושג. זה היה מחולק להמון חלקים. אבל לא היו אנשים שהחליטו להתנתק ממני בגלל היציאה מהארון".
בגיל 39 הוא כבר מרגיש ממש בנוח לדבר על כך. שופטי הכדורגל והקוונים לא מרבים להתראיין, כך שהראיון של חסן ל-ONE הוא די נדיר בנוף. כמו לא מעט מהעוסקים במקצוע הזה הוא לא היה שחקן כדורגל מקצועי, אך כן נמשך לענף בגיל צעיר. אבל איך מגיעים ממשיכה לכדורגל ועד להיותו קוון? “היה לי חבר בכיתה שהיה שופט כדורגל והוא תמיד היה מתגאה בזה שיש לו כרטיס חינם למשחקים”, נזכר חסן. “כי תעודת שופט מקנה כרטיס חינם לכל משחק בארץ, אז זה משהו שמאוד קרץ. היינו כמה חבר'ה בכתה שהלכנו לקורס שופטים בעקבות הכרטיס הזה, זה היה התמריץ. הגענו לראיון קבלה, עשינו קורס של כמה ימים והתחלנו קצת לעסוק בזה. זמן קצר אח"כ רק אני נשארתי וכל השאר כבר פרשו. זה היה גם מקצוע שאני מאוד אוהב אותו ומתחבר אליו וגם קיבלתי כרטיס כניסה למשחקים בארץ".
יצא מהקווים: הקוון הראשון שמחוץ לארון
הצטרפת לאיגוד לפני 23 שנה, מה אתה זוכר מתחילת הדרך?
"הצטרפתי בדצמבר 1999, אני זוכר שבהתחלה אף פעם לא ראיתי את עצמי ברמות הגבוהות, זה היה סוג של תחביב שאני עוסק בו כנער בן 17, הכנסה יפה מהצד כמו סוג של דמי כיס, וגם אני נהנה מקצת כדורגל. לקחתי חלק במשהו שאני אוהב, אבל אף פעם לא ראיתי את עצמי מתקדם ומגיע לליגת העל, אלא ממש להעביר את הזמן. היו 4-5 שנים שהייתי רק באזור הזה, שופט נוער, עד שהחלטתי שהגיע הזמן לתת פוש ולראות אם אני מתאים ובא לי להתקדם, ואז התחלתי ללכת על זה".
ואיך הגעת להיות עוזר שופט, קוון?
"בואי ננפץ איזושהי סטיגמה בנושא הזה, כל קוון וכל שופט שרואים היום בדשא בליגות הגבוהות - כולם מתחילים מאותו מקום, כולם עושים את שני התפקידים בשלבים הנמוכים מיד לאחר קורס השופטים, צריך גם לשמש כשופט ראשי וגם כעוזר שופט. בשלב מסוים כשמתקדמים עם הליגות, באזור ליגה א' או ב', או שאתה מנתב את עצמך או שמנתבים אותך להיות במסלול עוזרים או במסלול של שופט ראשי. עד ליגה ב' הייתי שופט ראשי והרגשתי קצת תקוע שם במשך שנתיים ולא שמו לב אליי, הייתי גם מודע לחסרונות שלי אז באותו זמן. אז החלטתי שאני מעדיף להיות עוזר שופט כי זה יכול יותר לעזור לי להתקדם ולהגיע לרמות הגבוהות יותר".
ובסוף מעבר לליגת העל הגעת להיות קוון בינלאומי, מה אתה זוכר מהמשחקים הגדולים שהיית בהם בעולם?
"יש לי הזכות להיות חלק מהצוות של אוראל גרינפלד שכרגע אנחנו הצוות הבכיר ביותר של שיפוט בכדורגל הישראלי. הגענו לרמות מטורפות, ליגה אירופית, ליגת אלופות, יורו ואולימפיאדה ואני מקווה שתהיה לזה המשכיות. במשחק הראשון ברמה הזו הייתי באצטדיון שהוא ממש שם דבר, בליגה אירופית שלב הבתים, קיבלנו משחק של מנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד ואני זוכר שכקוון בתחילת הדרך הבינלאומית שלו, נכנסתי לחדר ההלבשה וקצת רעדתי מהסיטואציה ומהשחקנים שאני הולך לראות אותם מקרוב ופנים אל פנים כמו וויין רוני וזלאטן איברהימוביץ'. הייתה התרגשות מטורפת. המנטור שלי דני קרסיקוב היה הקוון השני באותו משחק ומאוד הרגיע אותי ועזר לי, עלינו למשחק, נתנו הצגה והכל היה בסדר".
הזכרת את אוראל גרינפלד, יש שמועה שהוא קצת מתנשא…
"אוראל ממש לא מתנשא. הוא מקצועי ברמות הכי גבוהות שיש, הוא מאוד מרוכז בדרך שלו ובקריירה שלו. לפעמים המקצועיות הזו אולי מתפרשת כהתנשאות אבל ממש לא. חוץ ממנו שהוא עוסק רק בזה ולקח את השיפוט למקום של מקצוענות, אין אפשרות כרגע לעסוק רק בתחום השיפוט. לא שופט ראשי ובטח ובטח שלא עוזר שופט. אבל כן חייבים להקדיש לזה המון מקום, כל אחד לא משנה מה הקריירה שלו, חייב לראות קליפים והחלטות ששולחים מאופ"א וגם מהארץ, לעשות אימונים ברמת הכושר הגופני וחייבים לשלב את כל זה בסדר יום הרגיל והשוטף. קוון חייב להתמקצע בהבחנת נבדלים, שיתוף פעולה עם השופט ולהבין שאתה שני בהיררכיה במגרש. אתה יכול לרצות שהחלטה מסוימת תצא לפועל אבל אתה שני אחרי השופט ויכול להמליץ לו, אבל מי שמחליט בסופו של דבר זה הוא. מבחינת הידע של החוקה, התמקצעות באירועים ואימונים אנחנו עושים המון ולא פחות משופטים".
דיברנו על התחום המקצועי, בוא ניגע קצת בחייך האישיים. אתה כרגע הקוון היחיד שהוא מחוץ לארון ומוצהר, זוכר את ההתחלה? מי הראשונים שידעו מכך?
"קודם כל כמו כל בן אדם זה משהו שמתחילים להרגיש עם ההתבגרות המינית, בכלל לפני שנכנסתי לעולם השיפוט. הרגשתי את זה עם עצמי בגיל צעיר, אבל הרגשתי בנוח לשתף את זה עם חברים רק בגילאי ה-20 המאוחרות. שיתפתי חברים קרובים, חלק שופטים וחלק מחוץ לעולם השיפוט".
אם זה הגיע יחסית בגיל כזה מאוחר, זה אומר שהיו חששות לפני כן?
"להגיד לך שבדיעבד החששות שהיו לי לצאת מהארון הן בגלל הכדורגל והמקום שעבדתי בו? אני לא בטוח, לא יודע לקשר את זה, אולי בתת מודע זה כן השפיע, העובדה שהמקום שאני עובד בו ורוצה להתקדם בו הוא מקום שנחשב גברי ומאצ'ואיסטי, יכול להיות שהייתה לזה השפעה אבל לא זוכר שזה ישב לי בתודעה. כמו לכל בן אדם, לא רק בכדורגל, זה אישיו לצאת מהארון. גם מבחינת הקבלה העצמית וגם מבחינת איך הסביבה תקבל אותו. החברים, המשפחה, מקום העבודה, על אחת כמה וכמה שזה תחום כמו הכדורגל. אומרים שיש איזושהי דעה מקובלת שאדם שיוצא מהארון נפטר מהעול האישי ועכשיו הוא חי את החיים הטובים והשלמים שלו עם עצמו. ודווקא בן אדם שיוצא מהארון זה הרגע שהוא רק מתחיל לטפל בכל הצלקות שהוא צבר במשך השנים שהוא היה בארון. זה כנראה איזשהו תהליך שהייתי צריך לעבור עם עצמי ואולי היו צריכות לעבור כמה שנים טובות שאתבשל עם הדבר הזה ולהבין שזה מי שאני וחבל על הזמן".
9 צפייה בגלריה
רועי חסן. "בן אדם שיוצא מהארון זה הרגע שהוא רק מתחיל לטפל בכל הצלקות שהוא צבר במשך השנים שהוא היה בארון"
(רדאד ג'בארה)
ומתי אתה מחליט לשתף את החברים השופטים ואיך הגיבו באיגוד?
"יש לי כמה חברים קרובים שאני זוכר שהם היו מהראשונים שסיפרתי להם בסיטואציות מאוד ספציפיות. זוכר שאמרתי להם 'שומעים, אני חושב שאני הומו, זה משהו שהולך איתי הרבה שנים והחלטתי לצאת מהארון'. אני זוכר שהתגובות היו מאוד חיוביות, חיבוקים ותגובות כמו 'כל הכבוד' ו-'אנחנו איתך' או 'אל תחשוש לשתף אותנו ולספר לנו'. ברגע שהחברים הקרובים באיגוד ידעו כבר לא היה לי אכפת שגם כל השאר יודעים. לא טרחתי לבוא ולשתף כל אחד ברמה האישית אבל לא עצרתי את השמועה. באיגוד השופטים זה קל מאוד שהשמועה פורשת כנפיים וזה מה שהיה, אבל לא היה לי אינטרס לעצור את זה להפך, רציתי שזה יתפשט כמה שיותר מהר. ואז ראיתי שכמה שיותר אנשים מדברים איתי על זה, שואלים אותי שאלות וזורקים לפעמים כמה דאחקות אבל בקטע טוב, ושמחתי שזה עול שירד ממני".
איזה סוג של דאחקות?
״אני זוכר כמה סיטואציות שהיו בדיחות על כל הנושא הזה. אני בהחלטה שקיבלתי עם עצמי החלטתי לתת לזה יותר מקום, להומור. אני מאמין שההומור סך הכל הוא מקרב ואני לא אעמיד כל אחד במקום עכשיו ואגדיר מה פוליטיקלי קורקט ומה לא. יש הרבה אמירות שהן חצו את רף הפוליטיקלי קורקט אבל במקום עבודה גברי כמו שלנו דווקא ההומור יכול לקרב. בסוף אותם אנשים שזרקו בדיחות לא מתאימות ולא קשורות, אחר כך באו ושאלו שאלות שפתחו להם את הראש ואת ההבנה על מה זה הדבר הזה. ואם בסוף זה מביא תוצאה של קירוב אני אספוג את זה. כמובן שאם יהיה בן אדם שיחצה את הגבול אני אדע להעמיד אותו במקום ולהגיד לו זה לא מתאים, ולאו דווקא בגללי אלא יותר בגלל אנשים בסביבה ששומעים את זה וצריכים לדעת שלא אמורים להתנהג ככה ואם הם בארון לצורך העניין זה יקשה עליהם אפילו יותר לצאת״.
היו חששות טכניות כמו לחלוק חדר שופטים או מקלחות משותפות?
"אישיו של מקלחות משותפות אצל הומואים הוא לאו דווקא בכדורגל. זה משהו שחווים כנערים צעירים כבר בבית ספר ובצבא מן הסתם וזו סיטואציה שאני חי אותה ביום-יום שלי בכדורגל. אני אף פעם לא הרגשתי לא בנוח עם זה, מבחינתי זו לא סיטואציה מינית אלא פונקציונאלית שאני חווה אותה, סיימתי אימון או משחק אני נכנס לחדר הלבשה כמו כל השאר, מתארגן, מתקלח, מתלבש והולך הביתה. היה לי בעבר רצון לתת לאנשים להרגיש הכי בנוח שיש ולפעמים אחרי אימונים לצורך העניין הייתי מושך עוד קצת זמן בחוץ, עוד מתיחות עוד איזו ריצת שחרור מסביב על מנת להיכנס כמה שיותר מאוחר למלתחות, כדי לא לגרום לאנשים להרגיש לא בנוח. אבל זה לא פידבק שקיבלתי מאנשים זה משהו שהוא נטו היה בראש שלי ויכול להיות שזה באמת היה מיותר. כי כשאני כן נמצא בסיטואציה כזו בחדר ההלבשה עם החברים שלי השופטים שאני עובד איתם הם אף פעם לא גורמים לי להרגיש לא רצוי אלא הרגשה רגילה לגמרי".
אסי בוזגלו אמר בעבר בהישרדות שהוא לא היה רוצה לחלוק חדר הלבשה עם כדורגלן הומו, מה חשבת על זה?
"ראיתי את זה. חשוב לציין שהוא חזר בו והבהיר את הדברים, אבל גם אם זה סנטימנט שחווים אותו שחקנים בחדרי הלבשה זה נובע בעיקר מבורות. אנחנו בחדר ההלבשה חלק מצוות וזה החדר של כולם ברמה החברתית, ואנחנו גם טכנית מתארגנים בו ויוצאים למגרש או הולכים הביתה. אין לנו שום רצון לבהות באנשים אז זה נובע מחוסר ידיעה של אותם אנשים שחושבים בצורה הזו".
אתה בזוגיות עכשיו, הוא מהענף?
"נכון, עם בחור מהמם בשם צחי, הוא לא מהענף ואין לו קשר לכדורגל. הוא בכלל מפיק מוסיקלי ודיג'יי הוא עוסק בתחום המוסיקה ועושה מסיבות. הוא לא יודע מה זה נבדל לדעתי אז מעניין אצלנו בבית. בשנים הראשונות שלנו יחד הוא היה בא לשניים או שלושה משחקים, הוא חווה את הסיטואציה והבין למה אני חוזר ממשחק מוצף רגשית עם אדרנלין ואנרגיות. הוא חווה את הקהל והיה בגמר גביע שלקחתי בו חלק שזו בכלל הייתה חוויה מדהימה, אז הוא הבין ויודע במה מדובר. פחות ברמת קבלת החלטה כזו או אחרת אבל ברמת החוויה. אבל טוב לנו ואנחנו בהחלט חושבים יחד על הקמת משפחה, הוא צעיר ממני ב-12 שנה אבל אני מניח שזה יבוא בעתיד הקרוב".
הזכרת את הקהל, אתה חושב שהיום יש כבר קבלה לקהילה בקרב הקהל בארץ?
"הקהל בארץ הוא בבואה של החברה הישראלית. בחברה שלנו יש תהליך הדרגתי של קבלה של כל עניין הלהט"ב. יש חברי כנסת, שרים, סגני שרים, זמרים, מנחי טלוויזיה, זה כבר מופיע בכל מקום. בכדורגל זה לא כזה בולט. כן יש את ספיר שעשתה צעד מאוד משמעותי בליחצן את הדבר הזה ולהביא אותו לכל בית בארץ, גם בתים של אוהדי כדורגל. וכמו שההדרגתיות הזו קרתה גם בחוץ, היא תקרה גם בתוך עולם הכדורגל. אני מאמין שבשנים הקרובות יכול להיות שנראה יותר שופטים, קוונים אבל גם יותר שחקנים, מאמנים ואנשי צוות עד למצב שזה יהיה משהו נפוץ ושכיח ולא יהיה יוצא דופן".
היה לך מקרה ספציפי עם הקהל?
"לא. אני חושב שכעוזר שופט אני דמות שפחות מוכרת בציבור ולקהל האוהדים, לא כי קשה לי להתראיין בגלל שאני הומו אלא כי באישיות שלי אני מופנם, כרגע אני רואה בזה הזדמנות ושליחות לעזור ולתרום. עד כה לא קיללו אותי ברמה האישית וגם עכשיו אני לא פוחד שבגלל הראיון זה יופנה כלפיי. הקללות שאני חווה על רקע הומופובי נזרקים לכל אחד במגרש. 'יא הומו' או 'יא אוכל ב...כל מיני מקומות' זה משהו שחווים באופן רגיל, לא רק אני ספציפית. אני שומע הרבה דברים מהקהל וזה כבר די עובר לידי בשלב שאני נמצא בו בחיים שלי ובקריירה שלי וזה פחות מעניין או מפחיד אותי".
כשהקהל של מכבי קרא לדני עמוס הומו, זה הגיע לבית הדין המשמעתי והם קבעו כי המילה הומו היא לא קללה.
"באופן טבעי ומהפוזיציה שאני נמצא בה היום קצת קשה לי להביע דעה בסיטואציה של דני עמוס והקהל. אני יכול רק להגיד שני דברים, הראשון זה שאני מאוד מעריך ומוקיר את מה שדני עמוס עושה עבור הקהילה. הדבר השני זה שהייתי שמח מאוד שהמילה הומו תצא מלקסיקון הקללות לא רק של האוהדים ביציע אלא בכלל בחברה הישראלית. קשה לטפל בפינצטה רק בציבור האוהדים, צריך לעשות עבודה יותר מעמיקה ומקיפה כבר בבתי הספר בשיעורי חברה, סובלנות וקבלת האחר, ולדעת מגיל צעיר מאוד שזו לא קללה וכך לא יביאו את זה למגרשים".
אתה חושב שהסובלנות של הקהל זה משהו שהוא תלוי מגרשים, אזורים או ליגות?
"לצערי סובלנות של הקהל זה לא תלוי במגרש שאני שופט בו או בליגה מסוימת, זה משהו שאני נתקל בו בכל מקום. הקללה הכי נפוצה במגרשים היא הומו, וגם מחוץ לעולם הכדורגל. בבתי ספר בגיל מאוד צעיר, לילד נתפס בלשון 'יא הומו' והוא הולך עם זה כל החיים כקללה הראשונה שבאה לפה. לצערי זה ככה ואני לא ידע להסביר למה. הילדים בכלל לא מבינים את המשמעות של זה. יכול להיות שזה השפעה מהבית או מחינוך, אבל זו הקללה הכי נפוצה גם במגרשים וזה משפיע על שחקנים שנמצאים בארון. אני לא מכיר אישית שופטים או שחקנים שנמצאים בארון אבל אני בטוח שיש כאלה. הסיטואציה המורכבת בענף שהם עוסקים בו מאוד מקשה עליהם לצאת ואני חושב שכדי שזה יקרה אצלנו בארץ צריך דמות שתהיה 'רול מודל' מחו"ל, מישהו שאפשר להיתלות בו ולזרז את הדבר הזה גם אצלנו בארץ. היום אני הדמות הכי בכירה בתחום הכדורגל בישראל כהומו מחוץ לארון, אם אני יכול לעזור, לסייע ולהוות דוגמה עבור מתבגרים אני יותר מאשמח לעשות זאת, עד שיבוא איזה שחקן שיחליף אותי".
ספיר ברמן היא כן אחת שעשתה שינוי ענק ומשמעותי, שניכם בקשר טוב, היא התייעצה איתך לפני הצעד שעשתה?
"ספיר הגיעה עם עצמה להחלטה והתהליך שלה התחיל אפילו קצת לפני שאני ידעתי, זה היה אצלה די הדרגתי והיו לנו שיחות כבר אחרי שהיא הגיעה למגרשים עם טיפה איפור וציפורניים. היו שופטים וקוונים שתהו על התופעה הזו ולא הכירו אותה, בתקופה הזו יותר התקרבנו והיו לנו שיחות, היא לא התייעצה איתי האם לעשות זאת או לא אלא היא יותר חששה האם לעשות זאת בבת אחת או לאט לאט. אני זוכר שאמרתי לה 'די ספיר, וואנס את הולכת על זה, צאי מהארון תחיי את החיים שלך, תחווי את עצמך ותני לנפש שלך את החופש הזה להיות מה שהיא'. ואני שמח שהיא הלכה על זה ופורחת מזה".
מה היית אומר לשחקן, שופט או אפילו אוהד שנמצא כרגע בארון וקורא את הראיון שלך?
"שני דברים מאוד חשובים. הראשון זה ברמה האישית, אתה לא אתה עצמך עד שאתה באמת יוצא מהארון ומגיע לשלב שאתה שלם עם עצמך וחי את החיים של עצמך. זה יבוא לידי ביטוי בחיי היום-יום, עם החברה ובקשר עם המשפחה וגם ישפיע על התפקוד שלך כשחקן כדורגל. כי להיות בארון זה להיות נחבא אל הכלים ולא להבליט את עצמך כדי שחלילה לא יעלו עליך, וכשאתה בחוץ אתה מרשה לעצמך להיות אתה עצמך וזה הדבר הכי טוב, להביא את היכולות שלך למקסימום. הדבר השני, בעידן שלנו אין שחקן שיכול להוות מודל לחיקוי והערצה להמון אנשים, שחקנים צעירים, ילדים ונערים שאולי מרגישים שיש להם אישיו עם הנטייה המינית שלהם ופוחדים להיכנס לעולם הכדורגל כי הם חווים דלת סגורה בענף, ושחקן שיוצא מהארון יפתח את הדלת בפני כל כך הרבה אנשים שיוכלו להיכנס לתחום הזה ולעשות מה שהם אוהבים".
שאלה לסיום, מה החלום הכי גדול שלך?
"במישור האישי החלום הוא להקים משפחה, ילדים ואני חושב שזה חלום של כל אחד, להיות מאושר. ברמה המקצועית להמשיך לקחת חלק במשחקים הכי גדולים שיש, ולמשוך את זה עד סוף הקריירה זה יהיה מדהים. הדובדבן שבקצפת, זה אם אפשר גם מונדיאל זה בכלל יעשה לי וי ענק על הקריירה".
