לאחר כמעט 60 שעות מאז יצא מבירת אוקראינה קייב, נסע לעיר לבוב ובהמשך עבר את מעבר הגבול לפולין, קשר שחטאר דונייצק ונבחרת ישראל, מנור סולומון, נחת לפנות בוקר בישראל לאחר שהצליח להימלט מהמלחמה המתרחשת באוקראינה.
עם הגעתו לשדה התעופה בטיסה מפולין ביחד עם סוכנו שלומי בן עזרא, המתינו לסולומון הוריו יוסי ואיילה ואחיו הצעיר מורן ביחד עם חברתו דנה, שנראו נרגשים מאוד לאחר 72 שעות לא פשוטות שעברו עליהם, מאז פלישתה של רוסייה למדינה וקולות הטילים שהובילו להתעוררותו של הקשר ביום חמישי לפנות בוקר.
סולומון: חשבתי שאני הוזה, שמח שאני פה
"אני שמח להיות פה. אני שמח שהכול מאחוריי ושאני עם המשפחה שלי" אמר סולומון עם נחיתתו. "היו 48 שעות קשות אבל עכשיו הכול בסדר תודה לאל".
על הרגע בו שמע לראשונה את רעש הטילים: "היה בלאגן גדול ולא ידעתי מה הולך לקרות. בהתחלה חשבתי שאני הוזה ולא הבנתי שאני באמת שומע פיצוצים. כמה דקות לאחר שקמתי, הבנתי שאלו פיצוצים לאחר ששמעתי חדשות ודיברתי עם חברים מקייב. גם הם התעוררו. משם היו יומיים או שלושה מאוד קשים, עם המון מסעות אבל בסופו של דבר אני פה ואני רוצה לאחל רק בריאות לכל האזרחים שנמצאים באוקראינה. ליבי איתם ואני מקווה שהסיטואציה תיגמר בקרוב".
על האם חשש לחייו: "לא יודע אם חששתי לחיי כי יצאתי יחסית מהר מקייב, לפני שהתחיל הבלאגן הגדול. אבל כשהייתי בגבול, לא ידעתי אם אעבור אותו וחשבתי שזה יכול לקחת כמה ימים. הייתי בקור מקפיא, כמעט לא היה לי אוכל והייתי לבד, לפחות בהתחלה. אני שמח שהכול הסתדר".
על הטיפול של שחטאר: "את האמת שאנחנו סמכנו עליהם עוד בימים שלפני שהכול התחיל. כי כל הזרים מאוד דאגו אבל הם המשיכו להגיד שהכול יהיה בסדר ואם ייפתח משהו הם יידעו מה לעשות איתנו. שאם יקרה משהו זה ככל הנראה יתרחש באזורים של דונייצק ובמזרח ומאוד רחוק. שאם הרוסים יחליטו שהם רוצים להיכנס, אז הם יטיסו אותנו מפה והם יידעו יומיים או שלושה לפני. בפועל זה לא מה שקרה ואחרי שזה התחיל לא היה להם מה לעשות. אני מבין את זה".
על עתידו: "במועדון עוד לא יודעים כלום. זו סיטואציה חדשה שלא מכירים. נחכה כמה ימים שיתבהרו הדברים, אני אתאמן הכי חזק שאני יכול ונחכה להתפתחויות".
על האם שיחק את משחקו האחרון בשחטאר: "אי אפשר לדעת. אני כרגע תחת חוזה במועדון. כל חלון ההעברות יכולות להיות התפתחויות בלי שום קשר למלחמה. בקיץ הקרוב יש סיכוי גדול שאעבור גם בלי קשר למלחמה. עכשיו כשיש מלחמה זה טורף את הקלפים ואנחנו לא יודעים מה יהיה איתי ועם שאר השחקנים. בוא נחכה ונראה. אני מאמין שבשבועות הקרובים הכול יתבהר".
אמו איילה הוסיפה בדמעות: "מאוד דאגתי ופחדתי וגם כאב לי הלב עליו ועל הסיטואציה. ידעתי שהוא נמצא בתנאים שלל מזג אוויר מאוד קשה. שהוא לבד. היה לי מאוד קשה שהוא נמצא שם לבד. היה גם מין שלב כזה שלא ראינו בו את האופק. שלא ראינו את האור בקצה המנהרה וזה היה מאוד קשה. הרגשנו חוסר אונים. אמרתי לעצמי שהייתי טסה איתו שבוע לפני רק כדי לעבור את זה ביחד איתו. שהוא לא יעבור את זה לבד".
על התמיכה מכולם: "כולם באמת באמת דאגו. מלא מלא הודעות וחברים שרושמים ומתקשרים. משפחה וסתם אנשים שידעו שהם יכולים לעזור והתקשרו כדי להגיד את זה. סייעו לנו הרבה גורמים: הסוכנים של מנור שהצליחו להרים את משרד החוץ, קונסולים, משרד התיירות. עכשיו אני יכולה לישון בשקט. לא הכנתי לו"ז ליום הקרוב, אבל רק שיהיה בבית".
אביו, יוסי, אשר משמש בעבודתו כמאמן כושר, אמר: "נדאג לו לכושר. הכי חשוב שהוא הגיע לפה, שהוא איתנו ושהוא בידיים בטוחות. ולכל שאר הדברים נדאג לו. הסיוט שלו נגמר, אבל זו עיר שאנחנו מכירים וכואבים את מה שקורה שם. מאוד חבל לנו על מה שקורה שם ומאוד עצוב לנו. נקווה שכל הסיפור ייפתר במהרה והכול ישוב לקדמותו".
חברתו דנה הוסיפה: "אחרי כמה ימים קשים זה מאחורינו. אני הכי שמחה שהוא כאן ושקצת נרגענו. עדיין הסיטואציה מאוד קשה, כי גרתי שם שנה והיו לי חברות, גם החבר'ה הברזילאים מהקבוצה. זו סיטואציה קשה ומורכבת. אני יודעת שיש עוד הרבה משפחות של ישראלים שנמצאות בגבול שעות. חלק לא יוצאים. אנחנו מקווים שכולם יהיו בריאים ושלמים וייצאו משם במהרה".
על ההודעה ממנור ביום חמישי לפנות בוקר כששמע פיצוצים: "זה היה סרט רע. הייתי שם שנהה בעצמי ולא האמנתי שסיטואציה שכזו תגיע. ממש מסך שחור. כאב ל שהוא עבר את זה לבד, אבל בסופו של דבר זה מאחורינו והוא פה ואני שמחה על זה".
על האם חששה לחייו: "ממש פחדתי. אני יודעת שבסופו של דבר קייב זה מקום שלא חווה מלחמה. הוא אמר לי שיש אזעקות וטילים ויש לו נסיעה של שש עשרה שעות. אני לא יודעת מה קורה בדרך, טנקים וכו'. זה היה פחד אלוהים וכל חמש דקות ביקשתי שירשום לי שהוא בסדר. נרגענו קצת שהוא הגיע לגבול אבל שוב היה בלאגן עם כל האנשים וזה פשוט מפחיד. אתה בחוסר ידיעה, אתה לא יודע אם הוא יצליח לעבור את הגבול ומתי. מה יהיה. אבל שוב, תודה לכל האנשים שעזרו לו לעבור את הגבול ועכשיו הוא כאן איתנו. אם נחזור לקייב? כשיהיה בטוח, אם הוא יחזור אני אחזור איתו. אבל אני מקווה שהסיטואציה תיגמר בקרוב, שכולם יהיו בריאים ושלמים והרחובות יהיו שקטים".
