כמו בכל העולם גם בהפועל באר שבע ציינו היום (שלישי) את יום האישה, ולכבוד כך העניקה בעלי המועדון, אלונה ברקת, ראיון מיוחד לאתר הרשמי, בו סיפרה על ילדותה וחייה האישיים, ההגעה לבירת הנגב, התארים, רגעי השיא והשפל עם הקבוצה והמחשבות לעתיד.
מה את זוכרת מהילדות שלך באשקלון?
"אני זוכרת בית מאוד, מאוד חם. אני זוכרת המון שמחה. אני זוכרת שכל הילדים בין השעות 14 ל-16 לא יכולים לצאת אבל ב-16 אחר הצהריים כולם בחוץ משחקים. אני זוכרת הרבה דברים טובים. ילדות נורא שמחה ומגבשת. המון חברים ופעילויות בחוץ, מה שהדור שלנו פחות עושה. נולדתי להורים שהם אנשי הוראה מהציונות הדתית, אז לימודים היו דבר מאוד, מאוד חשוב. היינו חייבים להיות תלמידים מאוד טובים".
את בת בכורה במשפחה של ארבעה ילדים. תספרי לנו על האחים שלך.
"יש לי אחות ושמה חני. לה יש ארבעה ילדים והיא נשואה ליורם. אחות נוסף היא דורית, אם יחידנית לילד בן 5 ושמו ניתאי. אחי הצעיר, יובל, נשוי ואב לארבעה ילדים. הוריי עשו יופי של עבודה ואני בטוחה שהם מאוד גאים בדרך שבה כל ילד התפתח בדרכו שלו".
בואי נמשיך לתקופת האוניברסיטה. להרבה אנשים זו תקופה של פריחה ולמידה, איך זה היה אצלך?
"זו הייתה חוויה מאוד מעצימה. נהנתי מכל רגע. בהתחלה זה היה קצת הלם, כי הגעתי מבית דתי. פתאום אני עוברת לאוניברסיטה שהיא חילונית. הייתי צריכה לעבור אתגר עם עצמי. בלימודים עצמם, נהנתי מכל רגע. את התואר השני התחלתי חודשיים אחרי שהבן הבכור שלי נולד, זאת שאחרים אפילו לא היו נשואים. זה היה מאתגר, כמובן. בתואר הראשון הכרתי את בעלי, אלי, שזו בכלל הייתה חוויה נפלאה".
אם כבר הזכרת את ההיכרות עם אלי, איך הייתה הצעת הנישואין ואחרי כמה זמן היא הגיעה?
"אמא שלי תגיד שהיא הגיעה אחרי המון, המון זמן, אבל יצאנו בערך שנתיים. ב-24.6, ביום ההולדת שלי, אלי אמר לי: "מה את אומרת? אולי נתחתן?". זה לא היה כמו היום, שאני רואה באינסטגרם הפקות על, בלונים, נרות וזמרים. החתונה עצמה הייתה ב-13 באוקטובר, דיי מהר".
אחרי החתונה, בתקופה מסיימת נדדתם מחוץ לישראל. איך הייתה התקופה הזו?
"תקופה מאוד לא קלה. בהתחלה עברנו למנהטן, בזמן שהייתי בהריון עם תומר ועם גיא, שהיה אז בן שנתיים וחצי. היה קר מאוד. ממש, ממש קפוא בניו יורק. לא ידענו לכמה זמן אנחנו מגיעים, איך תהיה ההתאקלמות והאם המוצר שאלי עבד עליו יתפתח לידי חברה. ככה שנשארתי במנהטן עם ילד בן שלוש, תינוק שרק עתה נולד ואלי היה כל הזמן טס לחוף המערבי. זה לא היה פשוט.
אחרי חצי שנה עברנו לקליפורניה, שם נולד יהונתן. היום כשאני מסתכלת במבט לאחור זו הייתה חוויה מופלאה. הבאנו לילדים שלנו כלים, כמו איך זה להסתדר במדינה אחרת, בתרבות אחרת. לדעתי, זה העצים אותנו בצורה מופלאה כמשפחה.
גם אני וגם אלי מגיעים ממשפחות מאוד מחוברות וחמות. פתאום, אנחנו מוצאים את עצמנו בארה"ב לבד עם הקהילה של הישראלים, שהיא למעשה מפצה על כך שהמשפחות לא איתנו. זה גורם לכך שהחיבור בין בני הזוג הופך להיות מופלא. עם כל הקשיים, כי זה מאוד לא פשוט לגור במדינה אחרת, שפה אחרת, תרבות אחרת, אני חושבת שבגדול זה עשה לנו דבר מופלא".
איך הייתה החזרה לארץ אחרי תקופה ארוכה בחו"ל?
"זו הייתה חזרה מאוד קלה וטבעית. בבית דיברנו עברית והילדים למדו בבית ספר יהודי. הילדים ידעו שאנחנו נחזור לישראל. זה הבית שלנו. הילדים התאקלמו בחזרה בארץ ולא הייתה בכלל שום בעיה. ליהונתן היה קצת יותר מאתגר כי הוא היה בן 3, והוא דיבר אנגלית שוטפת. העברית שלו הייתה פחות טובה. אבל תוך חצי שנה, זה כבר היה מאחורינו".
בואי נדבר על הפועל באר שבע - איך קיבלת את ההחלטה לרכוש את הקבוצה?
"זה הגיע משני מקומות. אחד - אני אוהבת את המשחק. המקום השני זה שעשיתי אז המון פעילויות חברתיות. אחת מהן הייתה עם תושב העיר, אלי אללוף, אשר מאוד אוהב את המועדון. כשהוא שמע שהמועדון מוצע למכירה אז הוא פנה אליי וזו הייתה הזדמנות בשבילי באמת לעשות משהו אחר ושונה באמצעות הכדורגל. זו החלטה שאני גאה בה ונהנית ממנה כל הזמן".
עם יד על הלב, כשרכשת אז את המועדון, האמנת שזה מה שהוא יהפוך להיות?
"כן. מאוד האמנתי. אני לא אשכח שהראיון הראשון שלי היה אצל גיא לרר. הוא ראיין אותי, בוסרמיל, ושאל ‘מה החלום?’ ואני לא אומרת לו. מה אגיד? היינו בליגה השנייה. רק הגעתי. גם ככה אנשים הרימו גבה על כך שאני אישה בתחום נורא גברי. לכי תגידי לו חלומות. כשהמצלמות כבו, אמרתי לו שאני חולמת בגדול, על אליפויות וליגת האלופות, אבל אין טעם להגיד את זה או לדבר על זה, כי זה יישמע תלוש מהמציאות. אני באמת חושבת שכשלאנשים יש חלומות והם מציבים לעצמם יעדים, בסוף הם יגיעו. זה אולי ייקח זמן, זה לא פשוט ולא קל, אבל כשאתה מאתגר את עצמך, יש גם סיכוי שתגשים את החלומות שלך".
זו סוגיה שלא תמיד נוחה לך, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבמשחקים באירופה אנו רואות הרבה נשים סביב השולחנות של אנשי ההנהלה. בארץ זה לא ככה.
"קודם כל, אני חושבת שאם תסתכלי במועדון שלנו. יש המון נשים. אני תמיד אומרת שבסוף מודדים אותנו לפי הפעולות שאנחנו עושות. נכון שאני אישה וזה נותן לי משקל קצת יותר כבד על הכתפיים. זו גם אחריות, אבל אני יכולה להגיד שאני בתור בן אדם משתדלת תמיד, גם כשאני טועה, ואני טועה כי כולנו טועים, לעשות את הדברים שאני מאמינה בהם. אני משתדלת לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר. אני בטוחה שכל אחד בתחומו מנסה להוציא את המיטב וככה אנחנו מנסים לעשות גם אצלנו".
מה רגע השיא או הרגע הכי מרגש שחווית במועדון?
"יש הרבה רגעים יפים, הרבה רגעים היסטוריים: האליפות הראשונה, הניצחון על אינטר בבית, התיקו בסאות'המפטון. כל כך הרבה רגעים מופלאים. גם הפעילות שאנחנו, כמועדון, עושים ביחד ולמען הקהילה שלנו, היא מופלאה. זו עשייה מבורכת לאורך שנים. זה גורם לי אושר עצום".
ובמעבר חד, מה הרגע הכי קשה או כואב שחווית עם המועדון?
"מותו של צ'סאווה אינספאווה. בנוסף, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, ההפסד שלנו במאריבור".
כל אוהד יודע איך נראה אצלו יום של משחק. איך זה נראה אצלך?
"משתגעים עד שריקת הפתיחה. אני תמיד מסבירה לאנשים שבמשחקים אני לא נושמת במשך 90 דקות. יש המון מתח ובמהלך היום אני מנסה להסיט את המחשבות לדברים אחרים. גם כשאנחנו מבקיעים, אני נהנית משבריר השנייה של הגול, אבל מיד מרוכזת ונושמת כדי לראות איך מתפתח המשחק. רק כשמסתיים בתוצאה טובה אני מרשה לעצמי לחייך.
"כשאתה בעלים של מועדון, אתה אחראי לטוב ולרע. הכל עלייך. אמנם יש מאמנים, שחקנים, צוות ומנכ"ל, כולנו באותה סירה, אבל עדיין זו אחריות שלך ואתה נמדד כל שבוע בפרמטר ההצלחה. אני תמיד מסבירה לאנשים שגם הם בתחום העסקי, שהם מגישים דוחו"ת פעם ברבעון. אני מגישה דוחו"ת כל שבוע. זה לא פשוט בכלל. כשהדברים לא הולכים טוב, אתה צריך להרים את עצמך, כי אתה הוא ראש המערכת".
ועוד מעבר חד, איך נראה לילה של אחרי הפסד?
"אני מאוד משתדלת לשמור על פרופורציה. זה לא שאני לא מאוכזבת. הילדים יכולים לתאר שהנסיעות הביתה נורא שקטות. אבל אני כל הזמן חושבת איך לשפר ומה לעשות אחרת. אני פחות עסוקה בכאב, שהוא כואב ואני יותר ממוקדת במה לעשות שיראה יותר טוב".
מה זו הפועל באר שבע בשבילך?
"משפחה. אני חושבת שזה לא רק לי, אלא להרבה מאוד אנשים. אני חושבת שהאנשים שמקיפים את המועדון נותנים תחושה לכל בן אדם שנמצא פה שהוא נמצא במקום שיעטוף אותו וייתן לו את כל הכלים כדי להראות את כישוריו".
מה הדבר החשוב שלמדת או שאת לוקחת איתך בנושא ניהול ועבודה עם אנשים?
"המפתח הוא בחירת אנשים טובים. ברגע שתבחר אנשים שאפתנים אתה תשיג דברים. אם יש משהו שלמדתי הוא שכל ארגון נשען על אנשיו המופלאים. לשמחת, בורכתי לאורך הדרך בהמון אנשים מופלאים".
מה הטיפ שאת יכולה לתת לנשים צעירות בתחילת הקריירה?
"ה-DNA שלנו הוא שאנחנו אימהות, דואגות ורוצות שהכול יהיה מצוין. שהכול יעבוד בבית. אנחנו סופר-וומניות, צריך להגיד את זה. אנחנו עושות הכל. ואם אנחנו רוצות להתקדם, אנחנו רוצות להתקדם. אנחנו כל הזמן חושבות איך אנחנו מתעלות את הזמן שלנו כדי ששום דקה לא תתבזבז. כדי שנספיק גם להצטיין בעבודה וגם לדאוג לילדים. שהכול יהיה ושום דבר לא יחסר. נכון, זה מצריך מאיתנו יותר, אנחנו לא נוותר על שום דבר. אנחנו גם נהיה נשות קריירה וגם לא נוותר על הבית".
מה מרגש אותך?
"המשפחה שלי. לצערי, שני בנים כבר עזבו את הבית וזה נורא קשה לי, אבל אנחנו מקפידים להיפגש בכל סוף שבוע. אין דבר שגורם לי יותר אושר מאשר החיבור בין הבנים. אני תמיד מאחלת שהם ישמרו על הביחד שלהם כי אין דבר יותר חשוב ממשפחה".
מה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?
"אין לי כל כך הרבה שעות פנאי אבל אם בא לי לשחרר את הראש, אעשה פעילות גופנית, אראה סרט טוב, אלך למסעדה טובה".
מי הזמר או הזמרת האהובים עלייך?
"יש כ"כ הרבה שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. בפלייליסט שלי יש את זוהר ארגוב, שאני מאוד אוהבת את השירים שלו, יש את אריק איינשטיין, שלמה ארצי, ומי לא? אני נורא אוהבת את שירי ארץ ישראל היפה. מחוברת לזה מאוד. רוב הפלייליסט שלי הוא שירים בעברית".
איפה נראה את אלונה בעוד עשור מהיום?
"אני אגיד לך משהו שהוא קצת אישי אבל הילדים שלי אולי יהרגו אותי (צוחקת). אשמח מאוד שכל אחד מהם יתחתן עם בחירת ליבו. אלי ואני נשמח מאוד להיות סבא וסבתא, שנהיה ביחד, נחייך ונעשה דברים טובים".
הפועל גליל גלבוע גוברת על הפועל באר שבע
