עונה ארוכה עברה על דני אבדיה. אחרי 82 משחקים במדי וושינגטון - הוא אחד מחמישה שחקנים בלבד ב-NBA ששותף לאורך כל העונה הסדירה - ולו"ז משוגע, השגריר הבולט של הספורט הישראלי סגר שנתיים בליגה הטובה בעולם וחזר לאחרונה לישראל. בראיון מיוחד וחגיגי ליום העצמאות, דיבר הפורוורד בן ה-21 על העונה שהייתה, השינוי שעבר בארה"ב, השיחה המפתיעה מראסל ווסטברוק וגם מכבי ת"א ונבחרת ישראל, איתה ישחק בקיץ.
מה הציון שאתה נותן לעצמך על העונה השנייה ב-NBA?
"וואו, זה קשה, אני חושב שזה מתחלק לשני ציונים. ציון אחד זו תחילת העונה שלי ובאמת החזרה מהפציעה ועד שאתה נכנס לקצב, אבל סך הכל אין באמת מספר - אלה יותר ההזדמנויות שנתנו לי, זה איך שבאמת הוצאתי הכל לפועל. עשיתי כל מה שאני יכול בשביל לעזור לקבוצה לנצח ועם הזמן גם הייתי יותר אגרסיבי, יותר פעיל, יותר עם הכדור. מבחינת הציפיות שלי, ההתקדמות וההזדמנויות שקיבלתי, אני יכול לומר שזה 8-9".
אבדיה בראיון חגיגי: נותן לעצמי ציון 8
לא הרבה יודעים מה קורה מעבר להילה של שחקני ה-NBA במשחקים, אז ספר קצת על סדר היום שלך.
"סדר היום שלי כשיש משחק די קבוע. כשאתה מגיע לליגה כמו ה-NBA שיש בה כל כך הרבה משחקים בשנה, אתה חייב איזשהי רוטינה - משהו שיגרום לך תמיד להתפקס. לומר לעצמך 'אוקי, אני צריך לקום בשעה כזאת, לאכול בשעה כזאתי ולצאת למשחק בשעה כזאתי'. אני קם בבוקר לארוחת בוקר בין אם יש לנו אימון זריקות לפני המשחק או לא, הולך לאימון, ישן צהריים לפני המשחק והולך אליו בערך שלוש שעות לפני".
אנחנו יודעים שאמא שלך איתך שם, גם מתן סימן טוב הסוכן שלך הרבה על הקו. איך מסתדרים? איפה אתה גר?
"קודם כל, אין כמו אמא. היה לי חשוב מאוד, במיוחד בשנים הראשונות שלי שיהיה לידי מישהו תומך - בין אם זה הורה או אח. זה רחוק מהבית, רחוק מהחברים, רחוק מהמשפחה והייתי צריך איזה מישהו כזה, ישראלי שמדבר עברית, במיוחד שזו מישהי שכל כך אוהבת אותי כמו אמא שלי. זה באמת מרגיש טוב לגור איתה. אבא שלי על הקו פה ושם וגם כיף לי שהוא איתי לפעמים, כמובן מתן שהרבה פעמים גם מגיע לבקר אותי אז באמת כל ביקור הוא ברכה בשבילי. אני כל כך עם הכדורסל, אז לפעמים כשמישהו בא מהארץ ומדבר עברית, זה עושה לך טוב וממלא אותך".
יוצא לך ליהנות מוושינגטון וממה שיש לה להציע? מהקהילה היהודית?
"קשה מאוד ליהנות כי בעצם אין לך כל כך זמן. וגם אם יש לך זמן, אתה מעדיף לנוח".
מה למדת לעשות בארצות הברית שלא ידעת כשגרת פה בארץ?
"למדתי קצת לבשל, זה משהו שאתה רוצה לדעת ככל שאתה נהיה יותר עצמאי. למדתי גם כמה זה קשה לחיות במדינה אחרת - זה לא פשוט בכלל. האנגלית שלי טובה, אין לי בעיה עם השפה, פשוט אתה מרוחק מכל המשפחה, מהחברים ומהחיים שהיו לך פה. כל החיים גדלתי פה, הכרתי פה את כולם וגם את השפה, וזה היה לי מאוד נח פה. לצאת מאזור הנוחות שלך ולהגיע לארץ חדשה זה נורא נורא קשה".
ספר על העומס שאתה עובר בעונה, אתה אחד מבין חמישה שחקנים ששיחקו ב-82 משחקים בעונה הסדירה.
"וואו, אין לי איך לתאר את זה - באמת צריך להיות חזק מאוד מנטלית. זה כבר מעבר לכדורסל, משחקים בשעות מאוחרות ואז יש טיסות שאתה מגיע ב-04:00 לבית מלון, ישן ואז צריך גם לשחק ביום שאחרי. זה נורא קשה ומעייף, היו הרבה פעמים לאורך העונה שבגלל מחסור בשעות שינה, נהיים חולים או שלא מרגישים כל כך טוב, אבל אף פעם לא ויתרתי על משחק. תמיד הייתה לי את ההזדמנות לבוא ולשחק, לא היה לי איזה משהו חריג או חמור שקרה לי. לפעמים אתה צריך לנשוך את השפתיים ולומר לעצמך: 'אין מה לעשות, זה חלק מהעסק'".
קרה לך שקמת בבוקר וכבר לא ידעת איפה אתה?
"היו פעמים שהתעוררתי בבוקר ולא יכולתי אפילו לקום ולשתות מים, הייתי גמור בצורה שאי אפשר להבין. ניסיתי לומר לעצמי שנראה איך ארגיש במשחק, אבל גם כשהוא מתקרב אתה מרגיש עייף. עבר לי גם בראש שאני לא יודע איזה יום זה בשבוע - אין לי כבר חוש למתי זה יום שישי ומתי זה יום ראשון. בשבילי כל יום זה יום, אין אצלי סופשי"ם ודברים כאלו אז כן, זה קורה. גם את התאריך אני בקושי יודע".
איך אתה מעביר את הזמן בטיסות ובמלונות? הרבה נטפליקס?
"כן. האמת היא שיש לנו אינטרנט בטיסה אז אני מדבר עם חברים בפייס טיים וזה גם מעביר לי חלק מהזמן. לפעמים גם משעמם, אני לא אשקר, אבל אני אוהב לשחק הרבה פלייסטיישן וזה גם עוזר לי, כשהחברים באים לבקר או כשהמשפחה באה אז אני באמת הולך ויוצא טיפה יותר לעיר, לבתי קפה או למסעדות - משהו שלבד אני לא כל כך עושה".
מי החברים הכי קרובים אליך בקבוצה?
"האמת שאני באמת מסתדר עם כולם, אבל החברים שטיפה יותר קרובים אליי אלה האירופאים ואלו שיושבים לידי במטוס ושאנחנו יותר מדברים - קוזמה (קייל, מ.ב) ורוי (האצ'ימורה, מ.ב). אנחנו יושבים שלושתנו ולפעמים משחקים קלפים, יש לנו אחלה חיבור וסך הכל אני לא חושב שיש מישהו שאני לא בסדר איתו. אני בסדר עם כולם".
מאיזה אולם הכי התלהבת?
"המדיסון סקוור גארדן, זה האולם הכי היסטורי בכדורסל, המכה של הכדורסל. מרגישים את זה כשנכנסים - גם האורות, גם הווייב, הכל, זה פשוט מטורף".
היו שמועות שאולי יהיה טרייד עליך. מה הרגשת?
"אני שולט בזה? לא, אז חוץ מלקוות להישאר או לקוות שאני אנחת במקום טוב - אין לי כל כך יותר מדי מה לעשות. זה משחק של המזל, זה כבר לא תלוי בך".
הכל דינמי ב-NBA, תוך רגע אתה יכול לקבל טלפון מהסוכן שאומר לך לארוז ולעלות על מטוס. משהו כזה עובר בראש?
"אתה מודע לזה, הייתי מודע לזה גם בפברואר כשהיו את הטריידים עם הקבוצה שלי והדברים השתנו, אתה גם לחוץ שאתה יכול להיות בחוץ. כל אחד יכול להיות בחוץ, אבל אני אופטימי, אני מאמין שבוושינגטון אוהבים אותי ואני אוהב אותם, יש לנו אחלה כימיה, אני רוצה להצליח במקום שבו בחרו אותי. זו המטרה העיקרית".
במה השתנה דני אבדיה בשנתיים האחרונות?
"המון. בוגר יותר, יודע יותר, ראה הרבה יותר, שיחק באולמות וברמות הכי גבוהות. צברתי ניסיון, אני מרגיש שהשתפרתי ולמדתי משהו חדש בכל יום וזאת הייתה המטרה שלי. אני מרגיש שבכל יום שעובר, אני חזק יותר וטוב יותר, גם במנטליות".
מה הזובור הכי גדול שעשו לך בתור רוקי, והאם כבר עשית זובור למישהו?
"לא, אני לא בנאדם כזה, אני נותן לאחרים לטפל בזה וצוחק מהצד. אני כן מסתלבט על השחקנים הצעירים, אבל לא עושה להם מתיחות או דברים כאלה. מה שעשו לי זה לרוב להביא חטיפים למטוס או לסחוב להם את התיקים - דברים ממש פשוטים. לא קרה לי שמילאו לי את המכונית או משהו כזה.
"אני זוכר שפעם ב-22:00 לפני שהיינו אמורים לטוס פעם ראשונה למשחק אימון, קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה. אני עונה ואומר 'הלו', והוא עונה לי 'אתה יודע מי מדבר איתך?'. אני אומר לו 'לא' והוא אומר לי 'ראסל ווסטברוק'. אמרתי 'מה קורה ראסל?' והוא אמר לי: 'יש לך מזל שענית כי אם לא היית עונה בפעם השנייה, היו לנו בעיות'.
"כך ידעתי שהייתה התחלה טובה, ואז הוא אמר לי: 'אני שולח לך עכשיו בהודעות רשימה של חטיפים ואני רוצה שתביא לי אותם מחר למטוס'. והיה כבר 22:00, אני נכנס לאוטו, טס לכל החנויות ומבין שהחטיפים שהוא שלח לי הם כאלה שאי אפשר להשיג, אלה לא דברים שאפשר לקנות פה בכל מכולת. אתה צריך לנסוע למקומות מסוימים ומרחקים גדולים מאוד כדי לקנות אותם אז זה לא היה פשוט. בסוף השגתי את הכל, אז הייתי בסדר, זה המקרה הכי מוזר שזכור לי".
מגיל צעיר הפכת לשגריר של המדינה, בערך מהתקופה שבחרת לשחק בנבחרת ישראל ולא בסרביה. כמה השחקנים ב-NBA מדברים איתך על ישראל?
"ישראל עולה לא מעט, במיוחד לחיוב, אנשים ששמעו הרבה דברים טובים רצו לבוא לבקר. יש כמובן את הצד הפוליטי, אני לא פוליטיקאי ולא מבין בזה, אבל כן שומע הרבה פעמים שיחות על מה שקורה ואני לא אגיד לך שאני מסכים איתם, אבל אני מגן על המדינה. זאת אומרת שאם אני שומע מידע לא נכון או מישהו מלכלך על המדינה, הדבר הראשון שאני עושה הוא להסביר כדי שיהיו יותר מודעים. אני מסביר שיש סכסוך ואנחנו לא עושים משהו שהוא לא בסדר, כלומר זה חלק מהחיים".
ראינו את עומרי כספי נכנס לחילופי דברים עם קיירי אירווינג שהעלה ציוצים פרו פלסטינים. נתקלת בדברים כאלו משחקנים בליגה?
"אני כן אני מעמיד את העובדות על דיוקן. הרבה פעמים זה בא מחוסר ידע אז כמובן שכשהם יודעים יותר, יותר קל להסביר להם והם מבינים".
עם מי?
"אני לא זוכר כל כך עם מי זה היה, אבל אני זוכר גם שלגבי קיירי (אירווינג, מ.ב), כל פעם שאני רואה אותו, הוא בא, לוחץ לי את היד ואומר שלום בעברית, אז אני מניח שלפחות איתי הוא בסדר".
בטח היית שמח לקיים את הראיון הזה עוד חודש-חודש וחצי, אחרי הפלייאוף. מה היה חסר לכם כדי להגיע לשם מלבד הפציעות?
"עקביות. שיחקנו קצת בצורה מסוימת, שינינו את צורת המשחק שלנו ואז היינו צריכים להיות יותר עקביים. היינו צריכים באמת להישאר עם מה שעבד לנו כי התחלנו את העונה מצוין ואז הפסדנו כמה משחקים. אז זה באמת התחיל להתקלקל, אבל השינוי עשה לנו טוב. אולי לא הגענו לפלייאוף והפסדנו כמה משחקים, אבל זו התחלה טובה, יש לנו המון שחקנים באמת טובים והם יכולים לעזור לנו להגיע למקומות טובים בהמשך".
הפציעות (של השחקנים האחרים) גרמו לך לשחק יותר, לקבל יותר ביטחון וגם להתעלות.
"כן האמת שגם נהניתי מזה. אני מאמין שאני יכול לעשות כל כך הרבה יותר דברים, אבל העובדה הזו שכן היה לי את הכדור וכן קיבלתי יותר דקות ויותר חופש, זו התחלה של משהו. הרגשתי מה זה להחזיק יותר בכדור ולהרגיש שאתה בורג חשוב בהתקפה. זה משהו שהייתי צריך לחוות בתור שחקן NBA וחוויתי אותו, זה דווקא היה די כיף, די נהניתי. לפעמים זה היה קשה כשהייתי צריך לשלב את זה עם הגנה על השחקן הכי טוב (של היריבה) - מבחינת האנרגיות זה לא פשוט בכלל".
מה הדבר שהיה לך הכי קשה בשנתיים האחרונות?
"הריחוק מהבית. במשחקים פחות טובים, בתקופות פחות טובות כשאתה צריך אולי קצת שמש, אולי קצת את החברים, אולי קצת את המשפחה, לנקות את הראש. הרבה פעמים אין לך מקומות לנקות את הראש אז אתה סוחב את זה".
והחוויה הכי שמחה?
"אם היה לי סל ניצחון השנה אז הייתי בוחר בזה, אבל לא היה לי. אולי הסל מול הלייקרס - זה לא באמת היה סל ניצחון, אבל זו הייתה שלשה נורא חשובה, או המשחק שנבחרתי בו למצטיין בוושינגטון כשקלעתי שלוש נקודות. לא הייתה לי סטטיסטיקה מי יודע מה, אבל השפעתי על המשחק בכל כך הרבה אספקטים שאי אפשר היה להתעלם מזה".
מה הדבר שאף אחד לא יודע עליך?
"אני חולה פלייסטיישן והייתי נוסע הרבה כדי לאכול קערת אסאי". סוכנו של אבדיה, מתן סימן טוב, אף הוסיף: "כדי לאכול בריא הוא מוכן ליסוע שעתיים".
ספר לנו על חלקם של ניקולה וויצ'יץ' ויאניס ספרופולוס בהצלחה שלך.
"המערכת של מכבי תל אביב - יש שם כל כך הרבה שמות שאני מפחד שאשכח מישהו. כולם יודעים מי במערכת של מכבי ת"א - מאחרון השחקנים עד ההנהלה, באמת נתנו לי בית חם ואוהב והאמינו בי. גם אם היו לי משחקים ותקופות פחות טובות, ידעו לאיפה אני הולך להגיע, מה הפוטנציאל שלי ובאמת עשו הכל וקמו כל יום ובאמת השקיעו את החיים שלהם בשבילי וראו אותי יותר מאשר את הילדים שלהם. הם ראויים להערכה ובלעדיהם לא הייתי מגיע לאיפה שאני".
היית בהיכל במשחק השלישי מול ריאל מדריד. אתה עוקב אחרי מכבי? כמה דגדג לך לעלות לפרקט?
"הרבה צחקו איתי ואמרו לי לבוא לעזור, אני מאמין שגם הייתי מצליח. האווירה בחמישי בערב, הטירוף הזה של הקהל - אין איך לתאר את זה, זה משהו שאתה מתגעגע אליו. הייתי בלחץ והייתה לי צמרמורת כאילו אני עכשיו על המגרש, עד כדי כך אתה מרגיש את האווירה בהיכל".
מה אתה עושה בימים אלו בארץ ואיך נראה המשך הלו"ז שלך לקיץ?
"לרוץ בים ב-07:00 ואז להיכנס למים הקרים, בשבילי זה החופש. אני מרגיש טוב, בבית וזה נותן לי מוטיבציה לבוא ולהמשיך לעבוד. זה החופש שלי, רציתי להגיע לכאן כמה שיותר מהר, לראות אנשים שלא הספקתי לראות - חברים ומשפחה, אין על הבית".
דווקא בשנה שבה התכוננת להיבחר בדראפט, הסוכן שלך מאוריציו באלדוצ'י הלך לעולמו.
"כן, מאוריציו ואני היינו מאוד קרובים. שמרתי את ההודעה האחרונה שהוא שלח לי בווטסאפ, הוא הביא לי מתנה ציור של פיקאסו, מסגר לי אותו ותליתי אותו בחדר. הוא כתב לי: "Now you still understand the picture of Picasso, my destiny is always to be two years ahead". זאת אומרת שהוא תמיד אמר לי להיות סבלני ולא להסתכל על מה שעכשיו, אלא על שנתיים קדימה. הוא כתב לי את זה לפני שנבחרתי בדראפט וזה היה סימן שדברים גדולים הולכים להגיע. הוא תמיד כתוב על כל הנעליים שלי וכמובן שהתמונה שלו תלויה בבית שלי, הוא היה מאוד קרוב אליי".
אז איפה תהיה בעוד שנתיים?
"הקבוצה לא כל כך משנה, מה שמשנה זה איך אני אשחק ואיך אני אשתלב ולאן הקבוצה שאני אהיה בה תגיע".
ומה המטרה?
"פלייאוף".
וושינגטון?
"אני כרגע בוושינגטון אז כן, ולהיות שחקן מוביל בקבוצה".
בוא נדבר רגע על אבא. למי יש יותר סטייל?
"אבא יותר משוגע. הוא יכול ללכת עם יותר צבעים, לא משנה עם מה הוא יילך, זה יהיה נורמלי עליו, אני עוד לא שם. הוא נהנה מאורח החיים הזה, פעם הוא היה הולך עם חליפות ועם ג'ינסים וז'קטים כאלה, ממש 'סופיסטיקייטד' והיום הוא יותר משוחרר, יותר יצירתי אז זה שני 'זופים' שונים".
יש רגעים שאתה מסתכל על מה שהוא לובש ומעיר לו על זה?
"כן, יש פעמים שאני אומר לו 'תשמע, זה לא הולך ביחד', אז הוא אומר לי 'אין מה לעשות, ככה אני רוצה'. אי אפשר לדבר איתו".
לפעמים אתה אומר 'עלי זה נראה יותר טוב'?
"לא, לא, יש לו את הבגדים שלו ולי יש את הבגדים שלי".
מה אמרת לו לפני גמר הגביע?
"אמרתי לו שאני רוצה שהוא ינצח רציתי שהוא יעשה היסטוריה, כל מה שאבא עושה - כמו שהוא רוצה שאני אצליח, אני רוצה שהוא יצליח".
אז אם עכשיו יש סדרה של בני הרצליה ומכבי תל אביב, עם מי אתה הולך?
"וואו, התקלתם. אני אוהב את מכבי, אבל התחלתי לשחק כדורסל בבני הרצליה. למכבי יש המון גביעים ולהרצליה בקושי אז אני אומר שאולי נוותר איזה שנה אחת, שהרצליה תיקח".
ניקח אותך רגע לעמדת הפרשן. מי תזכה באליפות ב-NBA?
"מילווקי באקס".
ופה בארץ אתה הולך עם אבא או עם מכבי?
"שיהיה גביע להרצליה ואליפות למכבי".
מה תאחל לעצמך לשנה השלישית בליגה הטובה בעולם?
"להיות יותר טוב מאשר בשנה השנייה".
איזו גרסה של דני אבדיה נראה בשנה הבאה ומה אתה צריך לשפר?
"יש לי כל כך הרבה לשפר. אני יודע במה אני פחות טוב וצריך לעבוד על זה בקיץ. בשנה שעברה לא היה לי קיץ (פנוי), אז לא היה לי כל כך הרבה זמן באמת להשתפר ולעבוד על הדברים שהייתי צריך לעבוד עליהם, אז השנה יהיה לי ואני מאמין שתראו דני טוב יותר".
אם נסתכל רגע לעתיד הממש רחוק, אתה רואה את עצמך חוזר למכבי ת"א?
"זה יותר מדי רחוק בשביל להגיד מה אני חושב על זה".
לאן הנבחרת יכולה להגיע?
"תמיד האמנתי בנבחרת וחשבתי שנגיע למקומות טובים, גם חשבתי שנזכה וגם זכינו בשתי אליפויות אירופה (עם נבחרת העתודה). בבוגרת זה יהיה קשה ומאתגר, אבל אני מאמין שנוכל לעשות דברים יפים, יש לנו אחלה של דור".
אמרת במסיבת עיתונאים שהנבחרת יכולה לזכות ביורובאסקט. שאם סלובניה לקחה עם לוקה דונצ'יץ, אז למה ישראל לא יכולה.
"דונצ'יץ' זה שחקן ברמה אחרת. נכון שהוא היה מאוד דומיננטי, אבל גם לנו יש נבחרת לא פראיירית בכלל ויש לנו שחקנים טובים. עם הלב שלנו ועם הלחימה שלנו, אנחנו באמת יכולים לעשות דברים יפים".
ספר לנו על מערכת היחסים עם הסוכן שלך, מתן.
"הוא אח גדול, זה מישהו שליווה אותי מאז שהייתי בין 14-15, מאז שבאמת התחלתי להיכנס לעולם של הבוגרים. אני מתייעץ איתו כמעט על הכל, אנחנו מדברים המון, מתייעצים על המון דברים והוא באמת בונה לי הרבה פעמים מסגרות גם עם מאמנים, גם עם מאמני כושר שהם באמת הכי טובים בשבילי. אני באמת סומך עליו".
מה הדבר הכי ישראלי בעיניך והכי ישראלי שחווית בוושינגטון?
"הדבר הכי ישראלי בעיניי זה על האש ביום שאחרי יום העצמאות והדבר הכי ישראלי בוושינגטון, שחוויתי, זו הדלקת נר חנוכה בקהילה היהודית ברוקוויל, מרילנד. זה היה מאוד מרגש, המון יהודים הגיעו ותמכו, וכל הקהל שראיתי באוקלהומה, LA וניו יורק".
לסיום, מה תאחל למדינה לרגל יום העצמאות?
"בריאות, אושר ואהבת חינם. מה עוד אני יכול לאחל? שיהיה על האש טעים, זהו".
