המוח האנושי פועל על פי תבניות, וכזה הוא מחפש רציונל מאחורי מעשיו. ואולם, יש סיפורי הצלחה שקשה להסביר במילים. אירועים שקשה לשים את האצבע עליהם ולהסביר בצורה לוגית את הסיבה להתרחשותם. את הדהירה המרשימה של בוסטון לצמרת ה-NBA, לעומת הפתיחה המהוססת של השנה וההתדרדרות עד למקום ה-11 בטבלה לאחר 40 משחקים היא אחד מאותם מקרים.
לעומת סיפור הסינדרלה של הסלטיקס, ומהפך שחוללה תוך מספר חודשים מקבוצה שנאבקת על כניסה לפלייאוף, לכזו שרחוקה שני ניצחונות בלבד מתואר אליפות ראשון מאז שנת 2008, עלייתו וצמיחתו של ג'יילן בראון, מן העבר השני, לא אמורה להפתיע אף אחד. ככה זה שאתה מסומן לגדולות כבר מגיל קטן.
בעידן הנוכחי, בו הספורט, הפוליטיקה והעסקים שזורים יחדיו, מעטים הם השחקנים שיוצאים בקולם ומביעים עמדה ברורה ונחרצת בעמדות ובסוגיות מורכבות. החשש לפגיעה מעמד, בעבודה עם מפרסמים עתידיים ובנותני חסות, ובעיקר הרצון לשמור על תדמית נקייה ואהודה על פי כל, מונעת מכוכבי ה-NBA ובמיוחד הגדולים שבהם להראות צדדים אחרים מעבר לפן הספורטיבי.
לא כמו כולם
ג'יילן בראון מעולם לא הסכים להיות רק שחקן כדורסל. הילד שנולד וגדל בעיר מרייטה שבג'ורג'יה והראה ניצוצות של כוכב כדורסל כבר מגיל צעיר, לא הסכים להיות כמו כולם, חלק מהמשוואה. בהיותו נער הראה הגארד-פורוורד סימנים של מנהיגות חברתית ואקטיביזם, ובזמן שחבריו עסקו בצדדים הפחות הטובים שיש לעולם להציע לכוכבים צעירים, בראון הלך בדרכו שלו.
כתלמיד בתיכון בעיר נעוריו הראה בראון את הכישרון שטמון בו על המגרש. בעונת הסיניור שלו הוביל את קבוצת הכדורסל של תיכון "וילר" לאליפות ליגת התיכונים הבכירה של ג'ורג'יה. במשחק הגמר קלע בראון 22 נקודות, ודייק בשתי זריקות עונשין פחות משנייה לסיום המשחק, שהעניקו לקבוצתו את הניצחון.
בסיום העונה זומן להשתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן היוקרתי שמאגד את טובי השחקנים בארצות הברית בגיל תיכון למשחק ראווה מאורגן מול עיניהם הבוחנות של מיטב מוחות הכדורסל ברחבי העולם.
בראיונות לכלי תקשורת לפני הדראפט הפתיע השחקן את העיתונאים שתיאר את עצמו כבעל תחומי עניין מגוונים כמו לימוד ספרדית, היסטוריה, מדיטציה ופילוסופיה, נגינה על פסנתר ושחמט,ובנוסף להיות גם חובב כדורגל גדול ומעריץ מושבע של אנימה.
רבים הגדירו אותו כספורטאי יוצא דופן, עם שאיפות שהן רבות מעבר לכדורסל. אחרים מתחו עליו ביקורת ותיארו אותו כ"חכם מדי" לשחק ב-NBA, כאשר כמה סקאוטים חששו שימאס לו לשחק כדורסל ובמקום זאת יבחר להמשיך במסלולי קריירה אחרים.
בראון ראה את הביקורת ולא נעלב. מבחינתו המילים נלקחו על ידי חלק כהטיה גזעית נגד אפרו-אמריקאים. כמי שגדל על יד רחובותיה של אטלנטה, ג'ורג'יה, בעיר ומדינה שחוותה לאורך השנים מתח בין גזעי, הנושא מעולם לא היה חדש לג'יילן. לימים סיפר בראיון כיצד למד לחיות לצד הגזענות וחלם לחולל שינוי. לימים, כשחקן בכיר בליגה הטובה בעולם וסגן נשיא ארגון השחקנים יפעל רבות בנושא ואף יקיים סדרת הרצאות ברחבי הקולג’ים במדינה.
את השינוי הקטן שלו בחיים, החליט לחולל הכוכב דרך הציר המחבר בין האקדמיה לספורט. ככישרון גדול סומן בראון כבר בגיל תיכון ויועד לגדולות. האפשרות לבחור היכן ישחק וישלים את לימודיו האקדמאים הייתה בידיו, וכלל האוניברסיטאות הגדולות דפקו בדלת. הכישרון הצעיר שנבחר על ידי ESPN, לאחד מארבעת שחקני התיכונים הטובים בארצות הברית ויכל לבחור ללכת לכל מכללה שירצה. אולם בראון, הוא בחר אחרת.
בעוד רבים מהספורטאים הצעירים היו בוחרים לשחק בשורות דיוק המפורסמת, צפון קרוליינה החזקה, קנזס המוצלחת או אולי קנטקי בעלת המוניטין, הגארד המוכשר חשב על כיוון אחר לגמרי, שיקול אקדמי. לאחר שבדק ושמע את הצעותיהן של כל המכללות, בחר בראון דווקא באוניברסיטת “ברקלי” שבסן פרננסיסקו. "קאל", מוסד אקדמי מפואר שנחשב לאחת ממוסדות העלית של האקדמיה בארצות הברית, מעולם לא נתפס כמקום יוצא דופן לשחקני כדורסל. אלא שבראון רצה לחשוב קודם כל על עתידו ועל השכלתו, ובחר בקולג שבקליפורניה כביתו.
אמו של השחקן תיארה את הבחירה המפתיעה לימים: "זה היה מוזר מעט, הייתי צריכה להסביר לכל מי התקשר מדוע אנחנו מסרבים, אך ג'יילן עמד על שלו ובחר על פי מדד הלימודים". בראון למד בכיתת מאסטר בתוכנית לימודי תרבות של ספורט בחינוך של ברקלי במהלך הסמסטר הראשון שלו בקולג'. הוא למד לבדו תוך מספר חודשים ספורים לשוחח בספרדית, והצהיר על מטרה ללמוד שלוש שפות נוספות עד גיל 25.
בעונתו היחידה בקליפורניה רשם ממוצעים של 14.6 נקודות, 5.4 ריבאונדים ו-2.0 אסיסטים למשחק, ונבחר לשחקן השנה בקונפרס שלו. בסיום אותה עונה הודיע על כוונתו לוותר על המשך לימודיו באוניברסיטה ולהעמיד עצמו לבחירה בדראפט 2016.
לצד כישרון יוצא דופן, מבנה פיזי, אישיות סוחפת, ואתלטיות מרשימה, היו לבראון מספר אלמנטים בעייתיים במשחק, שהדאיגו מעט את הסקואטים שעקבו אחריו. בעונתו היחידה אצל "דובי הזהב", רשם הגארד נתון מדאיג של 29.4% לשלוש בלבד, לצד יחס עגום של 67 אסיסטים לעומת 105 איבודים, הנתון הגרוע ביותר ביחס לשחקני הדוויזה הראשונה.
למרות הבוסריות שהפגין, הפוטנציאל של הכוכב הצעיר מעולם לא הועמד בסימן שאלה, ובוסטון שראתה את הכישרון הגולמי האדיר שטמון בילד עם מוסר העבודה האופי הנוח, קפצה על ההזדמנות ובחרה בו במקום השלישי בדראפט.
השחקן האולטימטיבי
אם הייתה ניתנת למאמנים האפשרות לבחור ולהרכיב את השחקן האולטימטיבי, הכדורסלן המושלם, סביר להניח שג'יילן בראון וסל יכולותיו היו נכנסים חזק לרשימה. מאז כניסתו לליגה, הציג הגארד משחק התקפה מרשים ומרהיב, משחק הגנה מהודק, חוכמת משחק, בגרות ובמיוחד יכולת לייצר נקודות מכלום, מ"אפס".
שחקני הכדורסל, כמו ספורטאים, מתוכנתים ורגילים לעבוד על פי הרגלים ושיטות עבודה. במצבי קיצון ולחץ, כשהתוכנית המקורית לא עובדת, הם יחזרו תמיד לבסיס, למקורות. בעבור בראון, סל היכולות המרשים בצד ההתקפי מקנה לו אפשרות לקחת כמעט כל שחקן בליגה למהלך של בידוד, ולייצר פעולה טובה או נקודות.
בעבור מאמנים, האפשרות להשתמש בשחקנים שמסוגלים לייצר "יש מאין", הוא דבר חשוב והכרחי בבניית קבוצה. ואולם אצל בראון, לצד הכישרון שתמיד היה שם, נוסף אלמנט אחד מטריד למשחק, שגם כן היה קיים ברקע – הנטייה להיעלם. לאורך משחקים, בין רבעים ואפילו תוך דקות ספורות, הכוכב מסוגל להתפוצץ על ההגנה היריבה ללא מאמץ, ובאותה קלות פשוט להיעלם לדקות ארוכות ולברוח מן הכדור.
תופעה זו גרמה לחובבי הענף לתהות על קנקנו של השחקן, ולחשוב שאולי לעולם לא נזכה לראות את הכוכב בשיא יכולתו, אולי הוא תמיד יישאר בגדר כישרון ענק ולא ממומש עד הסוף? כזה שיכול להתפוצץ בכל ערב נתון, אך גם להיעלם באותה מהירות.
בתחילת העונה, כשהקבוצה ממסצ'וסטס עוד התקשתה להתחבר ולהיכנס לקצב, היו קולות בקרב אנשי הענף שטענו שעל הסלטיקס לפרק את החבילה של ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון. נטען אז שצמד הכוכבים הצעיר משחק יחדיו כבר חמש שנים, אך ההיררכיה מתקשה להיבנות, ועל בוסטון לשלוח אחד מהם לדרכו. כיום, שכקבוצתו של אימה יודוקה רחוקה שני ניצחונות בלבד מאליפות, ובראון משמש בהצלחה ככינור שני לטייטום, הקולות המבקרים נעלמו.
חוזר למפרץ
בסרטון ישן שרץ ברשתות החברתיות, נראה בראון הצעיר מצולם במשחק הגמר של גולדן סטייט במגרשה הביתי. שנשאל הגארד על תחושותיו ענה בביטחון אופייני: “איך אני מרגיש? אני יודע שאהיה פה על הפרקט בגמר עוד כמה שנים, זאת המטרה וזה יקרה”.
שש שנים לאחר שסיים את לימודיו בברקלי שבסן פרסיסקו, ג'יילן בראון חוזר לעיר במטרה להחזיר את האליפות לבוסטון לראשונה מאז שנת 2008. האם הסלטיקס יגנבו את הביתיות פעם נוספות או שנצפה בהצגה נוספת מבית היוצר של סטף קרי? התשובות הלילה ב-04:00.
