אתלטיות מרשימה, יכולת סיום מעל הטבעת ולידה וקליעה מבחוץ. סביר מאוד להניח ששלוש התכונות האלו מסמלות יותר מכל את רומן סורקין, שרק רוצה להיות שחקן שלם יותר, כזה שיודע לעשות קצת מהכל.
לקראת המשחקים הקרובים של נבחרת ישראל במוקדמות המונדובאסקט, הפורוורד/סנטר של מכבי תל אביב בטוח ביכולת שלו ושל חבריו. בראיון מיוחד ל-ONE הוא מספר על השנה האחרונה שעברה עליו, על יאניס ספרופולוס, אובדן האליפות, דני אבדיה, תחרות הפלייסטיישן המדוברת ומספק הצהרה בנוגע לאליפות העולם.
גודס: "מי שיבוא יותר נחוש וחד יעלה"
"החמצתי את חלון המשחקים הקודם של הנבחרת והתגעגעתי”, מספר סורקין לקראת המשחק ביום חמישי בפולין. “רציתי לבוא. יש אווירה מאוד טובה. אני אמנם לא נמצא שנים רבות בנבחרת, אבל יש המון שחקנים שהייתי איתם באקדמיה או בנבחרות הצעירות. כמה מהם חברים טובים מחוץ למגרש, אז זה כיף, כאילו אתה מגיע לחופשה, רואה את החברים שלך ועושה את מה שאתה אוהב. זו חוויה גדולה מאוד".
סורקין נעדר מהחלון הקודם לאחר שחלה בקורונה, וחסרונו של שחקן בגובהו (2.08 מטר) הורגש בשני ההפסדים לגרמניה. “התבאסתי שאני לא יכול לשחק”, הוא מספר על הצפייה באותם משחקים, “אני חושב שהשחקנים ששיחקו אצלנו בעמדות 4 ו-5 עשו עבודה טובה. חשבתי שאולי יכולתי לבוא ולעזור, לא בהכרח להיות יותר טוב. הייתי שמח לבוא ולעזור לנצח, כי היה חסר לנו קצת”.
מה למדת על עצמך בשנה הזו שיכול לעזור לנבחרת?
"למדתי קצת להישאר עם הרגליים על הקרקע, כי יש כל כך הרבה משחקים. אתה יכול להיות בתקופה טובה ולהרגיש שאתה כביכול למעלה וקצת לשחרר את הרגל מהגז, אבל עם כמות המשחקים שהייתה לנו העונה, כולם אומרים שזה שונה להיות במכבי. זה המון משחקים והמון לחץ ואנחנו רוצים לזכות בכל תואר. אנחנו מהמועדונים הגדולים באירופה וזה משהו שהוא גם טוב לדעתי. למדתי איך לחיות בתוך הלחץ החיובי הזה”.
איך באמת?
“לא קל כשאתה רוצה להתחרות על תארים ולהיות עם הטובים ביותר, אז אתה צריך לעשות דברים שונה מאחרים. למדתי יותר לאזן את עצמי ולקחת דברים בפרופורציה. לפעמים יש לי משחק טוב, אבל צריך לבוא למשחק הבא באותה הגישה. הייתי רגיל לשחק משחק אחד בשבוע, אז יש לך משחק אחד ושבוע לחשוב על המשחק הבא. עכשיו צריך לעשות את הסוויץ' ממש מהר, וכמובן התבגרתי. זו עוד שנה בחיים, זו עוד שנה של ניסיון על המגרש וגם בתור בנאדם בסופו של דבר".
איך מנקים את הראש בין שני המשחקים שמצפים לנבחרת?
"אני רוצה להאמין ומאמין שנבוא לנצח במשחק הראשון, זו המטרה. אנחנו מסתכלים על כל משחק בנפרד ומספיק מנוסים. יש שחקנים כמו גיא פניני וגל מקל, שעברו דבר או שניים ויידעו גם לעזור ולהחזיר אותנו לקרקע. ברור שגם גיא גודס וכל הצוות המקצועי היה בסיטואציות האלו. הם יידעו איך לכוון אותנו נכון ואני בוטח בצוות ובנו".
אתה מדבר על להישאר עם הרגליים על הקרקע, אבל היכולות שלך מראות שאתה גם יודע להתעופף. מאיפה זה בא?
"תמיד קצת קפצתי (צוחק), אבל השנה עבדתי המון עם רגב פנאן ואני לא יכול להודות לו מספיק על התהליך שהוא עשה איתי. העבודה האישית, הכללית, הדיוק בפרטים הקטנים והתזונה. הוא ורקפת התזונאית מאוד עזרו לי. גם בחיפה היה לי מאמן טוב שעזר לי המון ואני חושב שזה נבנה לאט לאט, אבל השנה עם רגב אני מרגיש שעשיתי קפיצה אדירה עם הגוף שלי. הגעתי באחוז שומן מסוים וירדתי לאחוזים נמוכים. זה מצחיק, כי היינו אוכלים כמו שצריך ומנסים לקחת את זה לרמה אחרת”.
לאורך השנים היתרון של הנבחרת היה דווקא בעמדות הגארדים, וכעת נראה שהעומק מגיע דווקא בעמדות הפנים. זה מוסיף על הלחץ?
"מצפים מאיתנו וזה גם לחץ טוב. המון שנים היו מאזרחים שחקנים בעמדות האלו. לא יודע אם זה נכון ב-100 אחוז, כי יש לנו גארדים כישרוניים ברמות הכי גבוהות ולא רק אני צריך להגיד את זה. רואים את זה על המגרש. זה טוב לכולם שנהיינו נבחרת הרבה יותר איכותית ואני לא חושב שזה קלישאתי. יש פה דור מאוד מוכשר ואנחנו רק משתפרים עם הזמן. זה טוב לנו וטוב לנבחרת ולכדורסל הישראלי שיש שחקנים טובים כמו שיש לנו".
ביורובאסקט כבר תתחזקו בדני אבדיה. עד כמה החלון הזה מבחינתך הוא הזדמנות לאותת לקראת המשחקים בפראג, ואולי גם בברלין?
"ברור. לכל שחקן שמגיע לנבחרת זו הגשמת חלום. לייצג את המדינה שלך ככדורסלן, אין כבוד גדול מזה ואין כיף מזה. דני הוא אחד השחקנים הכי טובים בעולם שמשחק בליגה הכי טובה בעולם, אז אין מה להוסיף על זה. הוא הולך לעזור לנו המון. כבוד וכיף גדול לשחק איתו ואנחנו נהיה נבחרת ממש מסוכנת, שאף אחת לא תרצה לפגוש. יש לנו שחקנים מאוד טובים, אם זה תמיר (בלאט), יובל (זוסמן) וים (מדר) וכולם. אנחנו נבחרת מאוד מוכשרת ומסוכנת ואני מאמין שנוכל להגיע לפראג וגם לגרמניה. אלו הציפיות שצריכות להיות מאיתנו ואני לא רואה שום סיבה שלא נגיע לשם. השמיים הם הגבול בשבילנו, כי אנחנו גם אוהבים זה את זה ורוצים לעשות היסטוריה”.
שמענו שאתה אוהב משחקי מחשב.
"אני? בסוני כן".
אז בוא נדבר בלי מעצורים, מי עוד איתך באותו הראש בנבחרת ואת מי אתה קורע על בסיס יומיומי?
"ים מדר חזק מאוד ואוהב תמיד להביא את הסוני ולשחק. הוא לא רע. גם תומר גינת נותן שם פייט, יש המון. תמיד כשים מביא את הסוני כולם משחקים”.
גם דני אבדיה משחק הרבה.
"איתו עוד לא יצא לי, שמעתי את זה ואשמח מאוד לשחק איתו. אפילו אביא את הסוני, רק שיסכים לשחק. שמעתי שהוא שיחק שם עם פורזינגיס ועוד שחקנים".
זה ריטואל שאתם עושים במשחקי חוץ?
"כן, זה היה מעביר את הזמן. כשהיינו בבועה לא היה באמת מה לעשות, אז היינו משחקים בסוני קצת".
אחד הדברים שאפיינו אותך הוא שאתה פורוורד שיכול לשחק גם כסנטר. מאוד נייד ואתלט, וגם קולע מבחוץ, דבר שעשית פחות השנה. מדוע?
"זרקתי דווקא השנה. בהתחלה לא זרקתי יותר מדי, אבל קצת אחרי אמצע העונה התחלתי גם לזרוק יותר ולקלוע יותר. התחזקתי קצת באופן כללי והתחלתי לשחק יותר מתחת לסלים. בשנה שעברה שיחקתי יותר פנימה. גם בחיפה, כשלא באמת יכולתי לזרוק יותר מדי מבחוץ, ניסיתי יותר מתחת לסלים. הרגשתי גם שיש לי שם יתרון הרבה יותר גדול, כי גם התחזקתי. חיפשתי את הבלאנס גם מתחת לסל וגם לזרוק מבחוץ, כי לפני שנתיים זרקתי המון מבחוץ. בשנה שעברה שיחקתי המון בצבע ואני חושב שעשיתי את זה טוב. השנה קצת איזנתי את זה ואני מקווה להמשיך. אני עובד המון על הקליעה במכבי וחושב שהאחוזים שלי עלו, 34 אחוז לדעתי”.
מה השתנה בעצם לעומת עונות קודמות?
”בשנה שעברה היו לי אחוזים מחרידים, השנה קצת החזרתי את זה. אולי לקחתי פחות זריקות, אבל אני מרגיש שהזריקות שלקחתי נכנסו וצריך רק להמשיך ולשפר את הגרף הזה. אם אשפר את הקליעה לא תהיה סיבה שאשחק רק בעמדה 4 ויהיה לי יתרון מאוד משמעותי, כי אני גם קצת גדול בעמדה הזו. אני עובד על זה ומרגיש שאני משתפר ומתקדם".
אתה מתאר תהליך של שחקן שהופך לשלם יותר. אתה מרגיש יותר בנוח?
"כן, אני מתבגר על המגרש ומחוץ למגרש. מרגיש שאני הופך להיות שחקן יותר שלם. להביא את הכל על המגרש ולעזור לקבוצה שלי לנצח, זה לא בהכרח אומר שהעיקר שאזרוק שלשות. צריך לדעת מתי לעשות את הפעולה הנכונה ואם צריך אז להיכנס קצת יותר לעומק, לעבוד כמו שצריך על השורט רול שלי ועל המהלכים והקליעה. השנה במכבי עבדו איתי על זה המון עם אבי אבן, נועם לוי ויאיר שבח כמו שלא עבדתי על זה בחיים. על הפרטים הקטנים בעיקר. זה על עבודת רגליים נכונה והזוויות של הקליעה. אני מתבגר לאט לאט ומתחיל להיות שחקן שלם. אם אוכל להיות טוב גם מבחוץ וגם מבפנים וגם למסור, לא רק לזרוק שלשות או רק להטביע, אוכל להוסיף פן שונה למשחק שלי. נועם ויאיר עזרו לי המון. אחרי כל אימון, או לפני, בכל פעם הם היו פנויים לבוא לעבוד איתי בסובלנות, כי זה היה לי חדש והעבודה איתם היא לדעתי הכי טובה שאפשר לקבל. אבי עבד איתי גם כשנהיה מאמן ראשי. זה הפך לעבודה יותר על המגרש ועל הצד המנטלי. הוא לימד אותי המון על המשחק ואני מרגיש הוא עזר לי המון”.
עד כמה ההתמודדות ביורוליג חישלה אותך?
"עזר לי לשחק ברמות האלו וברמת הלחץ הזאת. יצא לי לשחק נגד המון גבוהים מאוד איכותיים וחזקים ומהירים כמו פאל מאולימפיאקוס. זה עזר לי לפגוש כאלו שחקנים טובים, שאתה לא יכול אפילו לעמוד קצת. נגד טבארס אתה לא יכול לרמות, כי הוא יעניש אותך בשנייה. זה תרם לי המון לפגוש את הפיזיות הזו ואת הנוכחות הזו. בנבחרת אנסה לשים את הגוף ולעצור את השחקנים הגבוהים האלו. צריך לעזור לגארדים בהמון דברים, אבל בפן הזה אני חושב שהעונה הזו ביורוליג עזרה לי. להתמודד עם גדלים שונים, עם נתונים פיזיים אחרים מהליגה שלנו וממה שהייתי רגיל לשחק עד עכשיו".
איך ניקית את הראש אחרי האכזבה במכבי ת”א לקראת המשימות של הנבחרת?
"יצא לי קצת לנוח אחרי העונה הזו ולחשוב. לא עמדנו ביעדים שלנו והאחריות היא עלינו. אנחנו צריכים להסתכל הלאה ועכשיו אני מנסה להתרכז בנבחרת. יש גם אחרי זה את אליפות אירופה, אז אהיה קצת במסגרת אחרת. הגיע עודד קשט ואני חושב שזו תוספת ענקית לנו וכבוד גדול. אני כבר מתרגש לשחק תחתיו. הייתי עם עודד בנבחרת, בכל פעם למדתי המון ופשוט כיף להיות לידו בפן האישי. ברור שבכדורסל הוא גאון, אז אני מחכה לזה ומתרגש אפילו. אני חושב שתהיה לנו עונה טובה. אנחנו משנים המון דברים, תהיה לנו קבוצה די חדשה והציפיות תמיד גבוהות. זה משהו חיובי לדעתי. גם גיא פניני חזר, אז יהיה עוד מישהו בחדר ההלבשה ללמוד ממנו ומהניסיון שלו. נצטרך להחזיר את התארים למועדון ולהגיע הכי רחוק שאנחנו יכולים ביורוליג, כי זה המקום של המועדון הזה ולשם אנחנו שואפים להגיע".
איך היית מתאר את החוויה תחת יאניס ספרופולוס, ומה הרגשת כשמכבי נאלצה לפטר אותו?
"לעבוד תחת יאניס הייתה חוויה מטורפת. הוא המאמן האירופאי הראשון שיצא לי לעבוד תחתיו וכבודו במקומו מונח. לא סתם הוא הגיע לאן שהגיע בקריירה שלו, יש סיבה לכך. הכדורסל שלו יוצא מהכלל ולמדתי המון ממנו, גם בפן המנטלי. יניס, לפני הכל, הוא בנאדם נעים הליכות. תמיד ידבר איתך, יעזור לך ויכבד אותך. הכל אצלו באמת מסודר ומתוקתק ברמה הכי גבוהה, וזה כבוד שיצא לי להתאמן אצלו ולשחק אצלו. חבל שזה היה קצר, אבל יש דברים שאני לא שולט בהם. זה לא נעים אף פעם כשמפטרים מאמן, אבל בתור שחקן אין לי על זה השפעה. אולי רק אם הייתי יותר טוב או משהו כזה, אבל אישית אני לא חושב שהייתי יכול לעשות משהו, כי זה חלק מהספורט. מאמנים גדולים פוטרו ויפוטרו. .אין לזה כל כך חוקים וזה מבאס. אני בטוח שנראה אותו עוד כמה ימים בקבוצת יורוליג אחרת, כי הוא שייך לרמות האלו”.
איך חווית את המאורע הטראומתי של הפציעה של אנטה ז'יז'יץ'?
"לא הצלחתי לישון בלילה אחרי זה. אנטה חבר ממש טוב והיינו פשוט בשוק. זה נראה נורא, עברו לנו מחשבות נוראיות ולא ידענו מה קורה. נפתחה לו השפה והתחיל לרדת לו דם, ופתאום רואים שיורד לו גם דם מהפה. זה היה נראה מזעזע והיה לי מאוד קשה לשחק אחרי זה. כולם על הספסל שאלו מה איתו. אולי לא שיחקנו כל כך טוב השנה ולא עמדנו ביעדים, אבל היינו חברים. אנחנו בני אדם, אהבנו אחד את השני ואין שחקן שלא אוהב את אנטה. באמת אחד מהשחקנים שהכי כיף להיות אתם בחדר ההלבשה. זה הפחיד אותנו וישר אחרי שנגמר המשחק רק רצינו ללכת ולראות מה איתו“.
עכשיו הוא עוזב.
“אני שמח שאנטה עבר את זה ושהוא חזר בריא והכל טוב איתו. זה הכי חשוב. יש דברים יותר חשובים מכדורסל. זה שהוא עוזב זו באסה. אנטה עשה את ההחלטה שלו, מה שהוא חושב שנכון לו ואני מכבד אותו. כמובן שהייתי מאוד שמח אם היה נשאר, אבל לא הכל קורה כמו שרוצים. הוא בחר ללכת לאנאדולו ואני מאחל לו את כל הטוב שבעולם ובהצלחה, חוץ מבמשחקים נגדנו".
בוא נסיים עם הנבחרת, תספר לנו דברים שלא ידענו.
"אני חושב שיפתח זיו יודע לשיר. לא רוצה לספר יותר מדי, אבל חושב שכדאי שתשאלו אותו על עניין השירה. רק רומז לך משהו, לא יותר מזה..."
מה מייחד את החבורה הזו בכחול לבן?
"החיבור שלנו לדעתי. יש המון קבוצות מוכשרות, אבל כיף לנו לשחק ביחד. אנחנו משחקים באמת חזק, כיף לנו ואנחנו נהנים מזה. אנחנו חברים טובים. כל אחד רגיל לשחק בקבוצה שלו עם זרים ולדבר באנגלית ואתה לא משחק עם יותר מדי ישראלים כי זה המצב. כל אחד, כשהוא חוזר לקבוצה שלו, אין לו יותר משלושה, ארבעה או חמישה שחקנים שמדברים עברית, אבל פה כולם מדברים עברית וזה הכי שלנו. זה הכי אנחנו. הבית, הישראליות הזו, העברית. פתאום אני חושב שזה מה שמאחד אותנו".
ומה לגבי ג'ייק וג'ון?
"ג'ייק יודע עברית וגם ג'ון יודע. הם אמריקאים, אבל הם כן ישראלים. הם פה כבר שנים. אין לנו מתאזרח שפעם ראשונה בא לפה. כששיחקתי בחו"ל הרבה שחקנים אמרו ‘וואי, הנבחרת עכשיו זה תיק, זה לא כיף’. אצלנו זה אמת בכיף ואנחנו מחכים לזה”.
