לילה לפני משחק גמר אליפות אירופה לנוער, איליי מדמון נכנס לקבוצת הווטסאפ עם חבריו לנבחרת הנוער. הוא כתב ומחק, כתב ומחק. מתחילת הטורניר הקפטן עשה לעצמו מנהג לשלוח הודעה מיוחדת בקבוצה סגורה, שכוללת רק את השחקנים ללא הצוות המקצועי, כדי להכניס אותם לעניינים. אלא שהפעם הוא התלבט מה לכתוב. הוא רצה לכתוב להם משהו מהלב, אבל התקשה להעביר את זה להודעת טקסט. והם ישבו שם בצד השני של המסך, בחדרים הסמוכים באותו מסדרון בבית המלון, וחיכו לה בקוצר רוח. אבל איך אומרים, לפעמים קשה למצוא את מילים.
מדמון, הוותיק שבסגל, ידע שזה יהיה רגע מיוחד. רק לפני פחות משלוש שנים הוא היה בנבחרת הנערים שחטפה תבוסה של 8:1 מגרמניה ורשמה גם הפסד מביך של 1:0 לאנדורה. להגיע לגמר אליפות אירופה זה משהו שספק אם הוא תיאר לעצמו שיקרה. אבל נבחרת ישראל הגיעה למעמד הזה, ואמנם היא הפסידה אמש (שישי) 3:1 לאנגליה בהארכה, אך הקפטן ושאר השחקנים יכולים להיות מרוצים מההופעה שלהם ובעיקר מגודל ההישג.
עוד לפני שישב לכתוב לחבריו, מדמון ואופיר חיים נכנסו ביחד למסיבת העיתונאים הרשמית לקראת הגמר עם מבט די מבוהל. על השולחן לצידו הם היו אמורים לשבת הוצב על ידי אנשי אופ”א הגביע. אמנם מאמן הנבחרת תמיד אמר שהוא שם את הגביע לנגד עיניהם של שחקניו, אבל לצפות בו מקרוב במציאות? זה היה רגע שגרם לשניהם להחסיר פעימה. “אני גם ככה לא נרדם בלילות, בשביל מה הם שמו פה את הגביע?”, אמר חיים, וכולם התגלגלו מצחוק.
חיים לא היה היחיד שלא נרדם בלילות. גם ההורים סיפרו בדרך לאצטדיון: “ההתרגשות גדולה, היה קשה לישון”. לפני משחק הגמר בני משפחותיהם של השחקנים עשו את הדרך לעיר טרנבה שבסלובקיה ובנבחרת חששו מכך שנוכחותם תלחיץ את הכדורגלנים הצעירים, אבל הם עטפו אותם באהבה ועודדו כך שהשחקנים דווקא היו מחויבים יותר.
כאשר שחקני הנבחרת עמדו ביחד לתמונה הקבוצתית שצולמה לפני שריקת הפתיחה, לפתע נשמעה מהיציע צעקה: “רוי, תחייך!”. ניכר שהשחקנים היו נרגשים ומתוחים מהמעמד וזו הייתה ככל הנראה שגית רביבו שרצתה שהתמונה שתישאר למזכרת תיראה כמו שצריך. כולם ידעו שזה רגע שלא יחזור.
“גם כשאני נרדם, אני חולם על המשחק הבא שלנו. באמצע הלילה לפעמים יש לי כל מיני תובנות, אז אני ישר ממהר לכתוב את הכל בפתקים כדי שלא אשכח את זה עד הבוקר”, שיתף אופיר חיים לפני המשחק. “אני מתקשה להירדם כי בלילות צצות לי הרבה מחשבות. אני יכול ללכת לישון עם הרכב מסוים ובבוקר של המשחק לחשוב על הכל בצורה אחרת”.
ואכן, 24 שעות לפני המשחק המאמן הצהיר כי הטקטיקה וההרכב עשויים להשתנות בגלל סגנון המשחק של נבחרת אנגליה, אבל בסופו של דבר הוא פתח עם אותו הרכב שפתח בחצי הגמר והוביל לניצחון 1:2 על צרפת. המחצית הראשונה נראתה מצוין והנבחרת הישראלית שטפה את המגרש עם תצוגת כדורגל מטורפת שגרמה לאנגלים להיכנס להלם. הישראלים שיחקו כדורגל בסגנון שונה לחלוטין מהסגנון האנגלי, מה שהוביל את אוסקר גלוך לקבוע 0:1 ולרוץ לחבק את המאמן באזור הספסל.
אלא שבהמשך, משחק ההקרבה של הישראלים גרם לרבים מהם לקרוס. אחרי רצף של משחקים קשים בשבועיים של טורניר יוקרתי, הם פשוט נפלו מהרגליים. באופן די מפתיע, לפני המשחק האנגלים דיברו על האפשרות שהגמר יגיע להכרעה בפנדלים, ואכן המשחק כבר הלך להארכה, אך שם נבחרת אנגליה הצליחה לסיים את הסיפור בלי להיגרר לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה.
הגמר הסתיים בהפסד 3:1 לאנגליה ובצד הישראלי הרגישו תחושת החמצה. הבלם סתיו למקין הסתובב על הדשא עם דמעות וסיפר: “זה רגע כואב. אני לא יודע אם תהיה לנו עוד הזדמנות כזאת”.
אופיר חיים התעטף בדגל ישראל, עבר שחקן אחר שחקן, חיבק אותם והודה להם על המאמץ: “רציתי להביא את הגביע לארץ. זה לא קרה, אבל עדיין עשינו פה משהו גדול”, אמר. כמה דקות לאחר מכן המאמן האנגלי איאן פוסטר תפס את חיים לשיחה במסדרון של חדרי ההלבשה, הביא לו את הגביע לידיים ואמר: “מגיע גם לך להחזיק בגביע הזה. אהבתי את החריצות שלכם ואת העבודה שעשיתם”.
אחרי שהשחקנים הבינו מה עשו ושמו את האכזבה בצד, הקפטן איליי מדמון היה הפעם החלטי יותר וסיכם את כל הטורניר במשפט אחד: “אני הקפטן של סגנית אלופת אירופה. ואני הולך עכשיו לכתוב את זה לכולם כדי שנהיה גאים במה שעשינו”.
