“הוא נוגח טוב יותר מניימאר”, אמר רונאלד קומאן על לוק דה יונג, והמשפט הזה הפך מיד לקאלט, במובן השלילי של המילה. ספק אם היה אי פעם שחקן חדש שהתקבל על ידי אוהדי ברצלונה בציפיות נמוכות יותר וסלידה גדולה יותר. היה זה ב-31 באוגוסט, חלון ההעברות עמד להיסגר, המצוקה בחוד לא היתה קלה, והקטלונים הלכו על החלוץ ההולנדי שהגיע בהשאלה מסביליה במטרה שלא היתה ברורה לאף אחד ביציעי בקאמפ נואו. הם עוד ליקקו אז את הפצעים אחרי העזיבה המדהימה וההיסטורית של ליאו מסי ולא הבינו למה הגיע להם עונש כזה?
על הנייר היה לוק דה יונג ההיפך המוחלט מכל מה שברצלונה אמורה לייצג. גמלוני, לא טכני, לחלוטין לא מתאים למשהו שאפילו מזכיר קצת טיקי טאקה, וגם בעל רזומה מזעזע בכל הקשר להרפתקאות מחוץ למולדתו. הוא נכשל באופן מחפיר בבורוסיה מנשנגלאדבך, נכשל באופן מביש עוד יותר בניוקאסל, וגם בסביליה היה שחקן ספסל שכבש 10 שערי ליגה בלבד בשנתיים הקודמות. בגיל 31 הוא גם לא היה אמור להשתנות. זה מה יש – חלוץ שלא מרבה לכבוש, לא יודע למסור, לא מפגין ניידות, תקוע כמו עמוד חשמל גבוה ברחבה. יותר טוב במשחק ראש מניימאר, אה? יש לך בדיחה טובה יותר, אדון קומאן?
למעשה, ההחתמה הזו ערערה באופן משמעותי את מעמדו של המאמן. הוא לא היה פופולרי במיוחד גם כך בגלל סגנון משחק שלא הלם את המועדון לכאורה, אבל לוק דה יונג הביא את הזעם לגבהים חדשים. להנהלה היה נוח מאוד להשתמש בו כשעיר לעזאזל, וכאשר פיטרה אותו באוקטובר אפשר היה גם לפזר שמועות על הנכונות להעיף לכל הרוחות גם את בן טיפוחיו. העיתון הקטלוני המוביל ‘ספורט’ דיווח אז כי בארסה מעוניינת לקצר את תקופת ההשאלה, לשלוח את החלוץ התמיר בחזרה לסביליה, או אולי למצוא לו בית חדש בבשיקטש שהביעה בו עניין.
צ'אבי לא הסתיר את העובדה כי לא היה לו מה לעשות עם ההולנדי, ופרידה היוותה על הנייר פתרון אידיאלי עבור כל הצדדים. לו מישהו היה מספר אז לאוהדי ברצלונה שהם יצטערו על עזיבתו של דה יונג בתום העונה, הם לא היו מאמינים. ואולם, זה בדיוק מה שקרה. הם עדיין ממש לא היו רוצים לבנות את ההתקפה סביבו, אבל ההערכה כלפיו עצומה, והוא כבר לא האויב – וגם לא קוריוז. הוא שחקן מוערך מאוד שייזכר לטובה ויתקבל בזרועות פתוחות בכל ביקור בעיר.
השינוי היה הדרגתי, והוא התאפשר בזכות הגישה הבריאה והנכונה של ההולנדי. שחקן אחר עלול היה להרים ידיים ולוותר, כי הסיכוי להצליח היה אפסי. שחקן אחר עלול היה לפתח אנטגוניזם כלפי הקהל שתיעב אותו ושרק לו בוז. שחקן אחר עלול היה להביע חוסר שביעות רצון בחדר ההלבשה ולגרום לעימות – כי הרי מה כבר יש לו להפסיד? דה יונג היה חיובי, מחויב, מחויך ומקצוען בכל שניה ושניה. גם כאשר בישר לו צ'אבי שלא יהיה בתוכניותיו הוא המשיך לעבוד קשה ולהתאמן כרגיל. "אהיה שם כשהקבוצה תזדקק לי", אמר. ואז הקבוצה הזדקקה לו.
מכת קורונה פתחה חלון הזדמנויות עבור דה יונג, והוא התחיל את 2022 ברגל ימין כאשר פתח בהרכב במיורקה, הדביק כדור למשקוף במספרת מדהימה והבקיע בהמשך גם את שער הנצחון בדרך ל-0:1. שבוע חלף – והוא שוב מצא את הרשת כדי להעלות את בארסה ליתרון בגרנאדה, גם אם לבסוף זה נגמר בתיקו 1:1. עוד שבוע חלף – והוא הפציץ אפילו בקלאסיקו מול ריאל מדריד בסופרקופה. רכש מאסיבי הגיע בינואר, פייר-אמריק אובמיאנג עשה המון כותרות, וגם פראן טורס ואדאמה טראורה עשו את שלהם, אבל דה יונג עדיין היה רלוונטי. באמצע פברואר, הוא נכנס כמחליף בדקה ה-89 במקום פדרי כאשר הכל נראה אבוד בדרבי מול אספניול, ונגח את שער השיוויון כדי לקבוע 2:2 בשניות האחרונות של תוספת הזמן.
זה היה הרגע הגדול באמת. לוק דה יונג מודע למגבלותיו, ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש. כבר כשהגיע אמר מפורשות: "אני יודע שלא אשחק הרבה, אבל קומאן מכיר אותי ויודע שיוכל להשתמש בי בדקות האחרונות כאשר יש צורך בחלוץ רחבה גבוה שיודע לנגוח. זה מה שאני עושה, גם אם יש לי איכויות אחרות". וזה מה שהוא עשה, תוך שהוא מדגים לפרקים גם איכויות אחרות. אוהדי בארסה גילו לפתע שיש להולנדי גם נגיעה לא רעה בכדור, והתנועה החכמה שלו מפנה עבור חבריו שטחים ליד השער. הוא לא היה כלומניק, אלא כדורגלן לא רע שהשתדל תמיד לעשות את המקסימום. בהתחשב במצבה של הקבוצה, המאמץ הזה היה מוערך עוד יותר. וכן, לשחקן כזה מותר להחליף אפילו את פדרי אם צ'אבי רואה זאת לנכון.
גם השער האחרון של לוק דה יונג היה דרמטי וחשוב. הוא נכנס במקום אובמיאנג בדקה ה-84 בקרב הפכפך ומרתק מול לבנטה, בו הייתה בארסה ראויה להפסיד – ונגח פנימה את הכדור שהגביה ג'ורדי אלבה בזמן פציעות. בשורה התחתונה, כאשר מסתכלים על הטבלה הסופית, הכיבושים של דה יונג איפשרו לבלאוגרנה לטפס למקום השני בטבלה, והיכולת שלו להיות לפעמים במקום הנכון בזמן הנכון כבשה לבבות – בדיוק כמו הבעת הפנים השמחה שלו.
הוא דאג לחלק מחמאות לחבריו לקבוצה בכל ראיון, הקפיד לשבח אתה אוהדים, התייחס בכבוד עצום למועדון, ושידר את המסר האולטימטיבי – הנה שחקן שבאמת הרגיש בר מזל שנפל בחלקו ללבוש את החולצה הזו. הוא הבין למה תיעבו אותו בתחילת הדרך, והוא נהנה עד הגג להרגיש את האהבה לקראת הסיום. "איזו תקופה מיוחדת זו הייתה... אני מאחל לכם רק טוב בעתיד", הוא צייץ כאשר נפרד.
המאזן הסטטיסטי שלו היה צנוע למדי – 7 שערים בכל המסגרות, 10 משחקים בהרכב, רוב ההופעות היו קצרות בדקות האחרונות, וגם עכשיו ברור כשמש שהוא לא השחקן המתאים לסגנון של צ'אבי, אבל אף אחד לא יעז לומר עליו מילה רעה. הוא הפך לדמות קאלט במובן החיובי של המילה, וזה לא דבר של מה בכך.
כעת, אחרי שסירב לעבור לליגה המקסיקנית ברגע האחרון, חתם דה יונג באיינדהובן, כמחליפו של ערן זהבי בתפקיד החלוץ המרכזי. זה המועדון בו הצליח בעבר יותר מכל. שם הוא עשוי לחזור לכבוש בתדירות גבוהה יותר, וגם להיות על המגרש 90 דקות בכל שבוע. זה המקום הנכון מבחינתו, אבל אל תופעתו אם מישהו מהקטלונים יעקוב אחרי הליגה ההולנדית בעונה הקרובה כדי לבדוק מה שלומו.
האם מכירת דה יונג היא מהלך שווה לבארסה?
