יותר משנתיים וחצי, ועדיין הקורונה טורפת את הקלפים ובעיקר את אלה שהיו לג’וקר, נובאק ג’וקוביץ’. הסרבי חגג שוב בווימבלדון, אבל כמו באוסטרליה גם כאן, באליפות ארצות הברית הפתוחה, שתחל ביום שני הוא לא עומד בנהלי הבריאות בשל אי חיסונו ולכן פספס הזדמנות משמעותית להשוות עמדות עם רפאל נדאל לקראת הישורת האחרונה של הקריירה.
היעדרותו של הסרבי (“אמתין להזדמנות הבאה שלי להתחרות”) משאירה את הבמה לאלוף הנוכחי דניל מדבדב, לקרלוס אלקראס, אולי אפילו לניק קיריוס, שאי אפשר לצפות את מעלליו, וכמובן לרפא, ששוב באופן ממש לא מפתיע מגיע בכושר לא טוב ואחרי פציעה, הפעם בשרירי הבטן. לו נובאק היה מגיע הוא היה הפייבוריט, אבל בדומה לאוסטרליה בתחילת השנה, גם כאן הכל לגמרי פתוח - החל בחגיגה היסטורית של קרליטו הקטן ועד להנפה מספר 23 של הגיבור שלו, רפא.
רפא במומנטום רע ושוב שאלת הכשירות מרחפת מעל ראשו
דניל מדבדב הוא אמנם האלוף המכהן בפלאשינג מדו אחרי ההצגה האדירה והמפתיעה בשנה שעברה, אבל ראוי להתחיל קודם כל עם האגדה הספרדית, שיאן המייג’ורים והשחקן שגם בגיל 36 עם מצב פיזי לא טוב מקווה להניף את הגביע בגראנד סלאם האחרון של השנה בפעם החמישית והראשונה מאז שעשה זאת ב-2019, מול אותו מדבדב אגב.
את מצבו הפיזי קשה לדעת או אפילו לשער, אבל מבחינת מומנטום וכושר משחק, רפא מגיע בצורה הכי פחות אופטימלית. אחרי שהתאושש מהפציעה בווימבלדון הוא חזר לאחרונה וקיבל בראש, אין דרך להגדיר זאת, מבורנה צ’וריץ’. השור ממיורקה נראה איטי, כבד, עייף ובעיקר רחוק מכושר משחק. למדנו כבר עשרות פעמים שאותו אי אפשר להספיד, אבל לא נראה שזה הולך להיות הטורניר של רפא.
התחושה היא שבשלב זה הוא כבר הרבה יותר פגיע, ומעבר לזאת הייתי אפילו לוקח בחשבון הדחה יחסית מוקדמת, עוד לפני שלב רבע הגמר. בכל אופן צריך לזכור מנגד שנדאל בשנה מצוינת, מיעט להפסיד ובניגוד לדשא, ששם הרבה יותר קשה ועדיין הגיע לחצי הגמר, עדיין אין כאן תותחי משטח קשה שיש להם עליונות מוחלטת עליו, גם לא בגיל הזה ובסיטואציה הזו. בכל אופן ההגרלה השאירה אותו ואת מדבדב בשני צדדים שונים, כשברבע הגמר עתיד לפגוש את קמרון נורי, בחצי את אלקראס ובגמר כאמור את מדבדב, אם שניהם יעמדו בציפיות.
האלוף חוזר רעב, קיריוס שוב יגיע עם הראש מסודר?
נמשיך לאלוף הנוכחי, שבהיעדר נובאק הוא הפייבוריט הבכיר לזכייה, בקצת, אבל עדיין. בלי קשר למומנטום, לחיסורים ממול ולסיטואציה אחרי שלא הורשה לקחת חלק בווימבלדון נקודת הפתיחה של מדבדב היא שהוא ככל הנראה עדיין שחקן המשטח הקשה הכי טוב בעולם. נכון, הוא נופל באופי ואין לו את הניסיון שיש לרפא ולסרבי, אבל ביכולת נטו על המשטח הקשה הוא הכי יעיל ומאיים.
הוא אמנם זכה בתחרות על סך 250 נקודות במקסיקו בתחילת החודש הנוכחי, אבל גם הוא בוודאי ציפה לתואר באחד הטורנירים היותר גדולים שנערך לאחרונה. מי שכן דווקא יכול להיות מעודד מהתקופה האחרונה שלו ונמצא בשנה הטובה בקריירה הוא פיינליסט ווימבלדון, ניק קיריוס.
האוסטרלי בן ה-27 רשם דאבל בוושינגטון, בזוגות וביחידים ואת היכולת המצוינת כולם יודעים שיש לו, אבל השאלה האם הראש שלו יהיה מסודר בשבועיים האלה ובאיזה רמת רצון הוא יגיע. כזכור, אחרי גמר ווימבלדון שאלו אותו אם זה רק נתן לו מוטיבציה שוב להגיע למעמד כזה והוא השיב: “ממש לא, אני גמור מעייפות”.
גם קרליטו וסטפנוס פה, עם ים של כישרון ועדיין לא האופי הדרוש
אלקראס בן ה-19 כאילו כבר שם אבל לא שם. יש לספרדי הצעיר את הכל, הוא מציג טניס מהנה, אך נכשל בשלבים המכריעים ובמיוחד בתקופה האחרונה. המדורג 4 הודח ברבע הגמר בסינסינטי ובסיבוב הראשון בטורונטו, כשבקרואטיה הוא לא הצליח להגן על התואר מהשנה שעברה אחרי הפסד ליאניק סינר. קרליטו, כמו ציציפאס אליו כבר נגיע, כן יכול וצריך להיכנס לוואקום הזה ולפחות להגיע עד לשלבים האחרונים, אם יעשה זאת? ספק גדול. ברבע הגמר הספרדי עתיד לפגוש את הוברט הורקאש, בחצי כאמור שוב עתיד להתמודד מול האליל שלו.
היווני שעלה לאחרונה למקום ה-5 הוא שחקן משטח קשה טוב, אבל כזה שתמיד חסר לו את הגרוש הנוסף הזה כדי לעשות מעבר. ציציפאס שחקן מאוד איכותי, אתלט בחסד וטניסאי עם הרבה עוצמות, אבל כבר שנים שהוא תקוע ולא מנפץ את תקרת הזכוכית. לאחרונה הוא הפסיד בגמר סינסינטי דווקא לבורנה צ’וריץ’, הפסד אולי שמסמל את הקריירה שלו כולה עד כה.
שפיונטק חוששת וריבאקינה רוצה בק-טו-בק
בדומה לווימבלדון עם ההנפה המפתיעה של ילנה ריבאקינה הקזחית, גם הפעם בגראנד סלאם האחרון של השנה הכל פתוח, ולגמרי. ובכל זאת, איגה שפיונטק, המדורגת ראשונה בעולם, תגיע כפייבוריטית הבכירה לזכות בתואר, אולם בקריירה הלא ארוכה שלה היא בינתיים בכל אופן לא הצטיינה על המשטח הקשה בארצות הברית – הישג השיא שלה הוא הגעה לסיבוב הרביעי.
גם בתקופה האחרונה איגה, שרק בת 21 כזכור (מרגיש הרבה יותר נכון?) הייתה רחוקה מלהבריק ובכלל כשעונת החימר הסתיימה והפולנייה עזבה את המשטח האדום, היא כבר מרגישה הרבה פחות בנוח. במספרים? מתוך חמשת משחקיה האחרונים היא הפסידה בשלושה ועכשיו מי בכלל זוכר את הרצף המשוגע שהסתיים מול אליז קורנה בווימבלדון. ברבע הגמר, אם הכל ילך כמתוכנן, הפולנייה תתמודד מול ג’סיקה פגולה, כשבצד השני של ההגרלה נמצאת סימונה האלפ.
כבר למדנו שהדירוג לא בהכרח מנבא דברים ובפרט לא בסבב ה-WTA, כשדווקא מי שכן יכולה ללכת עד הסוף ולא נמצאת בטופ 10 היא קרולין גרסיה הצרפתייה, שממש מזכירה את השיא שהייתה בו ב-2018 והיא השחקנית הכי מרשימה בתקופה האחרונה, מאז עברנו שוב למשטח הקשה. הצרפתייה העוצמתית הניפה רק לאחרונה את התואר היוקרתי בסינסינטי, זה היה הגביע השני שלה רק בחודשיים האחרונים.
אנט קונטבייט, מריה סקארי ופאולה באדוסה אמנם מדורגות במקומות 2,3 ו-4 בהתאמה, אבל לא נראית שהן יכולות להוות איום על הכתר, אפילו לא האלופה המפתיעה מהשנה שעברה, אמה רדוקאנו, שבסינסינטי עפה כבר אחרי שני משחקים, בטורונטו כבר בסיבוב הראשון ובוושינגטון בשלב רבע הגמר. מצחיק להגיד אבל את הניסיון דווקא יש לבריטית בת ה-19, אולם לשחזר עוד מסע קסם שכזה נראה מופרך, מאוד אפילו.
אל תהמרו נגד קסטקינה, אוסקה תחגוג שוב?
כולן לא ולא, אז מי כן? דריה קסטקינה. הרוסייה, שרק לאחרונה יצאה מהארון ועל הדרך גם הביעה ביקורת על ההתנהלות של ולדימיר פוטין, הרשימה בסן חוזה עם הניצחון על שלבי רוג’רס המקומית בגמר. קסטקינה סוגרת את העשירייה הראשונה ותצטרך להביא את היציבות מסן חוזה כדי לנסות וללכת כאן עד הסוף, את היכולות, התעוזה והאופי בהחלט יש לה.
ורגע לפני שנגיע לכוכבת הגדולה ההיא, נו זו סרינה וויליאמס, צריך להתעכב של שתיים – נאומי אוסקה, שעשתה זאת כבר פעמיים בפלאשינג מדו ותחפש גראנד סלאם חמישי בקריירה, אך נמצאת בתקופה מזעזעת, וסימונה האלפ, הרומנייה שתמיד שם. הטניסאית האיכותית בת ה-30 בכושר פנטסטי, היא זכתה בגביע בטורונטו ואחרי שנים שלא הצליחה ללכת כאן עד הסוף, כמו ב-2015 אז הגיעה לחצי הגמר, היא מקווה לנצל את הוואקום שנוצר בשנים האחרונות ולחגוג עם מייג’ור מספר 3 בקריירה המפוארת.
מאז ההפסד ההוא בגמר ווימבלדון לריבאקינה משהו חורק אצל אונס ג’אבור. הכוכבת הגדולה של העולם הערבי הייתה כזכור נגיעה מהיסטוריה גדולה עבור טוניסיה ויתר מדינות ערב, אך נכנעה לקזחית ומאז כאילו אבד לה הקסם. איכזבה בטורונטו, סינסינטי וסן חוזה עם הדחות מוקדמות ועושה רושם שבמקום שהיא מעולם לא הבריקה בו, היא גם לא תעשה זאת הפעם.
האגדה הגיעה לסיבוב אחרון בפלאשינג מדו
הדובדבן של הטורניר הזה – סרינה. הכוכבת האמריקאית, שמחזיקה בארון לא פחות מ-23 גביעי מייג’ור, לא תחגוג הפעם עוד אחד כזה, היא גם לא תגיע לרבע הגמר, אך זה כנראה יהיה הטורניר הכי מרגש שלה, כזה שבסיומו היא תנופף לשלום בפעם האחרונה ותיפרד מהקהל שכל כך אהב אותו (ברובו) וראה אותה זוכה שם בגביע 6 פעמים, הראשונה אי שם ב-1999 עם הסתערות פנומנלית על הסבב והזכייה האחרונה ב-2014.
בהמשך אנחנו כמובן עוד נסכם את הקריירה של סרינה כפי שראוי, אבל בינתיים, כשהיא כבר ממעטת לשחק כמעט לגמרי (4 בלבד מתחילת השנה), יש לה עוד תחרות אחת אחרונה לתת לנו ליהנות ממי שהייתה ולמעשה עדיין הטניסאית הכי טובה בהיסטוריה, כזו שהשתלטה על הסבב עם טניס פשוט מעולם אחר, אגרסיבי, עוצמתי, יעיל ומנצח, בעיקר מנצח. טניס שהביא הרבה הרבה כבוד לספורט האמריקאי, עם אחת הספורטאיות הכי גדולות בהיסטוריה, לא רק של הטניס. בכלל.
