כאשר הצליח ב־2023 להחתים סוף־סוף את לאו מסי באינטר מיאמי שלו, אמר דייויד בקהאם, מבעד לדמעות התרגשות אמיתיות, כי הוא לא מציב לוח זמנים לזכייה באליפות הליגה האמריקאית. אף אחד לא באמת האמין לו. הבעלים אמנם הביא את מסי בעיקר כהחלטה עסקית – בשנתיים וחצי של מסי במיאמי הוכפל ערך הקבוצה מ־600 מיליון דולר ל־1.2 מיליארד והוא ממשיך לעלות כל הזמן – אבל בקהאם השחקן זכה בשתי אליפויות MLS שמאוד שימחו אותו. הוא יודע שאליפות זו אליפות, גם אם היא בליגה שממשיכה לא למצות אפילו אחוז קטן מהפוטנציאל שיש ל־soccer בארה"ב.
בשבת (21:30) עשוי מסי להביא לבקהאם את התואר הזה כבר בעונה המלאה השנייה שלו במיאמי. משחק האליפות נגד ונקובר גם יהיה המשחק האחרון של מיאמי בפורט לודרדייל, לפני שתעבור לאצטדיון חדש בעונה הבאה; מסי כבר חתום בקבוצה עד 2028, ופתאום גם הסיכוי שישחק בעוד מונדיאל אחד נראה גדול בהרבה מכפי שהיה לפני שנתיים. הגרלת הבתים למונדיאל הצפון אמריקאי שתיערך מחר (שישי) בוושינגטון, רק תגביר לו את התיאבון.
בגיל 38, לאו מסי מאושר. משחק בקצב שלו, נהנה מכל רגע, מקבל עלייה קבועה לרגל של סלבריטאים וסופרסטארים, ושותה לרוויה ממעיין האמריקנה. בקרב הקטן של "מי חי את החיים הכי טובים שלו אחרי השיא אבל עדיין על המגרש", די ברור שמסי מנצח את כריסטיאנו רונאלדו. זה הפך מכונת יחסי ציבור לאוטוקרטים סעודים, בזמן שמסי יושב במיאמי ביץ' ושותה משקאות צבעוניים בכוסות עם מטרייה קטנה מנייר.
"הגאונות של מסי עבדה לרעתו", כתב בקיץ מיגל דלייני ב"אינדיפנדנט" הבריטי, "זה היה זרם כה בלתי פוסק של גאונות – הצפה של תוכן, אם תרצו – שכמעט הרגיש שגרתי. שמעתם על שער אלוהי אחד של מסי בשבוע שעבר ועכשיו הייתם צריכים לחפש אותו, אבל מהר מאוד הגיע שער אלוהי נוסף. עכשיו מסי אולי כבר לא זז כמו פעם, אבל הוא עדיין מרגש אותנו כמו שאף אחד אחר בכדורגל לא יכול". זה נכון במיוחד בליגה שבה הוא משחק. כל נגיעה שלו בכדור מקבלת פרופורציות אחרות לגמרי, אז איך הוא יכול לוותר על מונדיאל שייערך בבית החדש שלו.
מסיבה לטינית
בשבת שעברה, אחרי שאינטר מיאמי זכתה באליפות החוף המזרחי של ה־MLS והבטיחה את עלייתה לגמר על אליפות הליגה, קיבל הקפטן שלה את הגביע מידיו של מישהו שאין לו קשר לכדורגל האמריקאי: קרלוס אלקראס, ספרדי, טניסאי. אלקראס הכי טוב בעולם בענף שלו, כוכב עצום בפני עצמו, אוהד ריאל מדריד ואוטומטית מתעב את ברצלונה, אבל כשמסי עלה למגרש, קרליטוס עמד וחיכה כמו כל אוהד שרק רוצה ללחוץ יד לאליל הגדול שלו. זו הייתה המחשה ראויה להשפעה של מסי על ה־MLS: חשיפה גדולה, ומגנט לסלבריטאים מסרינה וויליאמס דרך פטריק מהומס ועד לקים קרדשיאן. "אני לא תמיד יודע מי יהיה במשחקים", אמר מסי, "אני יודע שתמיד יש שם סלבריטאי".
הזכייה במונדיאל ב־2022 הורידה מהכתפיים של מסי את אחד הקופים הגדולים בהיסטוריה של הספורט, ונתנה לו את החופש הנפשי לבוא לארה"ב וליהנות מדמדומי הקריירה. בכל שנותיו באירופה גם יחד, הוא כנראה לא צולם כל כך הרבה סתם נהנה מהחיים. מיאמי דוברת ספרדית כמו אנגלית, אם לא יותר, האוכל והשמש כמו בבית וחיי הלילה בלתי פוסקים.
מסי אוהב את ה־NBA והולך למשחקים של מיאמי היט, עושה שופינג עם אשתו הרבה יותר בקלות מבאירופה, השתתף בפרסומת לסופרבול בשנה שעברה ויעשה עוד אחת בשנה הבאה, עזר לקדם סרטים הוליוודיים, השיק מותג משקאות ספורט חדשים, והמקורבים למקורבים מספרים שהוא רוכש נדל"ן בשפע ברחבי פלורידה. "אנחנו מדברים על הגדול בכל הזמנים, בענף הספורט הכי גדול בעולם, ברגע שבו אנשים מכל מקום מחוברים יותר מתמיד ויש לנו יותר טכנולוגיה מאי פעם", אמר הסמנכ"ל העסקי של אינטר מיאמי צ'אבי אסנסי, "תחברו את כל זה ביחד ותקבלו משהו בסדר גודל אטומי".
כל זה טוב מאוד כלכלית, וזה כמובן הכי חשוב כי בכל זאת אנחנו מדברים על ארה"ב, אבל הליגה עצמה עדיין מדשדשת ולא מצליחה לנצל את הזמן הקצר שיש לה עם מסי לדחיפה אמיתית קדימה. זה לא אמור להטריד את הפרעוש, הוא לא אחראי לניהול הכושל של ההתאחדות האמריקאית, הוא עושה בדיוק את מה שציפו ממנו ובדרך אפילו מפתיע קצת את עצמו. מסי הבקיע העונה 43 שערים בכל המסגרות (ליגה, פלייאוף ומשחקי גביע) ואת העונה הסדירה של ה־MLS סיים כמלך השערים עם 29.
6 צפייה בגלריה
במרחק ניצחון מאליפות. שחקני אינטר מיאמי חוגגים עלייה לגמר
(צילום: Carmen Mandato / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
"תמיד אמרתי שאני מבסס את ההחלטה שלי אם להמשיך לשחק על איך שאני מרגיש ביום־יום", אמר אחרי שהאריך את החוזה עד 2028, מה שיביא אותו למחוזות חברו הטוב לברון ג'יימס, "והאם אני מוכן פיזית ונפשית להמשיך להיות חלק מהמועדון הזה. הרגשתי ממש טוב העונה. אני והמשפחה שמחים לגור במיאמי וההחלטה הייתה קלה. אני גם עוד לא מוכן לעזוב את הכדורגל, אני אוהב לשחק ונהנה מהאימונים והעבודה היומיומית. קצת מפחד שזה ייגמר".
מי שמכירים את מסי מתעקשים לספר לעיתונאים ש"הרעב שלו עדיין מטורף", גם אם הוא כמובן יודע באיזו ליגה הוא משחק. המטרה נשארה אותה מטרה – להתחרות ולנצח. העובדה שהוא עדיין עושה זאת בכזו קלות היא מחמאה למוסר העבודה שלו, אבל גם מעלה את השאלה: האם לאו מסי הוא עדיין השחקן הגדול בעולם, או שמא ליגת הכדורגל האמריקאית ממשיכה להיות כל כך רחוקה אפילו מהרמה של שחקן חבול בן 38, גם אם הוא נחשב לטוב בכל הזמנים.
זו כמובן שאלה הוגנת ואולי בגלל זה מסי כן רוצה לשחק בעוד מונדיאל. פרננדו סיניוריני, שהיה מאמן הכושר של דייגו מראדונה, נשמע בוטה במיוחד בזלזול שלו כלפי ה־MLS, כשאמר בשבוע שעבר כי מסי צריך לתעדף את גביע העולם ולא להתחיל את העונה הבאה בליגה האמריקאית, שתצא לדרך בפברואר ותעצור באמצע לפגרת מונדיאל. "לאו תקוע במכונת שבירת שיאים מהגיהינום שאני לא מבין את הטעם שלה", אמר סיניוריני, "לפני המונדיאל הוא צריך למצוא דרך להתכונן ברמה גבוהה, כי מה שהוא עושה עכשיו בארה"ב זה לא כדורגל, זו פרודיה על כדורגל".
בשנה שעברה עוד אמר מסי כי "המונדיאל בקטאר היה האחרון שלי. נראה איך הדברים ילכו, אבל באופן עקרוני, אני לא אגיע למונדיאל הבא". בראיון ל־NBC בחודש שעבר, הוא כבר נשמע אחרי סיבוב של 180 מעלות: "אם אני יכול להיות חלק חשוב בעזרה לנבחרת שלי, אני רוצה להיות שם. אני ממש להוט כי האפשרות להגן על הזכייה בגביע העולמי זה משהו נדיר מאוד. כל מה שעברתי בחיי נועד להשיג את הגביע העולמי, ואת זה עשיתי. אם יהיה לי מזל לנסות להגן על זה, ועוד פה בארה"ב, זה יהיה נפלא. ואם לא, אני עדיין מאושר והמשפחה שלי מאושרת, אלוהים בירך אותי בהכל".
ימאל מי?
ביום ראשון שידרה התוכנית "60 דקות" כתבה על לאמין ימאל בן ה־18 מברצלונה ונבחרת ספרד. מסי, לשם השוואה, הגיע לתוכנית המגזין המיתולוגית של CBS רק בגיל 25 (למען ההגינות צריך לומר שהכדורגל העולמי הרבה יותר פופולרי בארה"ב היום משהיה לפני 13 שנה).
הרגע הצפוי ביותר בכתבה היה כשהנער הספרדי הכל כך מוכשר נשאל האם הוא רוצה להיות כמו לאו מסי. "אני לא, והוא יודע את זה", אמר ימאל בספרדית וחיוך עם גשר בשיניים. "אני מכבד אותו, מבחינתי הוא הכי טוב ביותר בהיסטוריה, אבל אני לא רוצה להיות מסי, וגם מסי לא רוצה שאני אהיה הוא".
ימאל עדיין ילד, וסביר להניח שלא התכוון לספק תובנה כל כך מדויקת על אדם מבוגר ממנו ב־20 שנה, אבל הוא הניח את האצבע בדיוק במקום הנכון: כשמסי הגיע לארה"ב, הוא כבר היה עם רגל וחצי בפנסיה. שנתיים וחצי מאוחר יותר, הוא אולי עדיין בסוג של פנסיה, אבל מדגדגים בו מיצים שהוא חשב שהתייבשו. הוא האדם הלא־אמריקאי הכי פופולרי, כנראה, בארה"ב היום. מי שחושב שהאפשרות לנסות להגן על הגביע העולמי ובדרך להבהיר לילדים בני 18 שהם אכן לא יכולים להיות הוא, זה משהו שכבר לא מעניין אותו, כנראה שלא באמת עקב אחרי הקריירה של לאו מסי.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.12.25
