בהרכב שכלל שחקן יצירתי אחד שגם הוא נמצא בתקופה לא יצירתית במיוחד, לנבחרת ישראל לא היתה אפילו כוונה להחזיק בכדור מול אירלנד. קחו אותו, אמרו להם, ותעשו איתו מה שאתם רוצים. דור תורג'מן נתקע למעלה כמו עציץ, אוסקר גלוך כמו קישוט לאותו עציץ, ושאר השחקנים – אפילו דור פרץ, שיש לו בנעל מגנט לרשת - היו עסוקים בלמנוע את מה שבמשחק הקודם מול האירים בשבוע שעבר היה קל באופן כמעט מכעיס: להבקיע שער.
במשך כמעט מחצית זה הצליח. כל הגוונים של נבחרת ישראל התערבבו היטב עם אלו הלא צבעוניים מדי של אירלנד, ויצרו אפור שהיה שווה בדיוק את ה-0:0 המיוחל. אבל הבעיה הגדולה עם נבחרת ישראל היא שזה חזק ממנה. לא לעשות טעות פטאלית מבחינתה זה כמו לשמור מים בידיים. אפשר להחזיק מעמד כמה רגעים, אבל בסוף כוח המשיכה עושה את שלו, המים זולגים מבין האצבעות ונופלים לאדמה.
השאלה היחידה בכל פעם היא מה תהיה הטעות, וחייבים להודות שזו אמש מול האירים היתה שלומיאלית גם בסטנדרטים השלומיאליים שלה. אפשר להבין איך חלוץ היריבה מוצא את עצמו לא מכוסה במשחק רץ. קצת קשה יותר לקבל איך הוא ניצב בבדידות שכזאת בכדור חופשי. אפילו בבטן של אמא שלו טרוי פארוט לא היה כל כך לבד כמו שהיה בלב הרחבה של הנבחרת במהלך שהוביל לפנדל. אם יש גבול לטעויות, אז במשחק אמש מול אירלנד הוא התרחק עוד קצת לעבר האופק.
פיגור מול אירלנד במשחק השני בין הנבחרות, אחרי שהאלמנט הפטריוטי והלחץ הנלווה אליו שככו, היה עוד נקודת שפל בקמפיין שהתחיל הכי לאט ומאז רק נחלש. מכאן אפשר היה רק לעלות, כי לרדת כבר לא היה לאן. למזלה של הנבחרת, גם כאשר אין לה את מנור סולומון וענאן חלאיילי, יש לה לפחות את פרץ, שבמין גלגול נשמות ספורטיבי משהו מרוחו של ערן זהבי שפרש השתחל לגופו ברווח שבין אחת מאצבעות רגל ימין לציפורן. היכולת שלו להיות במקום הנכון בזמן הנכון לא תסולא בפז עבור נבחרת שבצד השני של המגרש שחקניה יודעים תמיד להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
גלגול של ערן זהבי? דור פרץ
(צילום: Srdjan Stevanovic/Getty Images)
עם מנור סולומון, ירדן שועה, וגלוך על המגרש בדקות האחרונות, הריח של השער השני והניצחון המיוחל ממש עמד באוויר. עמרי גאנדלמן – פרץ שעדיין לא פרץ – פגע בקורה שבה פגע תכף ומיד גם הכדור שבעט גלוך. המשחק אולי היה בסרביה, אבל את הקורה הזאת הביאו במיוחד מדבלין. אם היתה שם קורה אחרת, מעט יותר עגולה, אולי היינו מנצחים. מה שבטוח, כאשר השופט שרק לסיום נשמע שקט שקט במיוחד. מלחמת הפקקים עם אירלנד הסתיימה. בחודש הבא, בצמד המשחקים שיסגור את הקמפיין, נבחרת ישראל תצטרך לפני הכל למצוא משמעות חדשה ומחייה כמו זו שהיתה לה בשבוע החולף. מישהו באוסטריה מתנדב להרכין את הראש בזמן ההמנון?
