בצד של יאניס / זאב אברהמי
צריך לתת את זה ללברון. שנה 17 בליגה. בגיל שלו. שיא קריירה באסיסטים. מוביל את הליגה באסיסטים. לבש על עצמו את מסכת מג'יק והחזיר את הלייקרס לתמונת האליפות. כל הסיבות הללו, המעשיות והרומנטיות, נותנות ללברון, בפער מינימלי, את תואר השחקן היעיל בקבוצה שלו עצמו.
אבל אין שום סיבה אמיתית שבגללה לברון יכול לטעון שהוא צריך להדיח את יאניס. למילווקי יש את המאזן הכי טוב בליגה. לברון משחק עם אחד מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה, ומסביבו יש עוד כמה שחקנים שלקחו אליפויות. יאניס משחק עם קריס מידלטון, שנבחר בשנתיים האחרונות לאולסטאר. בלי יאניס, מידלטון הוא עוד שחקן חמישייה במינסוטה או משהו.
המספרים של יאניס בכל קטגוריה (חוץ מהאחוזים מקו העונשין, נתון גרוע מאוד למי שרוצה להחזיק את הכדור בשניות האחרונות של הפלייאוף) נסקו השנה, הוא מעמיד סטטיסטיקה שאף אחד לא מתקרב אליה בעידן המודרני, והכל ב־31 דקות משחק בלבד. יש חוקים לא כתובים בכדורסל, ואחד מהם אומר שכדי להחליף אלוף אתה צריך לנצח אותו. המספרים של ג'יימס לא מספרים פה סיפור שמצדיק את ההדחה של יאניס, ה־MVP של העונה שעברה.
תעשו תרגיל סימולציה קטן ותחליפו בין השחקנים. ג'יימס משחק כבר שנים כשהוא מוקף בכוכבי־על. אשתקד, בלעדיהם, הוא לא דיגדג את הפלייאוף. זה בערך החומר שיאניס משחק איתו. לוקח נוצות ועושה מהן סלט עוף. הראש שלי מקבל קצר חשמלי רק מהמחשבה על יאניס לצד אנתוני דייויס. יותר מכך, החלוקה בלייקרס היא ברורה: ג'יימס הוא הנווט ההתקפי, דייויס הוא הקפטן ההגנתי. יאניס עושה את העבודה של שניהם במילווקי. לא רק שיאניס מועמד לשחזר את הזכייה שלו מהשנה שעברה בתואר השחקן היעיל, הוא גם יכול להיות השחקן השלישי בתולדות הליגה שזוכה באותה עונה בתואר הזה ובתואר שחקן ההגנה המצטיין. לשחקנים האחרים קוראים האקים אולאג'ואן ומייקל ג'ורדן.
המספרים של ג'יימס הם די ממוצעים בסטנדרטים שלו. הם מפלצתיים לשחקן בגיל שלו. הסטטיסטיקאים של הליגה מדרגים את מדד היעילות של יאניס העונה בחמישיית הגדולים בהיסטוריה של הליגה. מדד הפלוס־מינוס הוא בעשירייה הפותחת אי פעם. מי שמונע מיאניס את התואר השנה, בעצם אומר לו: "מצטערים, מגיע לך, אבל לברון בן 35". בפעם האחרונה שבדקתי, גיל לא היה אחד מהפרמטרים לזכייה בתואר, ואי־אפשר להעניש את יאניס על כך שהוא צעיר. הגיע הזמן להעביר את השרביט.
עם לברון / ציפי שמילוביץ'
לברון ג׳יימס, זה די בטוח, לא יהיה ה־MVP של העונה. מגיע לו להיות, אבל הוא כנראה לא יהיה. זה שילוב של טיימינג, עונה סוריאליסטית, ובעיקר ההתמכרות המוחלטת של כתבי ופרשני NBA לסטטיסטיקה. המספרים של יאניס אנדטוקומבו טובים יותר, ולכן הוא יהיה ה־MVP. זה באמת כזה פשוט, אבל זה לא צריך להיות כזה פשוט.
קצת לפני תחילת העונה הסתובב בטוויטר האשטאג חדש: WashedKing. "מלך גמור". אחרי הפציעה בעונה הקודמת וההישארות של הלייקרס מחוץ לפלייאוף, נוצרה הרגשה כי לברון ג'יימס אכן גומר את הסיפור. חלק מזה היה מניפולציה של לברון עצמו, כדרך להיכנס למוטיבציה, אבל הייתה גם תחושה אמיתית כי אפילו הגוף הנדיר ביותר שראתה הליגה ב־20 השנים האחרונות הגיע לרגע בו אינו יכול עוד.
אבל זה העניין עם לברון, שכבר בגיל 16 הוצב בפניו רף ציפיות בלתי אפשרי. בכל פעם שעבר מעליו, הרף זז עוד כמה סנטימטרים למעלה ולברון עבר גם אותו, רק כדי לגלות רף חדש. אז בתגובה לרף האחרון, הוא גייס את אנתוני דייויס ופינה לו מקום על הכוכב שלו; ייצר מערכת יחסים טובה עם המאמן פרנק ווגל; התייצב לעונה ה־17 שלו בכושר הפיזי הטוב בחייו והצית מחדש את פנטזיית הלייקרס.
ווגל ביקש מלברון להפוך לרכז בגיל 35, והוא ענה עם שיא קריירה של 10.6 אסיסטים למשחק (ראשון בליגה). ביקשו ממנו לזרוק יותר מבחוץ, אז הוא קולע שיא קריירה של יותר משתי שלשות למשחק, משחק 35 דקות במשחק בלי קשקושי "ניהול עומסים". הוא סיפק את עונת ההגנה הטובה ביותר שלו לפחות מאז ימי מיאמי, ולקח את הלייקרס למקום הראשון במערב.
לברון זכה בארבעה תוארי MVP ב־16 עונות, ויש סיבות לחשוב שהגיעו לו יותר, אבל החמישי, כמעט בטוח, לא יבוא השנה, כי המספרים של יאניס יותר טובים וכי למילווקי יש את המאזן הטוב בליגה. אולי זה היה נראה אחרת בלי הקורונה. לפני עצירת הליגה הלייקרס היו בתקופה הטובה ביותר שלהם העונה, ויאניס עמד להחמיץ כמה משחקים בגלל פציעה, אבל זו מציאות אלטרנטיבית. לברון ג'יימס, לוחם צדק ופילוסוף, יודע שצריך להסתכל על העולם כפי שהוא, ולנסות לשנות אותו. בבועה באורלנדו הרף שוב יוצב עבורו בגובה חסר תקדים, ולא תהיה לו ברירה אלא לעבור גם מעליו. אל תגידו שהאיש עם השיער הלבן בזקן לא הזהיר מראש.
