מה יגיד לעצמו אוהד הפועל חיפה שנסע עם ילדיו הנרגשים לת"א כבר משעות הצהריים, השתתף יחד איתם בהפנינג חגיגי, נכנס לבלומפילד בחרדת קודש ששמורה למעמד דרבי בחצי גמר הגביע ואחרי חצי שעה של משחק ראה את אלון תורג'מן - רושף ועצבני מהדקות הראשונות – מחרב את המשחק עם סטופקס מונפים היישר אל רגלו של סאן מנחם?! האם הוא ימחה על חוסר האחריות מרתיח הדם של שחקן קבוצתו או שהוא יבחר להתלהם נגד השופט שהיה סלחן ורק בעזרת מערכת ה-VAR קיבל את ההחלטה הנכונה?!
מה יגיד לעצמו הילד חובב הכדורגל שצופה בטלוויזיה ושומע את הפרשן שלמה שרף מסביר בלהט שמי שאשם באיבוד העשתונות של תורג'מן הוא בכלל השופט עידן לייבה שאיכשהו גרם לו להיות עצבני קודם לכן?! האם יש לו את הכלים לתהות למה הפרשן מגלגל את האחריות מהשחקן שנהג בהפקרות אל השופט שביקש לעשות את עבודתו ועד כמה הוא בקיא בהיסטוריה של הפרשן שעבד בבית"ר טוברוק שם גידל ומכר שחקנים וביניהם אותו תורג'מן?!
5 צפייה בגלריה
חירב את המשחק עם סטופקס מונפים היישר אל רגלו של סאן מנחם. תורג'מן מורחק, אתמול בבלומפילד
(צילום: עוז מועלם)
מה יגידו לעצמם היום אנשי הפועל חיפה (ובהם המנכ"ל עם הידיים העדינות שמתקשות להחזיק בקבוק מים) שהסתערו על סיפור ההרחקה עם אותו חרון קדוש של מי שמצאו את האליבי המושלם לכישלון כשהם יראו את התקציר ויבינו שהיה פה כרטיס אדום חד וברור?! האם הם ימשיכו להתבוסס בטענות הישנות או שיבינו שזה בדיוק מה שמכשיר את איבוד העשתונות הבא, היבבה הבאה וההפסד הבא?!
ברגע שהפועל חיפה תתעסק פחות בהחלטות השופט לייבה ויותר בכמות הפעמים ששחקני מכבי חיפה חתכו את ההגנה בלי כל קושי, גדל הסיכוי שהקבוצה תעלה לגמר גביע המדינה. נכון, זה הרבה יותר קשה אבל לפחות היא לא תהיה מועמדת רצינית לתואר הכי ממכר-הרסני בענף: גביע המחוז ברחמים עצמיים.
הטפלון
קובי רפואה הוא כמו טפלון, אבל בהפוכה למה שאנחנו מתכוונים בדרך כלל. מדובר במאמן שעושה דברים יפים, מקדם קבוצות ושחקנים, אבל איכשהו שום דבר לא נדבק בו. בגיל 47, עם קריירת אימון שמדלגת בין מכבי פ"ת, קריית שמונה ושלוש קדנציות בהפועל ת"א הוא עדיין לא נתפס כמאמן מוביל, בטח שלא בכיר. הדימוי שלו הוא של שכיר חרב שפותר בעיות, נודד מפה לשם נטול טביעת יד משמעותית.
הדימוי הזה עושה לרפואה עוול. מדובר במאמן מוצלח למדי שסובל מיחסי ציבור גרועים. אולי אלו דיווחי העבר על עימותים עם בעלים, אולי הזעף האוטומטי שהוא משדר בכל פעם שמוגש לכיוונו מיקרופון. לפעמים אני מסתכל עליו מתראיין בסוף משחק ורק מחכה שיברח לו חצי חיוך, משפט שיראה שהאיש גם קצת נהנה מהעבודה שלו, שלא ייראה כל כך מיוסר מול המצלמות. בינתיים בפלייאוף העליון רפואה משיג תוצאות בכלל לא רעות, נותן דקות משחק לצעירים ונאבק חזק על המקום הרביעי וכטיס לאירופה שהמועדון שלו כנראה לא יוכל לממש. פול גז בניוטרל, אבל המאמן מצליח לשמור את השחקנים שלו במתח תחרותי בריא.
והנה למרות כל זה, בכלל לא בטוח שרפואה ימשיך בעונה הבאה בהפועל ת"א. המינוי של עומר בוקסנבוים כמנהל מקצועי מעל הראש שלו והאופי הבלתי מתפשר של רפואה מרמזים שהשידוך עלול לא להחזיק מעמד. ואז לכו תוציאו מקובי חיוך.
הפערים מתגלים
מכבי נתניה לא פוגעת כבר למעלה מחודש. חמישה משחקים, אפס ניצחונות, שני הפסדים ותחושה כללית שמשהו השתבש. הקבוצה של בני לם ממשיכה ללחוץ גבוה, מגיעה למצבים, אבל בעוד שחקני ההתקפה מקפידים להחמיץ בצורה מפוארת, החברים מההגנה לא שוכחים לחלק מתנות ליריבה.
הכי קל להכריז שהחבורה של בני לם התנפחה מדי, האמינה מדי לכותרות בעיתונים ויצאה מפוקוס. אני לא בטוח שזה הסיפור. מכבי נתניה ממשיכה לשחק את הכדורגל המתלהב-התקפי ואני מתקשה לזהות כרגע זחיחות או שאננות של שחקנים נפוחים. אני כן מזהה את מה שהיה שם גם קודם וטושטש בזכות המומנטום: איכות מוגבלת וחוסר עומק. כשמאמן נתניה הצהיר שיש לו חוליית קישור לא פחות טובה משל מכבי חיפה, זה היה נחמד כדי להחדיר בשחקניו אמונה וביטחון, אבל בשלב מסוים הפערים מתגלים.
מספיק ששלושה שחקנים דוגמת פארפה גויאגון, עדן קארצב ופטריק טוומאסי ייקלעו ליום בינוני, כדי שנתניה תצלול משמעותית ביכולת שלה ותהפוך לקבוצה מוגבלת בהרבה מזו שלמשל חגגה בליגה הסדירה מול הפועל באר-שבע בטרנר.
האידיאולוגיה ההתקפית של בני לם ראויה להערכה ובמועדון לא צריכים להיבהל מחצי הביקורת והלעג שיגיעו אחרי הפסדים. במכבי נתניה צריכים להסתכל על הסגל במבט מפוכח, לבדוק מה עובר על גויאגון (לטעמי, השחקן הכי חשוב בסגל) שכבר תקופה ארוכה סובל מירידה ביכולת, למצוא איך מפעילים בצורה טובה יותר את יובל אשכנזי (רכש משמעותי שהגיע בינואר וטרם סיפק את הסחורה) ולהזכיר לטוומאסי שמותר לשחרר את הכדור קצת יותר מהר.
חיבוק מאלישע, עקיצה מזיו
עוד כמה קטנות לפני שנתיישב לראות את חצי הגמר השני.
1. אלישע לוי כנראה לא ימשיך בהפועל חיפה. במסיבת הפרידה כדאי שיתן חיבוק אמיץ לאוהד לוויטה. השוער דאג שזה יהיה קצת פחות כואב ומשפיל.
2. חד, מגיב מהר ומתפקד בתנאי לחץ – חייבים להודות שלאור התגובה העוקצנית שלו לאוהדי הפועל באר-שבע, יואב זיו עדיין בכושר.
3. ואחרי ה-2:6 של זיו, עכשיו צריך לראות מה קרסטאיץ' יכתוב על לוח התדריכים. השילוב של סיכוי אחרון לתואר ומאמן סרבי עצבני בלי חוזה מכיל פוטנציאל נפיץ. הולך להיות שמח.
