בסיום הביקור באימון קבוצת הראגבי של מכבי ת"א, המילה "ציונות" מקבלת זווית אחרת. כי מה משותף לאיטלקי, אמריקאי, קנדי, אוסטרלי, צ'יליאני וצרפתי – מלבד הספורט? עלייה לישראל במטרה להתגייס לצה"ל. עזיבה של חיים נוחים לטובת עוד סבב מילואים, שנראה בלתי נגמר מאז 7 באוקטובר. במהלך הפסקת שתייה על הדשא, בין חזרה מעזה להגעה אליה, מי שנולד בישראל מביט מהצד ומתקשה להאמין בבחירה לשרת מדינה אחרת ולהשתקע בה – שנולדה מתוך סיפורים שנשמעו בגולה.
"זה ממכר"
בקבוצה יש גם יהודים ממדינות נוספות, דוגמת מקסיקו, גיאורגיה וארגנטינה, שבחרו להגיע לכאן כדי לעבוד, ואפילו שני אוקראינים שברחו מהמלחמה ברוסיה, ולמרות המצב הביטחוני מצאו כאן בית חם ובטוח יותר.
הראגבי הוא המזכרת מהבית, ואותו הם דואגים לקיים במעט הזמן שיש להם בין עבודות במשרות מלאות, בעיקר בערבים ובשישי בצהריים. האימון, שזה עתה הסתיים, נערך בספורטק שבעיר. בין השחקנים יושבת הכלבה בולט, שזוכה להמון ליטופים. שחקן הקבוצה, תומר דנינו (30), הבעלים שלה, נמצא בסבב המילואים החמישי או השישי שלו מאז השבת השחורה – הוא כבר לא זוכר. אבל מזכרת מהסבב הראשון יש לו, וזו בולט, אותה מצא בעזה כשהייתה גורה ואימץ אותה.
דנינו, יליד שיקגו, עלה ארצה דרך גרעין צבר – מיזם חברתי של תנועת הצופים המיועד ליהודי התפוצות המעוניינים לעלות לישראל ולשרת בצה"ל. "ההורים שלי ישראלים, והיינו באים לבקר כאן המון. ראיתי את בני הדודים שלי על מדים, ובאיזשהו שלב החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות", הוא נזכר. "עליתי לפה בגיל 21, הייתי בהנדסה קרבית, גדוד 605, מסלול מלא. השתחררתי ב־2019, ואפילו הטיול אחרי הצבא שלי היה סביב הראגבי. לא משנה כמה מכות אני מקבל – זה כיף, זה ממכר".
בישראל, אחרי חיפושים בפייסבוק לפני כמעט עשור, הוא הגיע למכבי ת"א, ראה שזמני האימונים מתאימים לעבודה שלו בתחום האבטחה והתחזוקה – ונשאר. בשבת ההיא הוא היה במשמרת בוקר. אחרי שהכניס אזרחים למתחם המוגן, הוא התפנה לענות לדיווחים על גיוס עתידי. כמה שעות לאחר מכן הגיעה ההודעה הרשמית להתייצב בבסיס. "הגדוד שלי היה בצפון. התחלנו להתחייל בידיעה שביום ראשון ניכנס לאחד היישובים כדי לפנות אותו", מספר דנינו. "בהתחלה היה בלגן. הגענו לשטחי הכינוס בדרום ואז נכנסנו לעזה בכניסה הקרקעית הראשונה, באזור ציר פילדלפי. בסבב הראשון ממש היינו קרובים למקום שבו נמצאו נועה ארגמני ושלושת החטופים הנוספים, ואולי זה עזר לכוח לאתר אותם בהמשך".
בסוף דצמבר 2023 החל דנינו לאבד חברים מהפלוגה. המוות הקשה ביותר היה של קונסטנטין סושקו ז"ל, ואת זכרו קיעקע על ירכו באיור שבו רואים פינג'אן וקפה. "נתקענו איפשהו בשטח, וככה העברנו את הזמן – עם הקפה", הוא משחזר. "היו לי בעיות בבטן כמה ימים ולא יכולתי לשתות קפה. אחרי שזה הסתדר, סושקו ממש התרגש, חיפש אותי ואמר לכולם שזאת הכוס שלי: 'אני רוצה לשתות עם החבר שלי'. את הכוס האחרונה לא יצא לי לשתות, אמרתי לו לא – ואני מצטער על כך".
הכלבה בולט נמצאה באותו פרק זמן על ידי הגדוד שלו בג'וחור א־דיכ, סמוך לתחנת דלק שהכוח פוצץ. "היא נפלה לאיזשהו בור, עם עיניים עצומות, כל כך קטנה. הבאנו אותה בארון שמצאנו. המ"מ שלי סירב בהתחלה, לא אהב את זה. בכל זאת הוצאנו אותה, והיא הייתה איתנו בעזה כמה ימים. חבר שלי רצה אותה. אחרי שהגענו לווטרינר בישראל זה השתנה, כי הוא שאל של מי הכלב – והחבר הצביע עליי. כמה ימים אחרי שבולט נרשמה, יצא חוק שאי־אפשר יותר לאמץ כלבים מעזה. הרווחתי".
דנינו נכנס שוב למילואים, ומי שיצא הוא ג'וזף לודמר, שמספר שוויתר על התענוג לרוץ עם החברים אחרי 450 ימים מתישים על מדים. הוא נולד בבולוניה לאם איטלקייה ואב צרפתי, ועלה ארצה לפני 17 שנים כדי להתגייס. אחת המטרות שלו היא להגדיל את קהל היעד של הענף באמצעות הרשתות החברתיות.
מאמן הקבוצה, נמרוד קפלן, אמנם צבר, אך ראה דרך עיניהם של האנשים בקיבוץ יזרעאל שבו גדל כיצד הספורט תופס מקום מרכזי. "הראגבי היה חלק מהיום־יום. אבא שלי דרום־אפריקאי. הקולוניה הבריטית השפיעה – שיחקו את הענף בממלכה. היהודים הביאו את התרבות ארצה, וזה חלק מהסיפור. הליגה בישראל קמה מקיבוצים ומאוניברסיטאות".
קפלן שיחק בחו"ל, אך הבין שבחיים עצמם יצטרך מקצוע, והפך למנהל מתחם אירועים ביפו. בזמנו הפנוי הוא על הדשא עם השחקנים. "זה חיידק שממלא אותי. הישראלים עדיין לא יודעים מה זה ראגבי, אבל מי שכן יודע – מתלהב".
"מכל הגילים והדתות"
בתוכנית המשחקים האולימפיים ללוס־אנג'לס 2028 ייכלל ראגבי שביעיות, אך לישראל לא תהיה נציגות אפילו בתחרות הקריטריונים שתחל בקרוב. "יש נבחרת שמתחרה בענף, נמצאת כיום בדרג ב', די רחוק. זה לא משהו שנראה בשנים הקרובות. יש רצון, יש תוכניות, ויש גם מציאות. צריך לעבוד על תשתיות הראגבי בארץ".
יחד עם זאת, במשחקי המכביה שייערכו הקיץ כן נראה ייצוג מקומי, ושחקן הצהובים ג'ק שר אף יחבור לנבחרת בריטניה (בזכות דרכון) וישחק נגד חלק מחבריו. שר עלה מקנדה לפני מספר חודשים דרך עבודתו בדלויט, שלה משרדים בישראל. "נחשפתי לכל כך הרבה אנטישמיות שם מאז 7 באוקטובר, ויש לי כאן חברים שמשרתים בצה"ל", הוא אומר. "אני זוכר את המדינה לפני המלחמה – חייתי כאן שנה. היה לי מאוד קשה לראות מה קורה מרחוק. החברים שלי בבית התגלו כאנטישמיים. אחרי שנתיים של תהליך, גם סביב העבודה והלימודים, עשיתי עלייה רשמית. יש בקבוצה שלנו אנשים מכל העולם. גם הגילים שונים, וגם הדתות: יהודים, נוצרים ומוסלמים. מהר מאוד הוזמנתי לשבתות ואחר כך לחתונות. נהיינו משפחה".
