ביום שישי יערוך המתעמל אלכס מיאקינין (31) מבחן כשירות ראשון, שיבדוק האם הוא ייכנס לסגל אליפות אירופה שתיערך בזאגרב בחודש הבא. המתעמל (מכבי ת"א) שזכה בארד בתרגיל המתח באליפות אירופה 2020, מתאושש מפציעה קשה ברצועה הצולבת, פציעה שהשביתה אותו לכמעט שנה וקטעה לו השתתפות בשבע אליפויות היבשת ברציפות.
פלאשבק: הוא כבר המריא לאליפות שנערכה בגרמניה, ובאחד האימונים האחרונים פיספס את המתח ונחת על רגל אחת. "מיד הבנתי שקרעתי את הצולבת, אתה יודע שזה זה. קיללתי את כל הקללות שידעתי ברוסית בראש. חיכיתי שאדם באדיר (פיזיותרפיסט הנבחרת) יגיע. הוא רץ ממש מהר. כולם היו בהלם. ביקשתי מהנבחרת להמשיך כרגיל תוך כדי שמפנים אותי".
מבית החולים, תיעד מיאקינין את עצמו בכיסא גלגלים, שולח לאשתו את הבשורה המרה ושהוא יגיע במצב אחרת מההמראה. "בבית החולים אמרו לי גם שקרעתי את הפיקה. זה יותר גרוע מצולבת. חזרתי ישר לניתוח אצל ד"ר גיא מורג, יודע שיש לי שנה של שיקום. התחריתי במכביה בסוף חודש יוני. המטרה היא לחזור לאליפות אירופה".
איך אתה הולך לעשות את זה?
"האליפות עוד שלושה שבועות ובעיקרון הקבוצה נבחרה. דיברתי עם סרגיי (וייסבורג, מאמן הנבחרת) על ההכנה ואם אני עושה אותה עם הסגל או לא. הוא אמר שאעשה איתם, אבל הסיכויים שלי להיכנס קטנים. סיכוי קטן זה גם טוב בשבילי, לדחוף את עצמי לקראת אליפות העולם באוקטובר. יש לי עוד שבועיים לתת פייט, ואני רוצה לעשות את הצעירים לחוצים, להראות שאני פה, לא שאיזשהו זקן פה איתם לכיף. אקבל כל החלטה שצוות האימון יקח".
טרם היית באולימפיאדה, יש עדיין תקווה ללוס־אנג'לס 2028?
"בהתעמלות מספיק לעשות את שלך ולהיות קרוב לתוצאות הכי טובות. להיכנס לאולימפיאדה דרך גביעי העולם זה מאוד קשוח, והדרך הכי קשה היא למישהו שיש לו מקצוע ספציפי. אני לא קרב־רביסט, בטח אחרי חמישה ניתוחים בברכיים. הייתי קרוב לפריז יותר מפעם אחת".
"להיכנס לאולימפיאדה דרך גביעי העולם זה מאוד קשוח"
(צילום: עוז מועלם)
התחברתי לאנשים, התאהבתי בשפה
מיאקינין, שנולד ברוסיה, עבר לא מעט עד שהגיע לישראל. כשהמתעמל הגיע לגיל 18 בלי יותר מדי הישגים שייחדו אותו, הוא הבין שהכניסה לנבחרת רוסיה החזקה כבר לא תקרה ולמעשה הדלתות להיות ספורטאי מקצועני במדינה נסגרו. אחד המאמנים הציע לו תוכנית חלופית: ייצוג מדינה אחרת. "הוא אמר לי לעבור מדינה, ובצחוק שאל אם אני יהודי", הוא משחזר. "עניתי שסבתא שלי יהודייה. הוא עבד תקופה קצרה בישראל עם סרגיי וייסבורג, ואמר לי ללכת לבדוק איזה מסמכים צריך".
מיאקינין יצר קשר עם וייסבורג, שהזמין אותו לאימון כשהנבחרת הישראלית הגיעה למחנה במוסקבה. "סרגיי אמר לי להתחיל לאסוף את המסמכים, הוא הבטיח שיעזור לי והזמנתי תור בשגרירות הישראלית".
חודש אחרי הפגישה, מיאקינין קרע את הרצועה הצולבת בברך. הוא לא דיבר עם אף אחד, החליט שאין טעם להתקשר לווייסבורג במצב החדש וחלום הקריירה בישראל נגוז. הוא התקבל לאוניברסיטה במוסקבה והחל בתהליך שיקום. צעיר שלומד חינוך גופני ומשלים עם הפרישה. "כשהתחלתי לחזור לעצמי, כמעט שנה אחרי, רציתי להשתתף באליפות מוסקבה והוא שוב דיבר איתי על העלייה לישראל. הייתי צריך להתנצל בפני סרגיי ולספר לו למה נעלמתי לכמעט שנה".
הפציעה כמעט גרמה לו לוותר על העלייה לישראל
(צילום: עוז מועלם)
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
מפה הוא שוב החל באיסוף מסמכים ("עשו לי בעיות. כל פעם אמרו לי שהמסמכים לא טובים, לא רוצים העתק, רוצים מקור"), אבל הוא עמד במשימה המפרכת ועשה עלייה.
מה הזיכרון הראשון שלך מישראל?
"שהיה חם מאוד. ממוסקבה הגעתי לדירה ברמלה, והייתי בשוק בהתחלה. כמות התושבים במוסקבה היא ענקית, ויש הכל 24/7, ופה זה לא היה ככה. חשבתי על ישראל דברים שבסוף לא היו באמת. גרתי עם שני שותפים מבוגרים שעלו מאוקראינה. לא חשבתי שאתחבר ככה למדינה, לאנשים. מאוד מהר התאהבתי בשפה. השותפים שלי קיבלו באולפן ספרים, והיה אחד מיותר. ישבתי איתו במשך שנה שלמה ואז לקחתי מורה פרטית. התחלתי להרגיש בטוח עם הזמן, רואה סדרות בעברית, ראיתי את כל 'פינת ליטוף'".
ב־2017 סרגיי מגיע לאסוף אותך לאימון הראשון, ותוך שנה אתה כבר מייצג את ישראל בתחרויות.
"הכל היה מאוד מהיר כי אולם התעמלות בכל העולם הוא אותו דבר, אותם חוקים. זה מאוד עזר לי להשתלב כשלא הכרתי כלום בישראל. את ההתעמלות הכרתי, רק האנשים השתנו. לא היה לי רישיון, למדתי לנהוג בישראל ואת הרכב הראשון שלי קניתי פה. כשסרגיי לא היה לוקח אותי, הייתי מגיע לאימונים בת"א ברכבת. קרה לי כמה פעמים שפיספסתי את התחנה של האוניברסיטה והייתי צריך להודיע שאאחר לאימון כי אני בדרך לחיפה... זה התקבל בצחוק. ככה לומדים".
