"איך זה שכוכב אחד לבד מעז, איך הוא מעז, למען השם", שר הזמר והיוצר הנפלא מתי כספי, בשירו "איך זה שכוכב", שאת מילותיו כתב נתן זך. מילים אלו מביעות פליאה עמוקה, מכך שכוכב אחד מעז, למרות שהוא ניצב לבדו אל מול כולם, בעוד שזך עצמו לא היה מעז.
רבות המילים שאפשר לתאר בהן את עופר ינאי, אפשר לכתוב טרילוגיה שלמה על מה שהביא לכדורסל הישראלי, מאז כניסתו לפני שנתיים באופן רשמי, לתפקיד בעלי הפועל תל אביב. אם הייתי מנסה בכל זאת, מילותיו של זך היו המתאימות ביותר.
ינאי הוא כל כך הרבה דברים, אך אם יש משהו מובהק אחד שהוא לא, זה קונצנזוס. אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אך קשה מאוד להישאר אדיש כלפיו. איש עסקים מצליח ביותר החליט לקפוץ ראש לתוך הקלחת המסובכת ביותר בעולם, קהילת אוהדי הפועל תל אביב, ואת זה, אני אומר מניסיון.
דברים רבים ניתן לומר על אוהדי הפועל תל אביב בכלל, ואולטראס הפועל בפרט, אבל אם יש משהו שאי אפשר להאשים אותם בו הוא ניטרליות יתר או חוסר רצון להביע את דעתם. אז מה קורה שמפגישים קהילה אידיאולוגית, מגובשת, מתנגדת לממסד, השומרת בקנאיות על היקר לה מכל, כיוון שאיבדה אותו כבר פעם, יחד עם בעלים עשיר, קפיטליסט ושאפתן שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרותיו, והתקדמות הדרגתית ומתונה היא לא בדיוק הסגנון שלו?
תומכיו המושבעים יצעקו לו "אבא עופר" ויהללו את שמו, מתנגדיו יקללוהו וינסו להקשות על חייו, אני, אני נמצא איפשהוא באמצע. בתור אוהד שגדל באולם הפצפון בהדר יוסף, אך מנגד הולך אחרי הפועל, כן, גם ליד אליהו, למרות תחושת בטן קשה המתלווה לה בכל פעם מחדש, יהיה קשה להדביק לי תווית של מי שרוכב על גב ההצלחות העכשוויות, ולייחס לי חוסר שורשיות ונאמנות לקבוצה. אני זוכר את האהבה, החום, הזיעה והמשפחתיות שהרגשתי בכל פעם שהגעתי למשחק של אהובתי הפועל, ואפילו לא שינה לי מי היא היריבה, בין אם זאת מ.כ הבקעה או באר יעקב, הייתי נוסע בדרכים עם אבא בכל פעם מחדש מקיבוץ קטן בצפון הארץ עד לעיר הגדולה, כדי ליהנות עם המשפחה האדומה, ומודה לאלוהים שיש לי ישות ספורטיבית לראות, לאהוב ולדחוף מהיציע.
ינאי גורם לי לחיות במציאות את מה שלא העזתי לחלום בחלומותיי הפרועים ביותר, אך מנגד, גורם לי בהתנהלותו הכוחנית ונטולת ההקשבה, אל מול חלק ניכר ומשמעותי מאוהדי הקבוצה, שאחראי בין היתר לתקומת המועדון הזה מאפר, לכאב, כאב גדול. הפילוג והשסע שנוצר בקהילה שלא האמנתי שיכולה להיחצות כך, הוא קשה לי מנשוא, ושום תואר או גביע לא יהיה שווה את פירוק הקהילה המדהימה הזו שהחזיקה והשאירה אותי אוהד הפועל נאמן, גם אם לא נולדתי בזמנים האידיאליים והקלים ביותר, בשביל לחיות את המשימה המורכבת הזו.
אם אתה מתומכיו העיוורים או משונאיו המוחלטים, העולם הוא לא שחור או לבן. יש אפור. הרבה אפור. בין חלומות שמתגשמים, למעבר הקשה ליד אליהו, בין יורוליג וזכייה בתואר אירופי נוצץ, למריבות וויכוחים פנימיים, בין החתמת כוכבים ענקיים במיליוני דולרים, לבין כאב וכעס על מה שאבד. מגוון הרגשות שינאי גורם לי להרגיש, הוא לאין שיעור הרחב ביותר שחוויתי מימיי, וכל זאת בזכות ובאשמת אדם אחד, בעת ובעונה אחת.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין מאושר ממני על ההישגים שהגיעו בזכות הכסף הגדול של ינאי, כי לא נולדתי לסבול, זו לא המנטרה שאני רוצה להוריש לילדיי שיגיעו בעתיד, אך בתור ילד קטן שזוכר היטב את הקסם, הריגוש, התום וכן גם את ריח ההמבורגרים המגיח אט אט אליי בכניסה לאולם בהדר יוסף, לא יכול אני שלא להיעצב על מה שאינו עוד.
המועדון בעידן הנוכחי, הוא לא עוד קבוצת אוהדים קטנה, התלויה בגחמותיה וברחמיה של מכונה משומנת בצהוב, אלא אימפריה באדום, קבוצה לתפארת שמסתכלת היישר בלבן של העיניים אל הצהובים מעבר לכביש, ובשקט בשקט לעיתים נדמה שגם מביטה מעליה. ללא רגשי נחיתות ופחיתות כבוד, אך מצד שני, רגש, רומנטיקה, קסם ותום שלא יסולאו מפז הן כבר לא מתכונותיה העיקריות כיום.
אם תשאל את האדם הממוצע ברחוב, מהו הדבר הראשון שעולה לך בראש שאני אומר לך "הפועל תל אביב בכדורסל"? תשובתו תהיה קרוב לוודאי: עופר ינאי. ללא קשר לדעתו עליו, בין אם לטוב או לרע, תשובתו מספרת את הסיפור כולו.
עופר ינאי – רוקסטאר, כוחני, שובר מוסכמות, איש חזון, שנוי במחלוקת, כוכב. אך על דבר אחד ניתן להסכים, הוא מעז, ועוד איך מעז.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
