בפלייאוף ה-NBA של העונה ישנם אולי דברים מרתקים יותר, מוצלחים יותר, אטרקטיביים יותר, חדים יותר, מעניינים יותר, דרמטיים יותר, פוטוגניים יותר, מותחים יותר, עצובים ומשמחים יותר. אבל אין דבר אחד מדויק יותר בפלייאוף הזה מאשר השימוש שעושה מאמן דאלאס ג'ייסון קיד בשני הסנטרים שלו, דניאל גאפורד שהגיע במהלך העונה והרוקי דרק לייבלי.
הלילה (בין שישי לשבת), בניצחון 108:109 על מינסוטה בחוץ שהעלה את דאלאס ל-0:2 בסדרת חצי גמר המערב, הם שוב חילקו ביניהם את 48 הדקות. יחדיו הם היו אחראים ל-30 נקודות עם אחוזים מפלצתיים מהשדה (14 מ-16, לייבלי עם 6 מ-6 אחרי 4 מ-4 במשחק הראשון), 14 ריבאונדים, 5 חסימות ואפס איבודים. מדובר במספרים מוחלטים שכמעט שווים לאלה שהציבו שני הגבוהים הוותיקים של מינסוטה, רודי גובר וקרל אנטוני טאונס, שעשו זאת ב-64 דקות משחק משותפות.
3 צפייה בגלריה
קלעו הלילה באחוזים מפלצתיים. לייבלי (מימין) וגאפורד
(צילום: AP Photo/Bruce Kluckhohn/Abbie Parr)
ההצלחה של שני הגבוהים של דאלאס היא גם עדות לעובדה שהקבוצה הזו היא אולי הדבר הכי קרוב למשפחה שקיים בליגה. דירק נוביצקי הוא אורח קבוע של כבוד במשחקים, שחקני עבר עובדים במועדון כמנתחי נתונים, סקאוטים, מפתחי שחקנים ושדרנים. טייסון צ'נדלר שיחק בליגה 20 שנה, מתוכן רק שנתיים בדאלאס, במהלכן הספיק לזכות באליפות. צ'נדלר היה הבטחה גדולה כשהגיע לליגה, אבל נחשב לאכזבה עד שהשיל מעליו את הציפיות ושיחק את התפקיד הסנטר בצורה מדויקת, בדיוק בהתאם לכישורים שלו. ההחתמה שלו בדאלאס (לצד אלכס ג'נסן, מי שאימן את רודי גובר ביוטה) והצבתו כמנטור לשני הגבוהים היא אחת מהברקות השנה בליגה.
אדוארדס מותש
לעומת הפידבקים החיוביים לג'ייסון קיד, ההפסד הזה נמצא על הכתפיים של מאמני מינסוטה. כתבתי כמה פעמים במהלך הפלייאוף הזה - וגם אנתוני אדוארדס הודה בכך פעמיים - שאדוארדס נראה כבוי, נטול אנרגיות, שהוא הולך להגנה ומקרטע להתקפה, שהמיקום האהוב על הידיים שלו מאז סוף הסדרה נגד דנבר הוא על המותניים, ושהוא מוותר על חדירה או על קליעה עבור זריקה של אחרים. ההזדמנות של לוקה דונצ'יץ' לנצח את המשחק נוצרה בגלל איבוד כדור סתמי שלו.
אדוארדס לא עייף, הוא רצוץ. הוא לא רגיל לכמות כזו של משחקים, לאינטנסיביות הזו. המאמנים שלו נתנו לו הלילה 40 דקות על הפרקט, יותר מאשר כל שחקן אחר בקבוצה. הוא החזיר להם עם 5 מ-17 מהשדה (אבל הוא חדר באומץ לסל וסחט 10 זריקות עונשין). המאמנים של מינסוטה צריכים להשגיח על דקות המנוחה שלו בצורה הרבה יותר טובה. קיד, למשל, הוריד בשלהי המשחק את קיירי ארווינג לספסל בפסק זמן שלקחה מיניסוטה, חיכה מהלך אחד, לקח פסק זמן משלו, ואז החזיר אותו למשחק, וקיבל ממנו שלשה קשה מהפינה.
המאמנים של מינסוטה גם נכשלים עד עכשיו בחלק המנטלי. כבר כתבנו: מינסוטה נבנתה כדי לנצח את דנבר. הכל הלך לשם מבחינת בניית הקבוצה, והכל הלך לשם מבחינת האנרגיות והיכולות המקצועיות. השחקנים לקחו את הסדרה הזו כמו מסע צלב. דאלאס מציבה למינסוטה אתגר אחר, שאין לה תשובה אליו בינתיים בהגנה, אבל מיניסוטה לא משחקת באותה חדות, באותה רוח התאבדות שבה שיחקה נגד דנבר.
אבל דקות המשחק של אדוארס וחוסר העדכון במוטיבציה מחווירים לעומת הפארסה של השניות האחרונות. עם יתרון 0:1 בסדרה אחרי שנטרלו את יתרון הביתיות, ובפיגור של שתי נקודות, היה ברור שדאלאס תלך על הניצחון. רודי גובר הוא אולי שחקן ההגנה של השנה, אבל לא היה לו שום עניין להיות במגרש בכדור האחרון. הוא לא מתאים לשמור על אף אחד משחקני החמישייה של דאלאס. אם מינסוטה הייתה רוצה גבוה על המגרש, היה עדיף כבר את טאונס. אם גובר על הפרקט, הוא היה צריך לקבל את ההוראה הזו: מה שאתה לא עושה, אתה לא נותן לדונצ'יץ' זריקה משלוש. תן לו שיעבור אותך, נלך להארכה. או שמינסוטה הייתה צריכה להביא שחקן לשמירה כפולה ולתת למישהו אחר לנצח אותם.
דונצ'יץ' קיבל חסימה, וגובר עבר לשמור עליו. הסלובני רקד עם הכדור במשך 10 שניות, כדרר לחדירה, גובר אכל את הלוקש, דונצ'יץ' חזר צעד לאחור, האצבעות הנואשות של הצרפתי לא הספיקו. כשהלחץ יושב לאחרים כמו טון על הכתפיים, לוקה מתחיל לרחף. זריקה. גיים. נקסט. הדבר הכי גדול שאפשר להגיד על דונצ'יץ' הוא שלא משנה מה התוצאה וכמה זמן נשאר ומי פצוע, הקבוצה שלו לעולם לא נראית בפאניקה.
הבעיה בחוק הצ'אלנג'
השימוש בצ'אלנג' - חוק שלפיו מאמנים יכולים לאתגר שריקה של שופטים - הגיע לליגה ב-2019. השנה הוא עבר שיפוץ: קבוצה שתבצע צ'אלנג' מוצלח תקבל אחד נוסף. אבל המשחק הלילה הוכיח שהחוק זקוק לעוד שדרוג מערכות.
ברגע מכריע לקראת סוף ההתמודדות, ג'יידן מקדניאלס היה תחת לחץ מתחת לסל של מינסוטה, הכדור יצא החוצה והשופטים פסקו שהכדור יצא מידיו של ארווינג השומר. קיד ביצע צ'אלנג', והפסיקה אכן שונתה: הכדור עבר לידיים של דאלאס. אז מה הבעיה? בשידור החוזר היה אפשר לראות בבירור שהכדור אכן יוצא מידיו של מקדניאלס רק אחרי עבירה ברורה עוד יותר של ארווינג. החוק היבש קובע כי לשופטים מותר לצפות ולפסוק רק במה שקשור לפסיקה עצמה. במקרה הזה: כדור חוץ. אבל החוק היבש לא עושה צדק. אם מחליטים לראות דברים בשידור חוזר, צריך לפסוק לגבי כל מהלך. אם הנגיעה האחרונה לפני שהכדור יצא החוצה נגרמה בשל עבירה, יש לפסוק גם לגבי העבירה. ככה לא קובעים תוצאות של משחקי גמר אזורי.
שאק עשה שאק
"פלוטו הוא לא פלנטה, אבל אני כן", "אין פתרון למשפט פיתגורס. בעצם יש פתרון, אבל עד שימצאו אותו, אני כבר אקלע 40 נקודות, אקלוט 10 ריבאונדים ונתכנן את מצעד הניצחון", "פט ריילי הוא הגרסה האיטלקית של אבא שלי" (ריילי הוא אירי), "תגידו ליאו מינג: 'צינג-צ'ונג-יאנג-וואה-אה-סו (בעודו מחקה את ברוס לי), "העובדה שאני קולע מקו העונשין ב-40 אחוז היא רק הדרך של אלוהים להראות שאף אחד אינו מושלם". אלה הם רק חלק מהציטוטים הגדולים של שאקיל אוניל, שלאחר שנשאל ב-1994 אם ביקר בפרתנון כשהיה ביוון, ענה: "אני לא זוכר את השמות של כל המועדונים שביקרנו בהם".
מכל אמירות הנצח של שאק, שום דבר לא הכין אותנו לפרידה שלו מלוקה דונצ'יץ' לאחר שהאחרון ביקר הבוקר באולפן של Inside The NBA. דונצ'יץ' ענה בסבלנות על כל השאלות ושניה לפני שעזב, שאקיל נפרד ממנו עם מילה אחת: "ספאסיבה". יחיד בדורו.
0:7 מטורף לג'ירונה, שלושער ענק לדובביק
(באדיבות one)
