גם כשבקרוב יחלפו שנתיים מאז שהתחרה בפעם האחרונה, שגיא מוקי עדיין מחפש את חליפת הג'ודו בכל פעם שהוא אורז מזוודה לפני טיסה לכנס או הרצאה בחו"ל. כמה שניות אחר כך, הוא נזכר שכבר פרש מהענף שהביא אותו לפסגות הכי גבוהות, ואורז חליפה אחרת, מחויטת, שמסמלת את החיים החדשים שלו.
הפעולה האוטומטית הזו תמשיך ללוות את מוקי, עד שיתרגל סופית לתואר 'ספורטאי עבר'. הקרב האחרון שלו היה בשמינית הגמר במשחקים האולימפיים בפריז 2024. מוקי הספיק מאז, מלבד ההרצאות, להופיע בתוכנית הריאליטי 'רוקדים עם כוכבים' ובסדרת הנוער 'זיגי', ולפתוח רשת מועדונים משלו בעיר נתניה שבה הוא מתגורר.
"הרגשתי טוב לפני היום שהתחריתי באולימפיאדת פריז", הוא משחזר בריאיון ל-ynet את מה שבדיעבד הייתה היממה האחרונה בקריירה שלו. "קיבלתי הגרלה יחסית קשה. נתתי את הלב והנשמה, בטח אחרי 7 באוקטובר, כשהאנטישמיות הורגשה מאוד. זאת הייתה שליחות אדירה לייצג את המדינה בתקופה הזו".
תחילה אמרת שאתה שוקל להמשיך למשחקים בלוס אנג'לס כדי שהילדים שלך יראו אותך מתחרה.
"קיוויתי שזה יקרה. מאז שהם נולדו משהו בי השתנה. אני חי בשבילם, לא בשביל הג'ודו, כמו שהיה לפני. אחרי פריז לקחתי את הזמן בשבילם ובשביל אשתי, נטלי. נרגעתי, נשמתי. ניסיתי להבין מה אני עושה עכשיו. רציתי להיות שלם עם עצמי. כשזה קרה, כינסתי את מסיבת העיתונאים שבה הודעתי על פרישה".
מתי עלה הרעיון לפתוח מועדונים משלך?
"בספטמבר. בהתחלה פתחתי מועדון קטן, כמו שעשה אורן סמדג'ה. יש לי תמונה עם אורן מגיל 5 שבה הוא מחזיק אותי, וחשבתי לעצמי שאולי גם לי תהיה תמונה כזאת עם איזה אלוף אולימפי יום אחד. זה ממכר לראות את התהליך. אני מוצא את עצמי אוהב את הדבר הזה. התהליך שהילדים עברו מרגש אותי. אני נותן להם את הערכים שלקחתי מהג'ודו, של המצוינות, כיבוד היריב. אני שמח על ההצלחה הזאת, ושנה הבאה נהיה ברעננה ורמת גן".
איך נראית השגרה ביום שאחרי הקריירה?
"אני עדיין קם מוקדם לאליה ואדל, עדיין עסוק. האימונים הם יותר בחדר כושר, אבל אני עדיין מתאמן בג'ודו. היום הדברים יותר רגועים גם כשאני שומר על אורח חיים בריא. אז הדיאטות היו קיצוניות. הייתי צריך לאכול 40 ניגירי כדי לעלות במשקל. עכשיו יש פחות טיסות. אני מתרגל לחיים החדשים".
"אני מתרגל לחיים החדשים"
(צילום: דנה קופל)
מולאי ומוקי - הסרט
שבע שנים חלפו מאז אליפות העולם ב-2019, שבה מוקי סיים עם מדליית הזהב. מלבד הזכייה ההיא, שהפכה אותו לגבר הישראלי הראשון והיחיד שהוכתר לאלוף העולם בג'ודו, היה סיפור נוסף בתחרות ההיא: הג'ודוקא האיראני סעיד מולאי. ההגרלה זימנה מפגש בין מוקי למולאי בגמר, אלא שהאיראני, שהגיע כאלוף העולם, הפסיד בכוונה בחצי הגמר כדי לא לפגוש את הישראלי, ואיראן הושעתה מכל פעילות על ידי איגוד הג'ודו העולמי וחזרה רק בסוף 2023. אבל החלק המעניין היה ברמה האישית, כשמולאי ערק לגרמניה ובהמשך ערך בישראל ביקור היסטורי והשתתף בגראנד סלאם ת"א ב-2022, כשבינו לבין מוקי התפתח קשר חברי חם וקרוב.
מולאי יחזור לביקור נוסף בישראל בהמשך החודש על מנת לפגוש את מוקי לסוג של סגירת מעגל. השניים יתחרו זה מול זה בקרב ראווה בארנה שבנתניה ב-29 ביולי, באירוע שמופק בשיתוף חברת SIPUR, שמלווה בשנים האחרונות את החברות האמיצה בין השניים לטובת סרט דוקומנטרי בבימויו של יריב מוזר, שישודר ברשת 13. הקרב בין השניים בנתניה יהיה למעשה סצנת הסיום בסרט.
"מה שהורגש בבית סביב הנושא של סעיד זה לא מה שאני הרגשתי בתחרות. הנייד שלי היה על מצב טיסה, ואי אפשר היה לדבר איתי. גם בחצי הגמר היה לי סיפור דומה עם ספורטאי מצרי: יעלה או לא? ואם יעלה, ילחץ לי את היד? כשהרגשתי שהדברים האלה מציפים אותי, התכנסתי לתוך עצמי. נזכרתי שאני רוצה להיות הכי טוב בעולם"
כשמוקי נשאל על הקרב שלא התקיים מול מולאי ב-2019, הוא מספר שבחר להישמר מרעשי הרקע. "אם הייתי מתמקד בדברים אחרים חוץ מהקרבות שלי, לא הייתי מצליח להתקדם", הוא אומר. "זה רגע שהרבה ייחלו לו, הייתה תקווה שהדברים יתחברו ונעלה יחד, ישראלי ואיראני, על אותו המזרן. קרו דברים שגדולים יותר מכל דמיון".
ברגע ההוא, באולם החימום, כשההגרלה מזמנת מפגש ביניכם, אתה כבר מבין שיש כאן פוטנציאל לרגע היסטורי?
"לגמרי הבנתי. הייתי חד כל כך באותו היום שהצלחתי לנטרל את זה, לשים בצד. זה היה אחד האתגרים הכי גדולים שלי".
אפשר באמת להתעלם עד כדי כך, כשדבר כזה עובר לידך?
"אי אפשר היה שלא להרגיש ולחוות את הטירוף. האתגר שלי היה להצליח להתעלם מהכל. מה שהורגש בבית סביב הנושא של סעיד זה לא מה שאני הרגשתי בתחרות. הנייד שלי היה על מצב טיסה, ואי אפשר היה לדבר איתי. גם בחצי הגמר היה לי סיפור דומה עם ספורטאי מצרי: יעלה או לא? ואם יעלה, ילחץ לי את היד? כשהרגשתי שהדברים האלה מציפים אותי, התכנסתי לתוך עצמי. נזכרתי שאני רוצה להיות הכי טוב בעולם".
"התכנסתי לתוך עצמי. נזכרתי שאני רוצה להיות הכי טוב בעולם"
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
גם כשנכנסו אנשים מהמשטר האיראני לאולם האימונים לדבר עם סעיד?
"כן. זה היה אזור סטרילי. אמרתי לפיזיותרפיסט שלי שישמור עליי. רציתי להתמקד בתחרות, לא היה אכפת לי מה קורה. נטרלתי מעצמי את הפחד. באותם רגעים נזכרתי איפה הייתי אחרי שתי פריצות דיסק ב-2016. ידעתי שזה הרגע שאני צריך להיות הכי ממוקד בו כי לקח לי שנה וחצי לחזור למזרן מאז ריו. הרופאים לא האמינו שאחזור, וזה ליווה אותי בתחרויות, כשהשיא כמובן היה באליפות העולם. אחר כך היה לי עצוב ואפילו הזלתי דמעה".
מתי אתה שומע על זה בעצם?
"כשסיימתי להתחרות כבר הרכבתי את הפאזל בעצמי. לא סתם עושים סרט על הדבר הזה. ראיתי את סעיד רץ, בוכה, הולך הצידה לאנשים שלו. הוא היה ממש לידי בחדר החימום, ובתחרות עצמה היינו קרב אחרי קרב ושנינו ניצחנו ועוד רגע היינו אמורים להיפגש אחד עם השני בגמר. היו לחצים מכל כך הרבה כיוונים. עכשיו אני מדמיין את הקרב בינינו פה".
איך הוא ייראה?
"הוא יעלה עם דגל איראן החופשית, אני עם דגל ישראל. אנחנו באים לסגור מעגל שחייב להיסגר, אין ברירה אחרת. איזה כיף שזה יהיה פה. יש לי תומכים מאיראן, ואני מקבל מהם הודעות כמה הם אוהבים את ישראל ואת הקשר שלי עם סעיד. אנחנו מרצים על הסיפור שלנו בעולם והחזון שהוא יפורסם בכמה שיותר פלטפורמות. אחרי הקרב יהיה פאנל. אנחנו רוצים לחבר בין קהילות, לגשר על פערים".
מה התחושות שלך סביב הסרט?
"אני נרגש. הסרט גם יוצא בתקופה חשוכה של מלחמות, כשלא רואים את האור בקצה המנהרה. הוא יכול להראות כמה אנחנו פשוטים, שאיראני וישראלי יכולים להיות חברים".
"איראני וישראלי יכולים להיות חברים". מוקי עם מולאי
(צילום: אינסטגרם)
איסוף החומרים העלה בך משהו?
"זה הכניס אותי לנוסטלגיה. התמונות גורמות לי לגלול אחורה בגלריה בטלפון, ואני קולט איזה דברים מטורפים עברנו. זה לא נתפס. אני מחכה לרגע שהסרט ייצא וכולם יוכלו לצפות בו".
"רציתי את זה יותר מכולם"
מוקי מציין את המשחקים ההם בריו לפני עשור כנקודת מפנה בקריירה שלו, כזו שיש סביבה קשת של רגשות, רגעים, מלא בהרהורים. "מה היה קורה אם הייתי פורש אז? לא הייתי אלוף עולם", הוא אומר. "כמה אנשים יכולים להגיד שהם אלופי עולם ואלופי אירופה פעמיים, בשני משקלים שונים? יש לי גם את המדליה האולימפית בטוקיו (זכה במדליה קבוצתית עם הנבחרת, ס"א). זה מהיכולת לקום ממשבר. אני זוכר את שלושת הניצחונות שלי בריו עד חצי הגמר, אף אחד לא חשב שזה יקרה עם שתי פריצות הדיסק. קמתי מזה הרבה יותר חזק. שם היו מחשבות שאולי אפרוש כבר אז".
באיזה רגע בזמן השיקום זה עבר לך בראש?
"חיכיתי עם אבא שלי מחוץ לחדר הניתוח לקבל זריקה, מסביבי כולם מבוגרים. מי סובל מכאבי גב? לא בני 24. מישהו שם לחץ לי את היד ואמר לי כל הכבוד שאני מלווה את אבא. המחשבות על הפרישה היו רגעיות, נפלתי למקומות פחות טובים. הצלחתי לחזור והמשחקים בריו היו הכי משמעותיים, יותר מטוקיו ופריז. רציתי את זה יותר מכולם. הזכייה שלי באליפות אירופה ב-2018 הגיעה חצי שנה בלבד אחרי שחזרתי להתאמן, כשלפני כן לא התאמנתי במשך שנה וחצי. בהתחלה הכריחו אותי להתחרות, שמו לי דדליין לחזרה. עליתי גם קטגוריית משקל בזמן הזה. הייתי צריך לחזק הכל, לא רק את הגב. מי שניצחו הם הראש, רוח הלחימה והרצון".
זה שאתה לא מדליסט אולימפי אישי מרגיש כמו פספוס או ששחררת מזה?
"אני מדליסט אולימפי. נקודה".
