השבוע במד העצבים: איגוד השופטים מנסה לגרום לחובבי הכדורגל להבין יותר את החלטות השיפוט ורק עושה יותר נזק, ארגון אוהדי מכבי ת"א, "גייט 11", שחבריו הכו אוהדים אחרים, שבר שיאים של עזות מצח וחוצפה, הפער בין "שחקן נשמה" לאלימות ברוטלית ושיר הלל לוואסיליה מיציץ'.
הכי מעצבן: שופטת ה-AI
השימוש בבינה מלאכותית בלתי נמנע, אבל לא כל דבר שאפשר לייצר צריך גם לפרסם. קחו את שופטת ה-AI של איגוד השופטים, שמסבירה את החלטות הוועדה. הדמות מביכה, הדיבוב קרינג'י, והתסריטים עמוסים במונחים מקצועיים שצריך מילון כדי לפענח. במקום להסביר בפשטות למה נשרק פנדל, מקבלים עוד הרצאה בשפה שרק חברי הוועדה מבינים. אם המטרה הייתה לקרב את הקהל לשופטים, התוצאה הפוכה: חוסר האמון רק מעמיק. אולי לפני שממציאים שופטת מלאכותית, כדאי למצוא בן אדם אמיתי שיודע לדבר עם הציבור.
מאוד מעצבן: מי נתן לגייט 11 רשות?
אוהדים שמקבלים מכות משוטר מייצרים יומיים של כותרות, ובצדק. אוהדים שמרביצים לאוהדים אחרים מקבלים שעה. אוהדים שמאיימים על אוהדי קבוצתם? אפשר להמשיך הלאה. ברשת פורסמו טענות שלפיהן חברי "גייט 11" תקפו אוהדי מכבי ת"א שמחו נגד ההנהלה בדרבי. הטענות מחייבות בירור, אבל איפה התקשורת שאמורה לדרוש אותו? הפחד מארגוני האוהדים שוב משתק. גם תגובת הארגון, שלפיה "איפשרו מחאה", מגוחכת. מי אתם שתאפשרו? ההיכל שייך לכם? והודעת מכבי עצמה הייתה רכה כמו ההגנה שלה. לפחות בזה יש עקביות. מרשימה מאוד.
מעצבן: זאת לא "התנגשות"
מותו הטרגי של חלוץ טנריפה חסוס דה מיגל בעקבות האירוע עם שוער אנדורה חסוס אוונו חייב להדליק נורות אדומות בפיפ"א. גם המילים שבהן מתארים את האירוע חשובות. "התנגשות" נשמעת כמו משהו שפשוט קרה לשני אנשים שבמקרה עברו באותו מקום. עבירה ברוטלית צריכה להיקרא בשמה ולהיבחן במלוא החומרה. האחריות והנסיבות דורשות בירור, אבל תרבות ההערצה למשחק מסוכן מוכרת היטב. גם ב־2026 עדיין מתפעלים מ"שחקני נשמה" ש"שוברים רגליים", כאילו חוסר שליטה הוא תכונה מקצועית ראויה. הגיע הזמן להפסיק למחוא כפיים למי שמסכן את היריב. זאת לא רוח ספורטיבית.
זאת לא התנגשות. ההיתקלות הקטלנית בין שוער אנדורה חסוס אוונו לבין שחקן טנריפה חסוס דה מיגל
(צילום מסך)
קצת מעצבן: שוב כדורגל בשבת
המשחק של בית"ר מול קריית שמונה החזיר אותנו לוויכוח על כדורגל בשבת, למקרה שמישהו התגעגע לאותם טיעונים בפעם האלף. כן, המסורת היא לשחק בשבת. וכן, יש שומרי שבת שצריך להתחשב בהם, כי הכדורגל שייך גם להם. עכשיו מה? שוב נסביר לאנשים איך נכון לבלות את סוף השבוע שלהם? אין פתרון מושלם שיתאים לכל אוהד, שחקן ובעל זכויות שידור. אפשר להתווכח על חלוקת המשחקים בלי להפוך כל שריקת פתיחה למשאל עם על הזהות היהודית. אני מציע להניח לזה לעונה. מבטיח שהוויכוח יחכה לנו. הוא לא ממהר.
אותו ויכוח ואותם טיעונים בפעם האלף. אלמוג כהן
(צילום: גיל יוחנן )
לא מעצבן: ההצגה של מיציץ'
לאורך כל העונה שעברה ספג הרכש הנוצץ בתולדות הכדורסל הישראלי ביקורות: הוא לא מתאמץ, לא "מזיז רגליים" ושאר הערות שנשמעות כאילו נכתבו בידי רס"ר משמעת. ואז מגיע הדרבי, ומיציץ' מזכיר למה משלמים לו כל כך הרבה. היה כיף לראות הצגה של גאון, שרואה אפשרויות שאחרים לא יודעים שקיימות. לא כל דיון עליו חייב להתחיל בהרצאה על "מחויבות". לפעמים כדאי להפסיק לספור צעדים בהגנה. יש כישרונות שהדבר הנכון לעשות איתם הוא להפריע פחות.
מזכיר למה משלמים לו כל כך הרבה. ואסיליה מיציץ'
(צילום: עוז מועלם)
