ב-20 באוגוסט העלתה סוזי דלמאייר עיצוב מהמם של תליון לשרשרת לעמוד האינסטגרם של סדנת התכשיטים שלה. העיצוב כלל שורת הרים וגשר ולב שמחבר ביניהם לכוכב. למטה חרוטה האות L. השם שנתנה סוזי לתליון השרשרת: "גשר לגן עדן". התליון שעוצב תיאר כאב של אובדן, ברכה ותקווה לדרך צליחה ופרידה.
שלושה שבועות לפני כן, בתה, לאורה דלמאייר, רק בת 31, מתה בתאונת טיפוס מחרידה על הר ליילה שבמחוז גילגיט-בלטיסטן בצפון פקיסטן. כאשר היא והשותפה שלה לטיפוס, מריה אווה קראוס, היו בגובה של 5,700 מטרים, רק 394 מטרים לפני הפסגה, החלה מפולת סלעים. סלע אחד פגע בדלמאייר, פצע אותה אנושות וגרם למותה. בשל הטופוגרפיה של ההר ותנאי מזג האוויר בו לא ניתן היה לחלץ אותה עד היום, למרות ניסיונות של משלחות חילוץ אמריקאיות וגרמניות, כולל ניסיון לאתר אותה בעזרת מסוקים. היא פשוט נעלמה. קראוס הצליחה לרדת מההר ולחזור בשלום.
התליון לזכרה של לאורה דלמאייר
דלמאייר הייתה ביאתלטית גרמנייה שזכתה בשתי מדליות זהב, במקצי הספרינט והמרדף, באולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג ב-2018, האשה הראשונה שזוכה בדאבל הזה. בנוסף, היא זכתה בשבע מדליות זהב באליפות העולם (וגם שלוש מכסף וחמש מארד). ב-2019, כשהיא רק בת 25, דלמאייר פרשה מעולם הספורט, ועברה לאהבה האמיתית שלה - טיפוס הרים והשתתפות במשימות הצלה. "טיפוס הרים והשקט סביב זה עושה אותי מאושרת כפי ששום דבר אחר לא יכול", אמרה בעבר כשנשאלה על הפרישה הפתאומית שלה. ליילה היה ההר שלה. יש אירוניה אכזרית, לא מנחמת, בעובדה ששם מצאה את מותה. עוד נחזור להר הזה.
פרישה מפתיעה לטובת אהבה ישנה
דלמאייר נולדה ב-1993 בגרמיש-פרטנקירכן, בדרום בוואריה, קרוב לגבול האוסטרי. צנועה, שתי רגליים על הקרקע, למרות המדליות ותהילת העולם וההופעות הרבות שלה בתקשורת כפרשנית. היא חיה שם עד אחרון ימיה. לאחר מותה, בין טקס זיכרון אחד למשנהו, תושבים הלכו בעיירה ובכו. "היינו עומדים באטליז, ופתאום מישהו היה מזכיר את השם שלה וכולם פשוט התחילו לבכות", סיפרה קטרינה טיפנר לעיתון "בילד".
טיפוס הרים היה האהבה הראשונה שלה. אביה היה חבר בצוות החילוץ של העיירה והוא לקח אותה לטיפוסים רבים ולימד אותה את סודות המקצוע. אבל הטיפוס היה יכול לחכות. היא הגיעה בגיל צעיר מאוד לנבחרת הלאומית של גרמניה כביאתלטית. היא התאמנה שעות על מסלול הקרוס קאנטרי ובירי. היא זכתה במדליית זהב באליפות העולם לראשונה ב-2013, ומאז הייתה עסוקה בכיבוש פסגה ספורטיבית אחת אחרי השנייה. הפסגות בנפאל ובפקיסטן המשיכו לקרוץ לה, אבל הן יכלו לחכות. בניגוד לכושר שיא של ספורטאי, הן לא בורחות לשום מקום. ב-2017 היא הוכתרה לספורטאית השנה בגרמניה, אבל שנה לאחר הזכייה הכפולה שלה בזהב באולימפיאדת החורף, היא הודיעה על פרישה מפתיעה. "משעמם לי ואין לי יותר את התשוקה שצריך כדי להיות ספורטאי תחרותי ברמות הללו", היא הסבירה בזמנו, "רציתי לפרוש ממרוץ העכברים". היא פרשה כשהיא עדיין בכושר שיא.
6 צפייה בגלריה
"פתאום מישהו היה מזכיר את השם שלה וכולם פשוט התחילו לבכות". אבן להנצחתה של לאורה דלמאייר
(Philipp Guelland / AFP)
מסתבר שדלמאייר השאירה גם הודעה בכתב וגם בעל פה לקרובים שלה ולמשפחתה. "במקרה של תאונה קטלנית אני מבקשת שאף אחד לא יסכן את חייו כדי להציל אותי", כתבה. "למעשה, זוהי הבקשה האחרונה שלי, אני רוצה שתשאירו אותי שם. ההרים הם החיים שלי"
היא התחילה לטפס על האלפים, בהימלאיה ופטגוניה. מטפסים עם מזל קיבלו אלופת עולם ואלופה אולימפית כמדריכת טיפוס באזור הקרוב למגוריה. "היא הייתה הבן אדם הכי רגיל, אחת מאיתנו", העידה אחרי מותה מטפסת שדלמאייר הדריכה, "אני זוכרת שהיא לא אהבה לקחת שום סיכונים".
מותו של חבר שלה, שהיא גם יצאה איתו מספר פעמים, השאיר על דלמאייר רושם חזק. "לעולם לא אהיה מוכנה לסכן את כף הרגל או החיים שלי בשביל סטורי באינסטגרם", אמרה ב-2023.
ההר המכושף
דלמאייר טיפסה, הדריכה ועזרה לחלץ מטפסים ממאות הרים בגבהים שונים. אבל שום הר לא נגע בה כמו ליילה. היא הייתה מאוהבת בהר, דיברה עליו בהערצה. הוא נמצא ברכס שמשתרע בין סין, הודו ופקיסטן, וכולל ארבע מהפסגות הגבוהות בעולם, כולן מעל 8,000 מטר, כולל K2, הפסגה השנייה בגובהה בעולם. ליילה הייתה פסגה מרוחקת יותר וקשה יותר לטיפוס, ולכן משלחות זרים לא קיבלו אישור לטפס עליה. ב-1987 הגיע לפסגה הזר הראשון, סימון ייטס הבריטי. בגלל שלא היה רישום מסודר, לא ניתן לדעת כמה תאונות ארעו על ההר. לפחות מוות אחד ידוע, של לאונרדו קומאלי האיטלקי, שב-2016 ניסה לגלוש במורד ההר ונפל אל מותו.
דלמאייר התאהבה בהר. אולי הוא לא גבוה כמו שכניו, אבל הוא יפהפה, עם מבנה שמתנשא כמו מחט לשמיים, תלול ומאתגר יותר מהם והטיפוס עליו לא קל. בריאיונות מוקדמים היא סיפרה גם על האהבה שלה למיסטיקה של ההר, שקרוי על שמה של גיבורת סיפור עם מארצות ערב, שבו בחור בשם קייס מתאהב בבחורה בשם ליילה, עד שהוא משתגע מרוב אהבה והוריה אינם מסכימים לחתן אותה עם משוגע. ליילה ומג'נון, כך נקרא הסיפור, נחשבים לרומיאו ויוליה של המזרח.
6 צפייה בגלריה
אתר הנצחה לזכרה של לאורה דלמאייר למרגלות פסגת הר ליילה שבפקיסטן
(Philipp Guelland / AFP)
עד לפני 20 שנה, ההר כולו היה מכוסה בשלג. אבל כיום יש יותר ויותר שטחים וסלעים עירומים. ביולי האחרון נרשמה בבסיס ההר טמפרטורה של 9 מעלות צלזיוס. בגבהים קר הרבה יותר, אבל חם מספיק כדי שהשלג יפשיר, וכשזה קורה - קשה הרבה יותר לטפס, ועולים הסיכויים למפולות סלעים.
הכל היה מושלם. כל החלומות והתשוקות שלה עמדו להתגשם. היא הייתה בעננים. כל התכונות שלה: הנון-קונפורמיזם, הפראות והמרדנות התחברו למשמעת, לביטחון העצמי ולמסירות שלה. ואז, בשנייה אחת, הכל נגמר
ביום שבו מצאה את מותה, היא שלחה הודעות למטפסים אחרים ותיארה כמה היא וקראוס נהנות מהטיפוס על ההר. אחד המטפסים שלח לה הודעה: "תתמקדי בלהישאר בחיים, לא בכיבוש הפסגה". אותו מטפס, שנמנה על צוות החילוץ שניסה למצוא את דלמאייר אחרי התאונה, כתב לה בנוסף: "לפעמים האופוריה, בעיקר כשעומדים לסיים את הטיפוס, מעוורת את היכולת לשקלל סיכונים, אולי הדבר הכי חשוב בטיפוס הרים, תיזהרי".
הן החליטו לוותר על הגעה לפסגה והתחילו להתארגן לירידה. בגובה של 5,700 מטר קראוס הצליחה להגיע למקום מוגן על ההר. תורה של דלמאייר הגיע, אלא שאז, תוך שנייה, ובלי שהייתה יכולה להיות מוכנה לכך לפי עדותה קראוס לאחר האסון, התחילה מפולת סלעים גדולה. סלע ענק פגע בראשה של דלמאייר והיא נעלמה. קראוס התקשרה לטלפון של הפרטנרית שלה. אין תשובה. "ראיתי שסלע ענק נפל לה על הראש והיא נהדפה לקיר - ואז היא נעלמה לי. צעקתי בשמה דקות ארוכות. לשווא", סיפרה קראוס. ללא סימן חיים במשך דקות ארוכות, היא פילסה את דרכה במורד ההר והזעיקה עזרה.
"החופש הקדוש"
מחלצים מהמחוז הסמוך ומטפסים מהרים קרובים מיהרו להגיע לבסיס של ליילה. ניסיון חילוץ בעזרת מסוקים השתבש במהירות בעקבות ראות לקויה ורוחות חזקות מדי בשביל חילוץ מסוג זה. בניגוד למסוקים מיוחדים ורבים שנמצאים ליד הפסגות בנפאל, בפקיסטן היו מסוקים אחדים שקשורים לצבא. מסוק אחד הצליח לאתר את הגופה שלה ודיווח שהיא שוכבת ללא תנועה. הצוות במסוק החליט לרדת אליה עם כבל כדי לנסות לחלץ אותה, אבל תנאי מזג האוויר לא אפשרו זאת. בינתיים, מטפסים אחרים התחילו להתארגן לטפס כדי לחלץ את דלמאייר ורק חיכו שתנאי מזג האוויר יאפשרו טיפוס רגלי. ממש לפני היציאה, המשימה שלהם התבטלה.
6 צפייה בגלריה
"צעקתי בשמה דקות ארוכות". מרינה אווה קראוס, שותפתה לטיפוס של לאורה דלמאייר
(REUTERS/Qasim Shah)
6 צפייה בגלריה
"במקרה של תאונה קטלנית אני מבקשת שאף אחד לא יסכן את חייו כדי להציל אותי"
(צילום: Martin Rose/Bongarts/Getty Images)
מסתבר שדלמאייר השאירה גם הודעה בכתב וגם בעל פה לקרובים שלה ולמשפחתה. "במקרה של תאונה קטלנית אני מבקשת שאף אחד לא יסכן את חייו כדי להציל אותי", כתבה. "למעשה, זוהי הבקשה האחרונה שלי, אני רוצה שתשאירו אותי שם. ההרים הם החיים שלי".
זו הייתה השנה שבה לאורה דלמאייר בחרה כדי לכבוש את הפסגה של ההר שאותו אהבה יותר מכל ההרים. היא והפרטנרית שלה היו מוכנות, פיזית וטכנית. הן בחרו במסלול קל יחסית והן בחרו לטפס בלי הרבה ציוד ובלי עזרה חיצונית. טיפוס טהור שדרכו דלמאייר הייתה אמורה להגיע ל"חופש הקדוש", כפי שהיא הגדירה את ההרגשה. "הרבה פעמים בטיפוס את פתאום שואלת את עצמך: מה אני בכלל עושה פה", היא אמרה בעבר בפודקאסט, "ומה שיפה בטיפוס הוא שבסוף אתה מקבל תשובות לכל השאלות האלו".
הכל היה מושלם. כל החלומות והתשוקות שלה עמדו להתגשם. היא הייתה בעננים. כל התכונות שלה: הנון-קונפורמיזם, הפראות והמרדנות התחברו למשמעת, לביטחון העצמי ולמסירות שלה. ואז, בשנייה אחת, הכל נגמר. השקט שהיא כל כך אהבה בותר, הטבע שאיתו התייחדה ולמדה איך להיכנע לו, בגד בה, ומה שנשאר זה רק תליון לשרשרת עם הרים וכוכב, שגשר עם לב מחבר ביניהם.
