האירוע שבו עלי קמארה חבט ברז שלמה יצא מפרופורציה. כועסים על כך שזה קרה, כועסים על ההדלפה, דורשים ממכבי ת"א תגובה מיידית. האירוע לא צולם ולא הוקלט, ולכן נותר רק לדמיין מה בדיוק עשה הבלם הגינאי. ובכל זאת, מאחר שהמועדון לא הכחיש, ברור שמדובר באירוע חריג.
שיח האוהדים ההיסטריים משתלט. אוהדי מכבי ת"א נעשו רגישים במיוחד לכל ידיעה שיוצאת מתוך המועדון, כאילו עצם הדיווח מאיים על היציבות. השחקנים כה שבירים, עד שצריך לעטוף אותם בצמר גפן ולחכות שיירגעו. המרקם החברתי עדין כמו עיצוב יפני. נדמה שלחלק מהאוהדים חשוב יותר שהמועדון ישלוט בתקשורת הספורט מאשר במגרש. תראו מה קורה בריאל מדריד, ויניסיוס מתעמת עם צ'אבי אלונסו, והעולם ממשיך להסתובב. האם זה הופך את ריאל למועדון לא מקצועני? ברור שלא. במועדון גדול קורים דברים; ההבדל הוא ביכולת להכיל ולנהל אותם. אחד הפתרונות לכך פשוט להחריד: כשמנצחים בצורה משכנעת, לאף אחד לא אכפת.
מנגד, שחקני עבר ממהרים "לנרמל" את התקרית. "זה קורה בכל קבוצה, זה קרה גם אצלנו", הם טוענים - לפעמים בהתלהבות אדירה שגורמת לתהות אם ממש בא להם להתעמת פיזית עכשיו. לא, זה לא קורה בכל קבוצה. וזה גם לא אמור לקרות. כמו שאבוקות לא אמורות להיות חלק מהמשחק, כך גם חבטות בין חברים לקבוצה. מי שאומר "זה קורה" בעצם אומר "אנחנו שכונה, ותקבלו את העובדה הזאת". אחר כך שואלים למה לא עלינו למונדיאל מאז 1970.
אף אחד לא דורש משחקני כדורגל להיות קדושים, אבל רף הציפיות מהם כאן נמוך מדי. אם שחקני ארסנל היו מחלקים אגרופים אחד לשני, היא לא הייתה מוליכה את הפרמייר־ליג. מדובר בהיגיון פשוט: מקום עבודה בריא יצליח. זה לא אומר שצריך לגרש את קמארה, אבל כן מותר לבחון את המשך דרכו. עצבני? תבעט בשלטי הפרסום, תפרוק לחץ באימון, אל תפנה את זה כלפי חברים שלך. ברגע שזה קורה, אל תתפלא כשזה דולף החוצה.
הנזק הגדול ביותר למכבי ת"א נגרם על ידי עלי קמארה עצמו. לא התקשורת ולא השיח ברשתות החברתיות. היכולת הבינונית שהוא מגלה עד כה, בוודאי לא תורמת. הוא לא נראה כמו בלם מוביל, ונראה שגם בחדר ההלבשה הוא לא מנהיג דגול.
פעם כעסו על ה"שכונה" הישראלית, היום כועסים על מי שמעז לתאר אותה. לא שמעתי מישהו שאומר "דבר כזה לא יכול לקרות במכבי ת"א", אלא רק "דבר כזה לא היה דולף ממכבי ת"א". זה היפוך מחשבתי מדהים: השחקן הפוגע הופך לקורבן, הבעיה היא מי שהיה אמיץ מספיק כדי להדליף את הסיפור.
בעולם, לא מעט מועדונים התרפסו בפני שחקנים בעייתיים כי הכישרון גבר על הנזק. כמעט תמיד זה נגמר בפיצוץ. מכבי ת"א הצליחה להפוך לקבוצה דומיננטית בישראל דווקא כי בחרה שלא לחיות בשכונה הזאת. לכן, אוהדיה צריכים לברך על כך שמעמדו של קמארה מתערער. זה סימן שמיץ' גולדהאר שומר על סטנדרטים, וסטנדרטים הם מה שמבדיל בין קבוצה מקומית לקבוצה אירופית אמיתית. אפילו ויניסיוס, עם כל הכוכבות שלו, נאלץ להתנצל בפני צ'אבי אלונסו ולהרכין את ראשו בפני המועדון. לא ראיתי את אוהדי ריאל מדריד מתרעמים על כך שהמתיחות דלפה החוצה ולא נשארה במתחם האימונים, או שחקני עבר שאמרו ש"ככה זה כוכבים". נדרש מוויניסיוס לבלוע את האגו ולהתנצל. ככה מתנהלים במועדון הגדול בעולם. אפשר ללמוד ממנו משהו, יש מצב שהם מבינים בכדורגל יותר מאיתנו.
בכר בורח מאחריות
ברק בכר קיבל הרבה מחמאות לאורך השנים על כך שהוא לא מערבב ולא מתרץ אחרי תוצאות רעות. ובכן, חוץ מהתירוץ הקבוע של מאמנים חדשים: "אני לא בניתי את הקבוצה הזאת" - בכר נתן את כל הלהיטים האפשריים. מ"אנחנו נתקן" ועד "אנחנו עוד לומדים".
בכר צודק: בסגל של מכבי חיפה יש חסרונות. אבל ממאמן עם שש אליפויות מצופה להביא תוצאות מיידיות, לא לשמש כפרשן מהיציע.
בכר מכיר חלק מהשחקנים, הוא הביא אותם. החתימו אותו בזכות ההיכרות עם המועדון, והמאמן מסיר מעצמו אחריות, באלגנטיות האופיינית לו. מעט מאכזב. אם זאת הגרסה החדשה של בכר, אז יש לאוהדי מכבי חיפה לא מעט סיבות לדאוג.
אתה המאמן הטוב בישראל, אתה מנהיג, ולכן מצופה ממך לקחת אחריות מהרגע הראשון. הרי אם מכבי חיפה הייתה מנצחת, היו מדברים על "אפקט בכר" וספק אם הוא היה נותן קרדיט גם לדייגו פלורס. בחיפה דרושים שינויים מיידיים, כפי שהוא בעצמו אמר, אז איפה הם? לא ייתכן שזאת קבוצה כה חלשה עד שאפילו אפקט המאמן החדש לא עובד. תיקו עם אחת הקבוצות החלשות בליגה היא תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, גם אם חזרת רק לפני שבועיים.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.11.25
