בגיל 68, אלי בלאלי עדיין לא מוותר על האהבה הגדולה שלו: הריצה. גם בגילו "המופלג", מדובר בטריאתלט מוכר שחורש את הארץ, אולם בניגוד לאחרים, שמתעסקים בזה בעיקר בשל הרצון לעסוק נטו בספורט, אלי עושה זאת כדי להנציח את בנו, רס"ל זיו בלאלי, שנפל לפני כמעט 16 שנים במלחמת לבנון השנייה.
בלאלי מנציח את בנו במרוץ כפר סבא, שנקרא על שמו של זיו ז"ל. הוא כמובן שותף פעיל בו, לא רק בעשייה, אלא גם בתחרות עצמה. אחרי שנתיים של היעדרות, המרוץ חזר השנה בחודש מרץ לפעילות ואלי כמובן לא פספס הזדמנות לרוץ.
זו הייתה שנה קשה עבור משפחת בלאלי. בדיוק לפני שנה נפטרה גם אחותו היחידה של זיו, מיכל, בגיל 40 בלבד, לאחר שנכנעה למחלת הסרטן. בתחרות ההיא, במרץ האחרון, האב אלי הקדיש את המרוץ לשניהם. "רצה הגורל וזה היה ביום השנה לפטירתה של מיכל", משחזר אלי. "היא נקברה לידו בבית העלמין הצבאי בעיר. באמצע הריצה עצרתי ליד הקברים של שניהם והצדעתם להם. היה באמת מרגש".
"באופן אישי, הייתה לי שנה מורכבת לאחר מותה של מיכל", המשיך אלי. "את תחרות חצי איש הברזל שבה השתתפתי וסיימתי הקדשתי גם כן לזכרם. בעוד פחות מחודש, גם נחדש מסורת ישנה לזכרו של זיו ונחזור למרוץ הספארי ברמת גן".
הקטיושה שהרסה 12 משפחות
זיו, בן 29 בנופלו, גויס במלחמה לשירות מילואים והצטרף לחטיבת הצנחנים הצפונית - שם שימש כמש"ק לוגיסטיקה. ב-5 באוגוסט 2006 הועברה היחידה מן המפקדה אל גבול הצפון למטרת חידוש הספקה וציוד.
בהגיעם למקום היעד, חיפשו זיו וחבריו ליחידה מקום מוצל לנוח בו עד אשר תתקבל הפקודה להיכנס לתוך לבנון. חברי היחידה המתינו בכניסה לבית העלמין בקיבוץ כפר גלעדי. טיל קטיושה שירה חיזבאללה פגע בהם. זיו ועוד 11 חיילי מילואים נהרגו.
גם השנה, בכוונתו של אלי לעלות עם אשתו ליזי לכפר גלעדי - לזירה שבה איבדו את בנם. בראייה לאחור, אלי מספר כי עם תחילת הקרבות ב-12 ביולי הוא לא תיאר לעצמו שהמלחמה תהיה כל כך קשה. "ידעתי שהצבא יודע מה הוא עושה, לרגע לא חשבתי שאאבד במלחמה הזו את בני. מרגע שהתחילו לדבר בטלוויזיה על תקרית נוראית וראינו נעליים אדומות על המרקע נכנסו לציפייה. זיו לא ענה, גם לא חבריו וב-19:00 בערב כשקצין העיר נכנס לבית שלנו הבנו מה קרה".
3 צפייה בגלריה
"ידעתי שהצבא יודע מה הוא עושה, לרגע לא חשבתי שאאבד במלחמה הזו את בני". זיו בלאלי ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
כבר באותו הרגע אסף אלי את אשתו ואת בתם מיכל ונכנס לחדר צדדי. "החלטנו שאנחנו בוחרים בחיים לצד הנצחה של זיו. אנחנו הולכים עם ראש מורם בבית, בדיוק כפי שאמרתי לרמטכ"ל דאז דן חלוץ שבא לבקר אותנו בשבעה. אנחנו צועדים בבית בראש מורם ובגאווה על זיו".
"אני לוקח את זיו ומיכל איתי לכל ריצה"
אחרי המלחמה החליט האב השכול אלי להחליף את הבן שנפל בשירות המילואים. "החלטתי שזו תהיה אחת הדרכים שבה ננציח את זיו, שנמשיך את דרכו", סיפר אלי. "בכל פעם שאני לובש את המדים אני נזכר בזיו".
ולא רק כשהוא לובש את המדים, גם בריצות השונות. בדומה לאביו, גם זיו אהב מאוד ספורט. "זיו היה ספורטאי והיו לנו ימים שרצנו ביחד", משחזר אלי. "הדמות שלו ושל מיכל חסרים לי, אבל אני לוקח אותם איתי והם רצים איתי בכל תחרות או מרוץ".
אגב, לפני שנה וארבעה חודשים קיבלו בני המשפחה הפתעה בדמות תמונות ששלח להם אדם ששירת עם זיו בשירות הסדיר וכלל לא ידע על נפילתו. מצפייה בתמונות התברר כי זיו הסתיר ממשפחתו פרט חשוב מהשירות. "זה היה מרגש, הייתה תחושה של פספוס על כך שלא ידענו שהוא קיבל אות של חייל מצטיין ביחידה. זה משהו שמעיד על אופיו הצנוע של בני".
פורסם לראשונה: 07:08, 04.05.22
