אליפות אירופה שננעלה בפודגוריצה היא כבר לא קריאת השכמה עבור נבחרת הגברים הישראלית בג'ודו, אלא בעיקר התמודדות עם מציאות עגומה: הפיכתה לנבחרת לא רלוונטית במונחים הישגיים, עם התחרות היבשתית הגרועה ביותר עבורה בכל הזמנים. זו תוצאה ממדיניות קלוקלת האיגוד בראשות היו"ר משה פונטי.
פונטי הצהיר בכל מקום כי המיקוד התקציבי שלו הוא בשפיץ האולימפי בלבד, שאותו מעניינות אך ורק מדליות אולימפיות — מה שהותיר חור עצום בדור הביניים. בעוד שדור הזהב שכולל שישה ספורטאים (שגיא מוקי, פיטר פלצ'יק, אורי ששון, טוהר בוטבול, ברוך שמאילוב וטל פליקר), נהנה מכל המשאבים והביא הישגים, ההתנהלות מול ספורטאי העתיד הובילה לוואקום שהתבטא בתחרות מביכה : ניצחון בודד שהשיגו ששת המשתתפים שנשלחו למונטנגרו. לשם השוואה, הפעם האחרונה שבה נבחרת הגברים נחלה כישלון כה צורב הייתה לפני 25 שנה - גם אז ניצחון אחד בלבד - אך אז השתתפו ארבעה נציגים בלבד.
חגיגות הזכייה במדליה הקבוצתית בטוקיו - תחרות ראשונה באולימפיאדה - התבררו כאפיזודה חד-פעמית. ישראל לא שלחה נבחרת לתחרות הקבוצתית באליפות אירופה הנוכחית, מה שממחיש את היעדר העומק האמיתי.
למרות האזהרות הבלתי פוסקות מצד אנשי מקצוע, שהתריעו בפני ראשי האיגוד על הטיפול הקלוקל בדור העתיד - דור שחלקו אף נדרש לממן בעצמו טיסות והשתתפות בתחרויות - האגו המקצועי ניצח, והוביל את נבחרת הגברים למדרון חלקלק. אחרי תחרות אולימפית חלשה נוספת בפריז, שניצלה ברגע האחרון בזכות מדליית הארד של פיטר פלצ'יק, נבחרת הגברים נמנעה מאולימפיאדה שנייה ברציפות ללא מדליה אישית.
הדור הקודם מתפזר: בוטבול ופליקר כבר פרשו; מוקי משדר כוונה להישאר אך ספק אם יגיע ללוס אנג׳לס; פלצ'יק בכלל לא מתחרה כרגע; וברוך שמאילוב, היחיד מהנבחרת ההיא שעדיין מתחרה, הודח כבר בסיבוב הראשון באליפות אירופה.
בזמן שנבחרת הנשים - גם אם האליפות לא הייתה מוצלחת במיוחד בעבורה, למעט מדליית הכסף של רז הרשקו - מציגה עומק, איזון וחשיבה אסטרטגית בהובלת שני הרשקו, הרי שנבחרת הגברים של אורן סמדג׳ה סופרת כעת ארבע אליפויות אירופה רצופות ללא מדליה.
בין 1999 ל-2021 לא קרה שנבחרת הגברים לא הביאה מדליה שנתיים ברציפות, במקרה הגרוע ביותר הייתה שנה אחת ללא מדליה. כיום, הרצף עומד על ארבע שנים. המשמעות ברורה: הימים הקשים רק מתחילים. במקום לחדש ולתת במה לצעירים, ראשי האיגוד רכבו עד תום על הדור הישן, סחטו ממנו כל מה שאפשר, וכבר בסייקל האולימפי הקודם ראינו הידרדרות: קריטריונים שהוגדרו ברגע האחרון, הישגים דלים, והצלה ברגע האחרון של פיטר פלצ'יק, שהפתיע כלא מדורג.
התירוצים כי נבחרת צעירה נשלחה למונטנגרו אינם עומדים במבחן המציאות. יצחק אשפיז בן ה-18 הוא באמת צעיר ומוכשר. חברים אחרים בנבחרת הגברים - גיא גורביץ' (25), יוסף סימין (23), גיא גוטמן (23) - מצויים בגילאים אידיאליים לפריצה בבוגרים, שלא לדבר על שמאילוב (30) המבוגר יותר. באופן תמוה הוחלט ברגע האחרון שלא לשלוח שלושה ספורטאים נוספים, מחשש לתוצאות עגומות עוד יותר.
הפודיומים בארבעת ימי התחרות היו מלאים בספורטאים בגילאים דומים לאלה של הישראלים. נבחרות מאורגנות אינן סוחטות עד תום דור אחד ואז מתחילות הכל מחדש עם חבורה חסרת ניסיון, אלא משלבות צעירים באופן מדורג - בדיוק כפי שעושים בנבחרת הנשים.
התירוצים קרסו גם מול המציאות בשטח: צעירים רבים ממדינות אחרות - בהן טורקיה - ניצחו סגני אלופים אולימפיים, והראו שאפשר לבנות דור מנצח כבר עכשיו, בתכנון נכון, מבלי להמתין לדור העתיד שיצמח לבדו.
