בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על לכתה של שיטת הפיינל-פור מעמנו. אז זהו שלא, ממש לא בצער. משחק הגמר בין מכבי ת"א למכבי ראשל"צ ביום שלישי היה האחרון שייערך בפורמט זה, לאחר ששיטה זו ליוותה את הכדורסל הישראלי החל מעונת 2005/6 (עם הפסקה של שנתיים בעונות 2013/14 ו-2014/15, בהן נערכו סדרות בחצי הגמר ושני משחקים בגמר).
אין ספק שהפיינל-פור סיפק לחובבי הכדורסל רגעי קסם רבים, שלא לדבר על אלופות מגוונות ביחס לשנים שלפני כן. לא פחות משש קבוצות שונות זכו באליפות בתקופה זו, לעומת רצף של 13 אליפויות של מכבי ת"א לפני כן. שיטה זו סיפקה גם דרמות גדולות, ואולי הזכורה ביותר היא האליפות של הפועל חולון בעונת 2007/8 עם סל ניצחון של מאליק דיקסון בשניות הסיום. גם סל הניצחון של ג'יימי ארנולד בעונת 2006/7 שהעניק למכבי ת"א אליפות במשחק שנוי במחלוקת נכנס לפנתיאון.

אמארה סטודמאייראמארה סטודמאייר
אמארה סטודמאייר וזאק הנקינס בגמר
(צילום: עוז מועלם)

אבל למרות כל הדרמות ורגעי השיא, נראה כי שיטה זו עשתה נזק - בעיקר לקבוצות הבכירות בכדורסל הישראלי, מכבי ת"א והפועל ירושלים. מכבי היא זו שתמיד עולה כסובלת מהסוגיה הזו, אבל נראה כי מי שאכלה אותה יותר לאורך השנים היא דווקא ירושלים. אמנם היא זכתה בשתי אליפויות בתקופה הזו (אחת מהן בעונה בה השיטה לא התקיימה), אך הגיעה 10 פעמים לפיינל-פור ועלתה רק לארבעה גמרים. כמובן שאי אפשר להאשים רק את השיטה בחוסר ההצלחה, אך יש לה חלק לא מבוטל בכך. הצהובים, מצידם, נפגעו עם הפסדים לא מוצדקים למכבי חיפה ולראשל"צ בחצאי הגמר, ולגלבוע בגמר, אך יש לציין שהיו לא מעט מקרים בהם הרוויחה מכך, בעיקר בשלוש השנים האחרונות כאשר קבוצות אחרות נראו טוב ממנה במהלך העונה הסדירה.
לעומתן, גלבוע/גליל הגיעה פעמיים ברציפות לגמר ואף זכתה באליפות בסוף העשור הקודם, וגם מכבי חיפה הרוויחה, ולא רק באליפות אלא גם כשעלתה לגמר בעונה בה סיימה במקום השמיני. ולצידן, עושה רושם שהמרוויחה הגדולה ביותר משיטה זו היא מכבי ראשל"צ, שזכתה באליפות היסטורית מהמקום השישי בליגה (הכי נמוך בתולדות הכדורסל הישראלי), וסיימה כסגנית האלופה בשנתיים האחרונות. יאמר לזכותה שהיא ידעה להביא את שחקניה בשיא המוכנות לרגעי המאני-טיים, ובזה אין לזלזל כלל.
הבעיה המרכזית בשיטה היא בכך שהשקעה של עונה שלמה מתנקזת למשחק אחד בלבד. כמובן שהמטרה היא ליצור עניין וסיכוי גדול יותר להפתיע את הגדולות, אך נראה שהיה מקום לוותר עליה כבר לפני מספר שנים. כבר מספר עונות שהליגה שלנו מותחת ונהדרת, והוכיחה שניתן לנצח את הקבוצות הגדולות גם בסדרות (זכורה בעיקר אילת שניצחה את מכבי ת"א בעונת 2014/15). כך ראוי שהליגה הישראלית תוכרע, בטח ובטח אחרי שראינו את סדרת רבע הגמר הנפלאה בין התל אביביות שהשאירה לנו מקום לדמיון. ואכן, החל מהעונה הבאה משחקי חצי הגמר יערכו בסדרות של הטוב מחמש וסדרת הגמר תיערך בסדרת הטוב משלוש. בהחלט יש למה לצפות.

נמרוד לוינמרוד לוי
הפועל ירושלים
(צילום: ראובן שוורץ)

ואי אפשר בלי כמה מילים על תצוגות היחיד של ג'רמי פארגו ודיאנג'לו הריסון, שני הגיבורים הטראגיים של הפיינ- פור האחרון. שיא הנקודות במעמד של רכז הפועל ירושלים, 32 נקודות, החזיק יומיים בלבד לפני שהריסון קלע 38 והחזיק לבדו את ראשל"צ במשחק הגמר. המשותף לשניים? שניהם תוצרים של מערכת הסקאוטינג המופלאה של גלבוע/גליל. את פארגו גלבוע הביאה היישר מהמכללות (עונה שהסתיימה באליפות סנסציונית), ושימשה עבורו מקפצה לקריירה מפוארת ביורוליג (וגם קצת NBA). הריסון שהיה חלק משלישיית זרים שכמעט כל קבוצה באירופה הייתה שמחה לקבל לחיקה כיום, שכללה גם את ג'ייקובן בראון שנתן עונת MVP בירושלים לפני הקורונה, וזאק לידיי שמבסס את מקומו כאחד הגבוהים המוכשרים ביורוליג. לגלבוע מגיעות כל המחמאות על כך שלמרות תקציב דל יחסית היא מצליחה לפגוע בזרים איכותיים ביותר באורח קבע, ובמקביל נותנת במה לצעירים ישראלים. השיא היה כשבסיום עונה זו הסגל שלה כלל 8 שחקנים שגדלו במועדון. פשוט שאפו.
עוד מספר מילים טובות לראשי הקבוצות ואנשי מינהלת הליגה, שאפשרו לעונת הכדורסל להסתיים על אף כל המגבלות שנוצרו. לנו, חובבי הכדורסל, היה זה אסקפיזם הכרחי ומהנה, ונשאר רק לקוות שעונת הכדורסל הבאה תשוב לאולמות יחד עם הדבר החשוב ביותר - הקהל.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.