בזמן שהכדורגל הישראלי ממשיך להתלונן על מחסור בכישרון צעיר וכדורגל מלהיב, מכבי חיפה מספקת הוכחה הפוכה. השחקנים הצעירים לא מחכים לעתיד — הם כבר כאן. לא כקישוט, לא כהבטחה, אלא כשחקנים שמסוגלים להשפיע כאן ועכשיו.
מחלקת הנוער של הירוקה מהכרמל מראה לנו ולא בפעם הראשונה שהם יודעים לקחת שחקנים צעירים ולהפוך אותם לסופרסטארים. מאבי רן ז"ל, יניב קטן, ליאור רפאלוב ועוד רבים וטובים, ועד לפריצות האחרונות כמו ענאן חלאילי, מוחמד אבו פאני ומחמוד ג'אבר. המסורת הזו לא נשארת על הנייר, והיא לא שייכת רק לעבר. גם העונה, מחלקת הנוער של מכבי חיפה ממשיכה להציב את עצמה על המפה - לא דרך סיפורים, אלא דרך מפגשים שמעמידים את הכישרון הירוק מול מדדים אמיתיים.
ב־4.2 יתקיים משחקה של קבוצת הנוער הירוקה נגד אחת ממחלקות הנוער הגדולות בעולם - לה מאסיה של ברצלונה (ואוריין גורן), כאשר היא מציגה כשרונות שלא נופלים משחקנים בכירים בליגת העל, ואנחנו רואים את זה כיום. היום אני אתמקד באחד מהיהלומים הנוצצים של הקבוצה הצעירה, אלעד אמיר. אחד שמהרגע שעלה לדשא בעילוט נגד אחי נצרת הוא לא ראה שובע. עם שקט נפשי שלא נראה כמותו כבר הרבה זמן, הוא עזר להגנת מכבי חיפה לנעול את השער ולספוג רק שער אחד בחמישה משחקים (שניים בגביע המדינה ושלושה בליגה). אותה מכבי חיפה שספגה 16 שערים ב־15 משחקים לפני כן.
הילד בן ה־19, יליד 2006, הוא שם שדובר עליו רבות בקבוצות האוהדים של הירוקה, שהתפלאו איך כזה שחקן לא מקבל הזדמנות - וברגע שהוא קיבל אותה, אף אחד לא הצטער על כך. ברק בכר של הקדנציה השלישית הוא קצת שונה מהראשונה והשנייה; אולי בגלל מחסור בשחקנים בסגל, אולי בגלל שינוי בתודעה ובהבנה שיש מחלקת נוער מצוינת. אבל זה לא משנה מה הסיבה - משנה התוצאה הסופית.
אלעד הוא לא השחקן היחיד שעלה מהנוער העונה. לצידו יש גם את ינון פיינגזיכט, נבות רטנר ודניאל דרזי, אך לעומתם נראה שבכר סומך על הבלם הצעיר בעיניים עצומות. וגם אם יש לו טעות פה ושם, הוא מגבה אותו. ובדיוק כמו שאנחנו רואים כוכבים בינלאומיים בחו"ל מוקפצים למים העמוקים בגילים אפילו צעירים מזה - נשארת רק השאלה: למה לא אצלנו?
ברוב המקרים, התשובה לשאלה הזו פשוטה יותר ממה שנהוג לחשוב. לא מדובר בחוסר כישרון, אלא בזהירות־יתר, בפחד מטעויות ובנטייה להעדיף את המוכר על פני הלא־נבדק. שילוב צעירים דורש סבלנות, אמון ובעיקר נכונות לשלם מחיר בטווח הקצר כדי להרוויח שחקן שלם בטווח הארוך. כשמאמנים ומועדונים בוחרים ללכת בדרך הזו - לא מתוך אילוץ אלא מתוך תפיסה - הפער בינינו לבין מה שקורה בחו"ל מתחיל להצטמצם.
ואולי זו כל הנקודה. הכישרון לא חסר, והוא גם לא מסתתר - הוא משחק. כשנותנים במה לשחקנים צעירים לא מתוך רחמים אלא מתוך אמונה, מתקבלת מציאות ברורה: העתיד לא בדרך, הוא כבר על הדשא. עכשיו הבחירה פשוטה - להמשיך להתעלם, או להפסיק לפחד ולתת לכדורגל הישראלי סוף־סוף להתבגר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
