איפשהו במהלך עונת הטניס שעברה, לפני חצי שנה, היה רגע בו קרלוס אלקראס תפס את עצמו מחדש בידיים. אחרי סדרת ניצחונות מרשימים בדרך לגמר, הספרדי חתם את טורניר בייג'ינג עם ניצחון דרמטי בשלוש מערכות על יאניק סינר. זה היה משחק טניס פשוט אדיר, בו אלקראס חזר מפיגור מערכה והשאיר עוד כתם קטנטן על העונה הקרובה לשלמות של האיטלקי. בסיום שנה בה שני השחקנים הטובים בעולם התחלקו שווה בשווה בארבעת הגראנד סלאמים, זה היה סימן טוב לקראת 2025.
אז הנה אנחנו ב-2025. בשבת, אלקראס סיים מוקדם מהצפוי את טורניר מיאמי היוקרתי כשהודח במשחק הראשון על ידי הבלגי המזדקן דויד גופן; לפני שבועיים המדורג 3 בעולם הפסיד בחצי גמר אינדיאן וולס לכוח העולה מבריטניה, ג'ק דרייפר, שגם לקח בסוף את כל הקופה; לפני כן הגיעה הופעה חלשה בדוחא, עם הפסד ברבע הגמר לייז'י להצ'קה הצ'כי, וכמובן שכל העסק התחיל באוסטרליה, עם אותו משחק בו נובאק ג'וקוביץ' הפצוע והמותש גבר עליו, ממש כמו בגמר האולימפי. הדבר היחיד שעומד לזכות אלקראס הוא הזכייה בחודש שעבר בטורניר רוטרדם, בו פגש יריבים סבירים, אבל בגלל מה שכבר הספיק לעשות עד גיל 21 והרושם העוצמתי שיצר – יש כבר רבים שמדביקים לעונה שלו את המילה "משבר".
קבלת פנים חגיגית
ז'וסטין הנין, מישהי שמכירה היטב את המקום הראשון בעולם (והספרדי הוא הצעיר בהיסטוריה שהגיע אליו), ניסתה להסביר השבוע: "מאז שהוא נכנס לסבב, אנשים אמרו עליו דברים יוצאי דופן, וזה מעמיס על כתפיו המון לחץ. יש לו כבר ארבעה גראנד סלאמים בגיל 21, אבל נשאר לו כל כך הרבה ללמוד על התמודדות עם תקופות קשות".
כרגע, לא נראה שהוא בשלב של למידה, אלא שההיסטריה השתלטה עליו. אלקראס הוא שחקן שיוצר הרתעה בזכות השרירים המאסיביים והחבטות החזקות, אבל כרגע הוא לא מצליח להביא את הטניס השלם שלו לידי ביטוי, וגם מודה בכך. כמות הטעויות שלו גדלה בצורה ניכרת, כדורים שבשנה שעברה היה גומר בקלות, ואחרי ההפסד לדרייפר באינדיאן וולס הוא אמר שלא הצליח להתרכז והתמקד יותר מדי ביריב: "לא הגעתי למשחק בצורה הטובה ביותר".
האי הבודד שאלקראס פרח עליו מתחיל להתכסות במים, ואולי זה מה שמטריד אותו. הנסיקה המהירה והמטורפת שלו הגיעה לשיאה לפני שנתיים וחצי, עם הזכייה באליפות ארה"ב והעלייה לפסגת הדירוג העולמי. הוא השתחל באופן מושלם לצמרת: רפאל נדאל ורוג'ר פדרר כבר לא היו באמת רלוונטיים, נובאק ג'וקוביץ' התעסק בהכל חוץ מטניס, דור היורשים המסומן הפגין לוזריות מפוארת, וכל האוהדים חיכו למלך חדש, צעיר אגרסיבי שמביא אנרגיות טריות למשחק. כשפיספס פה ושם, התירוץ שפעל לטובתו היה "הוא עדיין ילד", רק שעכשיו הוא מתבגר, ואחרי שהתרגל להצלחה, לסימון כנער הזהב, פתאום מרגיש מעורער.
ראשית כל, זה הכושר של סינר. במאזן הפנימי הספרדי מוביל 4:6, כולל שלושה ניצחונות רצופים, אבל היכולת של האיטלקי – שגם התחיל את השנה עם עוד תואר גראנד סלאם באוסטרליה – הרבה יותר דומיננטית ומרשימה מזו של אלקראס בשיאו, והוא נראה יציב מנטלית. לאלקראס לא היה לפני כן יריב ברמה הזו שהוא גם צעיר שירוץ נגדו במשך שנים. שנית, שני ההפסדים האחרונים לג'וקוביץ' החזירו אותו אחורה. היו כבר דיבורים על כך שהעברת הכתר כבר קרתה, ושאלקראס עקף את הסרבי, ואז פתאום הוא קיבל תזכורת לכך שעוד יש סיבה לדאגה משליט הענף.
ולבסוף, אי-אפשר להתעלם מכך שגם אם לא מדובר בשחקנים שיגרפו תארים בזה אחר זה, חבורת הצמרת של דרייפר, סשה זברב, דניל מדבדב והאמריקאים גבוהי הקומה יכולה לנצח אותו בכל משחק נתון. נראה שקבלת הפנים שלו לתהילה הייתה חלקה מדי, ובאיחור של מספר שנים, הוא חייב להתמודד עם מבחני בגרות. או כמו שנכתב ב-BBC: "דפוס ההפסדים של אלקראס מעורר דאגה, כשמערכות דומיננטיות בהן הוא מציג לראווה את החבטות והאתלטיות שלו לא מספיקות מול אלו שבהן הוא מפגין פגיעות ולחץ. ההילה שסביבו התעמעמה, והוא כבר לא נראה בלתי מנוצח".
