דולגופיאט נחת בארץ עם המדליה: "בא לי לבכות מהתרגשות"
(צילום: שמוליק דודפור)
עִם מֶדַלְיָה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, קִוִּיתִי
שֶׁאוּלַי הַפַּעַם זֶה יִהְיֶה אַחֶרֶת.
אוּלַי הַמְּדִינָה, הַבִּצָּה, הַתִּקְשֹׁרֶת
תִּהְיֶה קְצָת יוֹתֵר סַבְלָנִית. טָעִיתִי.
כִּי מַהֵר כְּמוֹ יֶרִי בְּצַלַּחַת חֶרֶס
בָּא שׁוּב יֵצֶר הַהֶרֶס
וְשׁוּב הָרֶגְרַסְיָה
אֶל הַמַּנְיָה דֶּפְּרֶסְיָה.
הַגּ'וּדוֹ הַמְּקוֹמִי נִקְבַּר וְהֻסְפַּד
כְּבָר חִפְּשׂוּ אֶת מִי לְהַאֲשִׁים.
כָּמוֹהוּ הַשַּׁיִט הֻשְׁפַּל וְשֻׁפַּד,
הַגּוֹלְשִׁים שָׁחֲטוּ אֶת הַגּוֹלְשִׁים.
בִּשְׁבִיל מָה שׁוֹפְכִים כֶּסֶף עַל כָּל הָעֲנָפִים
אִם הַסְּפּוֹרְטָאִים מְזַיְּפִים?
פַּרְשָׁנִים כִּמְעַט בְּכָל תַּחֲנָה וְעָרוּץ
הִתְפַּתּוּ לְהַכְרִיז עַל כִּשָּׁלוֹן חָרוּץ.
הִתְבָּרֵר עוֹד לִפְנֵי הַזָּהָב הַגּוֹאֵל:
לְסַכֵּם תַּחֲרוּיוֹת לִפְנֵי הַיּוֹם הַנּוֹעֵל
זֶה כְּמוֹ לְכַבּוֹת אֶת הַקֻּמְקוּם לִפְנֵי הָאֵדִים
אוֹ לִנְטֹשׁ חֲתֻנָּה בִּתְחִלַּת הָרִקּוּדִים,
זֶה כְּמוֹ לְצַפְצֵף עוֹד לִפְנֵי המַּגְנוֹמֶטֶר,
כְּמוֹ לִפְסֹל בַּזִּנּוּק בִּגְמַר מֵאָה מֶטֶר,
זֶה כְּמוֹ לָתֵת נִקּוּד בְּטַקְוַנְדוֹ לִפְנֵי הַבְּעִיטָה,
לָתֵת צִיּוּן לְמִתְעַמֵּל לִפְנֵי הַנְּחִיתָה,
זֶה כְּמוֹ לְסַכֵּם יוֹם קְרָבוֹת לִפְנֵי בֵּית הַנִּחוּמִים,
כְּמוֹ לְסַכֵּם טוּר דֶּה פְרַאנְס לִפְנֵי בְּדִיקוֹת סַמִּים...
בַּפַּעַם הַבָּאָה, לִפְנֵי הַמַּכָּה
אוּלַי כְּדַאי לְחַכּוֹת דַּקָּה
עִם הַסִּכּוּמִים?
