בגיל 38, אחרי שכבש הכי הרבה שערים בפלייאוף העליון, אחרי שזכה באליפות חמישית עם מכבי תל אביב, ואחרי שהפך למלך שערי נבחרת ישראל בכל הזמנים – ערן זהבי הגיע לנקודת הסיום. והוא צריך לדעת להגיד את זה בעצמו.
זה לא כי הוא לא טוב יותר. להפך – הוא עדיין חד, רעב, משפיע, כובש, מנצח. וזה בדיוק העניין: לפרוש כשאתה בשיא. כשאתה לא מישהו שמחפש עוד עונה כדי לגרד איזה שיא היסטורי. כי עם כל הכבוד לשיא של אלון מזרחי (206 שערי ליגה), זהבי כבר לא צריך להוכיח כלום. הוא כבר עשה הכל.
הוא עשה את זה באלגנטיות, בתשוקה, בעבודה קשה ובעיקר – ברגעים. רגעים של גדוּלה, של הכרעה, של גאווה. רגעים שרק ערן זהבי יודע לייצר. הוא לקח תארים, הוא שבר שיאים, הוא היה סמל.
במכבי תל אביב – הקבוצה המעוטרת בישראל – הוא הפך לאגדה. בנבחרת ישראל – הוא היה היחיד שהצליח באמת לסחוף, לרגש, להצית חלום. ולכן, עכשיו זה הזמן. כדי שייזכר כמו שצריך: לא כשחקן שעוד מנסה, אלא כווינר הכי גדול שהיה פה. כמי שיצא מהמשחק בדיוק כמו שנכנס אליו – עם עוצמה, עם דרייב, ועם גול.
ערן זהבי לא צריך עוד עונה. ערן זהבי צריך פרידה. כמו במשחק בשבת, במגרש מלא, עם תשואות, עם דמעות – ועם מקום ראשון בטבלת האלופים של הלב.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
