יש פער תהומי בין הספורט המקצועני באירופה לבין זה שבארצות הברית, ולא מדובר רק בהבדלי רמות המשחק. בארה"ב הבעלים של קבוצות הספורט הגדולות, ב-NBA, ב-MLB, ב-NHL וב-NFL, מדורגים דרך קבע ברשימות העשירים של פורבס. קבוצות ספורט אמריקאיות שוות מיליארדי דולרים, אבל למרות זאת, אף אחד מאותם מיליארדרים לא יכול פשוט לרכוש כל שחקן שיחפוץ בו, או לשלם לו כפי שיתחשק לו.
הסיבה? בספורט האמריקאי יש מנגנון שוויוני, כמעט סוציאליסטי, בעוד שבאירופה שורר מודל קפיטליסטי לחלוטין. בארה"ב קיימת תקרת שכר אחידה לכל הקבוצות – סכום מקסימלי שמותר להוציא על שכר שחקנים. שבירת התקרה גוררת קנסות כבדים. לצד התקרה נקבע גם סכום רצפה, כדי לוודא שכל קבוצה משקיעה מינימום בשחקניה.
כך למשל, ב-NBA כמעט שלא מתנהל מו"מ פרטני מול שחקנים על גובה השכר, הוא נקבע מראש בהסכם הקיבוצי מול איגוד השחקנים, בהתאם לוותק של כל שחקן בליגה ובקבוצה. תשאלו את דני אבדיה ואת בן שרף.
באירופה, לעומת זאת, כל בעל הון שמחליט לקנות קבוצה מקבל לידיו צעצוע נוצץ – ומוזמן לפתוח פנקס צ’קים בלי הגבלה. התקציב נקבע לפי רצונו וגחמותיו של המיליארדר, לא לפי כללים שוויוניים.
לאחרונה דיברו בהנהלת ה-NBA על הקמת ליגה אירופית שתופעל ברוחה ובצלמה של הליגה האמריקאית. השאלה הגדולה: האם אדם סילבר, הקומישיונר של ה-NBA, יחייב את הליגה החדשה לאמץ את מודל השכר האמריקאי? האם תקרת שכר אחידה תטרפד את חלומות העשירים המקומיים ותסיים את חגיגת הצ’קים הפתוחים?
והאם קבוצות אירופיות יהיו מוכנות לוותר על היתרונות הכלכליים שלהן ולהשתוות לליגה שבה כל הקבוצות חיות מתקציב דומה? עד לקבלת תשובות ברורות לשאלות האלו, כדאי אולי להמתין רגע לפני שרצים לקנות כרטיסים לעונת הבכורה של הליגה החדשה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
