כמה שהפן המנטאלי חשוב בספורט. הפועל ת"א היא זו שהייתה פחות צריכה ניצחון אתמול לעומת מונאקו - וזה הורגש מהרגע הראשון. הקבוצה מצרפת הייתה תוקפנית מאוד משני צדי המגרש מהפתיחה. היא הפגיזה שלשות כמעט ללא פספוס, הגארדים שלה ניצלו את יתרון המהירות שלהם כדי לחדור פנימה באגרסיביות, ובהגנה היא השקיעה הרבה יותר.
איפה מונאקו הזאת ואיפה הקבוצה ששיחקה תחת ואסיליס ספאנוליס. בימיו של המאמן היווני היא הייתה אנמית, כוכביה נראו לא מרוצים ונדמה היה שהיא איבדה את הקסם שאפיין אותה בשנים האחרונות. והנה, עזיבתו של המאמן - שלפי הטענה עשה זאת בשל בעיות כלכליות שגרמו לדילול הסגל - רק עשתה טוב. שמונה שחקנים שותפו אצל המאמן הגיאורגי מאנוצ'ר מרקושווילי, וכולם נראו חדים ומאושרים.
מרקושווילי העלה בחמישייה את אלי אוקובו לצד מייק ג'יימס וקאבריוס הייז החליף בעמדת הסנטר הפותח את דניאל טייס. אוקובו, שבתקופות שונות היה שחקן ספסל, פתח בטירוף והיה הטוב בקבוצה ברבע הראשון. נדמה היה שסוף סוף יש מאמן שנותן לו יד חופשית וביטחון ומאפשר לו להתבטא. הייז, שהוא יותר שחקן פנים מטייס חובב השלשות, נהנה משלל החדירות של חבריו ומהדלילות בצבע של הפועל, וגם הוא היה מצוין. גם ג'יימס היה הרוצח מפעם, זה שלא אומרים לו לנהל, אלא לייצר סלים.
נראה היה שהשחקנים אוהבים את מרקושווילי, או לפחות לא נראים כאילו הם בשביתה איטלקית כמו שהיה בחלק מהעונה. מונאקו שלו חזרה להיות הקבוצה המפחידה מפעם. זה ניכר במשחק אתמול וגם בריצה היפה שאיתה היא סגרה את העונה.
מרקושווילי באמת מאמן חכם. אחת החולשות של הפועל, אם לא הגדולה שבהן, היא שמדובר בקבוצה לא ממש מהירה למרות שהיא מתבססת על גארדים. לכן היה לה קשה, למשל, גם מול ולנסיה המאוד מהירה. במונקו הבינו את זה, הקבוצה טסה למתפרצות ועשתה הר של סלים קלים ויפים. תוצאת המחצית הייתה 58:41 עם אחוז קליעה מטורף של הצרפתים: 82 אחוז לשתי נקודות. זה אומר שהפועל הגיעה בלי המון רצון להתאבד על המשחק, אבל גם שמונקו עשתה הכנה נהדרת. במחצית השנייה הפירוק המשיך, והתוצאה - 105:85 – כנראה מחמיאה להפועל.
לא היריבה שהפועל הייתה רוצה
בפינת האנקדוטה: כולנו רגילים להתפעל מהדרך המדהימה שעשה אלייז'ה בראיינט מאז ששכשך את כפות רגליו בים סוף בימיו כשחקן הפועל אילת. אבל מה תגידו על ג'רון בלוסומגיים? האיש שפסע מעדנות על גדות הגעתון ושימח את אוהדי הפועל נהריה לפני לא המון שנים תפר אתמול 30 נקודות והיה נהדר. השניים באמת יכולים לככב בפרסומת שתשכנע שחקנים צעירים למה כדאי להם לשקול את הליגה הישראלית כתחנת מעבר.
המשמעות של ההפסד של הפועל אתמול היא מפגש בהצלבה מול ריאל מדריד, בלי יתרון ביתיות. זה לא שיש יריבות קלות בשלבים האלה ביורוליג, גם לא שסופיה זו ההגדרה המילונית המדויקת לביתיות, אבל על פניו נדמה שמדובר ביריבה יותר מסובכת עבור הפועל.
פנרבחצ'ה, שערב המחזור הייתה היריבה המיועדת להצלבה, בנויה בדיוק בשביל הפועל: קו קדמי די חלש, קו אחורי שבנוי משחקנים מוכשרים, חזקים, אבל לא ממש מהירים.
ריאל זה סיפור אחר לגמרי. אדי טבארס בצבע זה שחקן שיכול לנטרל לחלוטין את דן אוטורו וגם לשנות זריקות של כל חודר. להפועל אין גבוה שקולע מבחוץ שייאלץ אותו לצאת, והיא בנחיתות בעמדה הזאת. בעמדה מספר 4 ממתין מריו הזוניה, שחקן בגודל של פורוורד עם מיומנויות של גארד וניסיון עשיר. לא בטוח שיש מי שישמור עליו. ואם לא די בכך, הרכז הוא פקונדו קמפאסו הסילוני, בדיוק סוג השחקן המהיר שלהפועל אין שומר בשבילו - כמו שראינו אך אתמול.
לכן, ההפסד למונקו יכול להיות ההבדל בין עונה נהדרת שבה הפועל הבטיחה עוד שנה ביורוליג אך לא מעבר לזה, לבין עונה חלומית עם הגעה לפיינל פור (לא שמישהו מבטיח שהיא הייתה עוברת את פנרבחצ'ה, או לחלופין שהיא תיכשל מול ריאל).
האם אפשר היה להוציא יותר מזה במשחק מול הצרפתים? לא בטוח. הפועל ניסתה בהתחלה לשחק פנימה, להוציא עבירות ולנצל את הסגל הצרפתי הדליל, אבל הם פשוט שמרו טוב, הביאו עזרות חכמות ונמנעו מעבירות. וכשההפרש דו-ספרתי תוך כל כך מעט דקות, קשה לעשות קאמבק מול יריבה שבאה גם רעבה וגם מוכנה. עבור הצרפתים, הניצחון קבע שהם צריכים לנצח רק משחק אחד בפלייאין ולא שניים. זה הבדל תהומי. ומי שיקבל אותם בהצלבה, והם כנראה יגיעו לשם - אני לא מקנא בו. רק שמונה שחקנים, רק במקום השמיני כרגע, אבל אם הם ינצחו את פנאתינייקוס ויגיעו לסדרה מול ולנסיה - יש סיכוי טוב ששוב נראה אותם בפיינל פור. נקווה שגם הפועל תהיה שם.
