29 בנובמבר 2009. מכבי תל אביב מארחת את הפועל עפולה של אלי רבי ומביסה אותה בקלילות 71:108. המשחק הזה יהיה זכור לי לנצח, מכיוון שזאת הייתה הפעם הראשונה שנכחתי במשחק של מכבי תל אביב בכדורסל. מאז, הרבה עליות, בעיקר ירידות, אבל כמה רגש וכמה אמוציות חוויתי במשחקים בהיכל.
בעשרות אם לא מאות משחקים הגעתי להיכל כדי לצפות בקבוצתי האהובה, אך יש כמה רגעים שאחקוק בזכרוני לנצח. ממשחק העלייה לפיינל פור, עד חצי גמר הפיינל פור מול הפועל ת"א, דרך הזכייה באליפות ב־2018 אחרי 4 שנות בצורת. אבל בשנה שעברה, משהו השתנה. אחרי שנים של אכזבות נוראיות באירופה, מכבי חזרה. ניצוצות של החזרה הזאת ראינו עוד שנה לפני כן, כאשר מכבי פיספסה את העלייה להצלבה במחזור האחרון. אבל השנה שעברה, אוי, איזו שנה.
עזבו את הכדורסל שמתבסס נטו על אחד על אחד, עזבו את ההדחה בגביע ברבע הגמר. מכבי של השנה שעברה, שהגיעה לשחק בהיכל, באה כדי לפרק כל קבוצה, בין אם השם שלה הוא וילרבאן או ברצלונה.
ימי חמישי בהיכל חזרו להיות מבצר, ומכבי הפסידה רק פעם אחת כל השנה במסגרת האירופית בבית, לריאל מדריד החזקה. כל משחק שמתחיל בשאגות "ארץ ציון ירושלים" ונגמר בשירי הלל ליאניס ספרופולוס, היה חוויה.
זכורים לי במיוחד המשחקים נגד צסק"א בבית, כאשר כל הקהל שואג "או אה מה קרה צסק"א אכלה אותה", או המשחק נגד ברצלונה כאשר 4 דקות לסיום ניקולה מירוטיץ' מאבד כדור לטובת אנג'לו קלויארו האלמותי, מבצע עבירה בלתי ספורטיבית, וכל הקהל בטירוף על הכוכב הספרדי/מונטנגרי – עד שאפילו השופטים מבקשים מיושבי האולם להירגע, מה שעוד יותר הלהיט את ההיכל.
המשחק האחרון שהייתי בו היה משחק הקורונה הזכור נגד אנדולו אפס. אווירה שונה ומוזרה הייתה באותו משחק. אבל בו בזמן, מעולם לא הרגשתי קהל יותר דוחף מ־3,500 האוהדים שנדחסו אל תוך היציעים המרכזיים בהיכל יד אליהו הישן. אפשר להגיד, ובצדק, שבסוף כדורסל זה משחק של 5 על 5 והקהל לא באמת משפיע. אבל בשנה שעברה משהו השתנה, משחקי הבית הפכו להיות מבצר אמיתי שמטיל את אימתו על כל מעצמות אירופה, ולקהל היה חלק לא מבוטל בזה. הוכחה לכך אפשר לראות השנה, מכבי משחקת כדורסל שהוא לא שונה בהרבה מהגרסה הקודמת שלה, אך התוצאות שונות לחלוטין וכך גם ההיחנקות במאני טיים.
אותם רגעים זה רגעים שבזמן אמת אתה לא מצליח לעכל ולהבין את משמעותם ועוצמתם. הקורונה גרמה לי, ואני מניח שלעוד אוהדים רבים, להבין כמה אותם רגעים הם רגעים חשובים ועוצמתיים. הגעגוע של להגיע ביום חמישי להיכל, לפרוק את כל השיט שהיה לך במהלך השבוע על השופט ולהרגיש מאוחדים עם עוד 11 אלף אנשים שמרגישים בדיוק כמוך, זה עוצמות שרק ספורט מסוגל לספק. ולכן, בבקשה תחזירו לנו את האפשרות של להגיע וליהנות מהחוויה הזאת.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
