בספרי בלשים יש שיטה מקובלת לבניית מתח ויצירת מסתורין: ממלאים את העלילה בהמון דמויות ופרטים עובדתיים נכונים – אך לא רלוונטיים – כדי לטשטש מהמתבונן התמים את האמת הברורה עד הרגע האחרון.
גם המשחק אתמול היה סוג של עלילה כזאת. "הפועל ת"א קבוצת טופ יורוליג". "דן אוטורו זה סנטר שאין בירושלים מי שיעצור אותו". "ואסיליה מיציץ' היה בעבר ה-MVP של היורוליג". "לתל-אביבים תקציב גדול פי כמה". "לירושלים יש רק כוכב על אחד, ג'ארד הארפר, ולתל-אביב יש כמה כאלה". "אנטוניו בלייקני זה קלעי כמעט בלתי ניתן לעצירה" – אלה רק חלק מהפרטים שאיתם המשחק החל, כולם נכונים, אך הם מכסים על אמת אחת: בכל המשחקים האחרונים בין הקבוצות האלה, ירושלים הייתה טובה יותר, ניצלה את כל חולשותיה של ת"א, הצליחה לחפות טוב יותר על חולשותיה היא, נקלעה בכל המשחקים האלה לפיגור והצליחה לחזור בקור רוח - ולכן מי שצריך היה להיערך באופן מיוחד למשחק ולהביא דברים חדשים הוא לא יונתן אלון אלא דימיטריוס איטודיס.
כשהנרדפת הפכה לרודפת
במחצית הראשונה זה היה בערך תיקו בקרב המאמנים. ירושלים, עם הגארדים הקטנים והזריזים שלה, רצה כשרק היה אפשר והשיגה את רוב סליה במתפרצות ובמשחק מעבר. ת"א ניצלה את יתרון הגובה: היא הכניסה כדורים לצבע לדן אוטורו, ואסיליה מיציץ' חדר בכוח עד הקרש במקום לזרוק שלשות וניצל את העובדה שבירושלים אין גארדים מספיק חזקים וגדולים כדי לשמור עליו, ואפילו אנטוניו בלייקני, חובב שלשות ידוע, ניצל את העובדה שהיה לו יתרון פיזי על שומריו, שיחק חכם, חדר פנימה ועשה לירושלמים הרבה נזק. זה היה כדורסל נכון וממושמע באופן לא אופייני לקבוצה.
כבר ברבע השני התגלו הבקיעים במערך של התל-אביבים, שמתקשים כל העונה במשחקים הגדולים עם מגבלת הזרים. מתוך הנחה שהגארדים של ירושלים הם האויב הגדול שלו, איטודיס בחר לרשום בטופס רק סנטר אחד, אוטורו, והשאיר בחוץ את ג'ונתן מוטלי וטאי אודיאסי. לכאורה, שיקול נכון. בפועל, זה השאיר את הקבוצה עם שני סנטרים אמיתיים, אוטורו ואיתי שגב.
שגב פתח את המשחק, שיחק כמה דקות, ואז נכנס אוטורו. אולם כשאוטורו היה צריך מנוחה, איטודיס בחר להעלות הרכבים בלי שגב, שכמו שקרה לישראלים רבים לפניו תחת המאמן היווני, עלה בחמישייה אך לא חזר יותר למגרש לאחר שהוחלף.
מה בדיוק חשב איטודיס? שמאמן שניצל כל טעות שלו כבר כמה משחקים לא ינצל את זה מיד? זה נראה כמו זלזול ברמת האינטליגנציה של ירושלים, שהיא לא קבוצה נטולת מגרעות, אבל קבוצה טיפשה היא לא
כך, לפרקים, שיחקו איש וויינרייט, תומר גינת ועוז בלייזר עם שני גארדים, ופעמים אחרות היו רק שניים מהשלושה עם שלושה גארדים. ירושלים ניצלה את הדקות האלה באכזריות. היא שיחקה מיד לתוך הסל, השתלטה על המשחק, מחקה פיגור ועלתה ליתרון. המומנטום השתנה, פתאום ת"א הייתה הרודפת, וירושלים לא נתנה לה לחזור. מה בדיוק חשב איטודיס? שמאמן שניצל כל טעות שלו כבר כמה משחקים לא ינצל את זה מיד? זה נראה כמו זלזול ברמת האינטליגנציה של ירושלים, שהיא לא קבוצה נטולת מגרעות, אבל קבוצה טיפשה היא לא.
גם ניהול הדקות של אלון היה חכם. הוא נתן במחצית הראשונה מנוחה לג'ארד הארפר, המעיט גם בדקות של אוסטין וויילי ונמנע מלשים אותו כשומר של אוטורו על מנת שלא יסתבך בבעיית עבירות, הסכים לשלם את המחיר של להיקלע לפיגור כמה פעמים, בנה על זה שהארפר יחזיר אותו כל פעם למשחק - וצדק.
אבל בעוד שזה תסריט שראינו גם במשחקים קודמים, הפעם ת"א נתנה לו גם מתנה לא צפויה. בשלב כלשהו היא חזרה לסורה, התעלמה מזהות היריבה ומנקודות החולשה שלה, וחזרה לשחק את המשחק הקבוע שלה: זריקות מבחוץ במקום לחפור בצבע. אלון עשה ניסוי והכניס ביחד את שני הגארדים הקטנים שלו, הארפר וקסיוס ווינסטון. יריבה אחרת כנראה מיד הייתה מבודדת אחד מהם מתחת לסל של ירושלים מול שחקן התקפה גבוה יותר, אבל ת"א המשיכה בשלה וזרקה מבחוץ. אלון בטח אמר לעצמו: "בואו נכניס גם את רועי הובר ונראה אם הם יקלטו את העקיצה". ת"א עדיין התעקשה לא לנצל את יתרון הגובה של הגארדים שלה, ירושלים הייתה עם מערך גארדים התקפי קטלני, ואלה היו דקות מעולות שלה כי לתל-אביבים, בעיקר כשאלייז'ה בראיינט פצוע וקולין מלקולם לא בסגל, אין שומרים שיכולים לטפל בבלגן הזה.
הפועל ת"א יכלה לנטרל את הנשק הזה רק בצורה אחת: להעניש את ירושלים בצד השני של המגרש, לטחון אותה בהתקפה עם יתרון הגובה. אבל כשכל המשחק שלך מבוסס על מהלכי אחד על אחד שרובם מסתיימים בזריקות שלוש, היכולת שלך להעניש די מוגבלת.
הקרדיט לזוסמן
ההבדל בין המאמנים בלט בעוד מישור. יובל זוסמן היה אתמול ביום התקפי גרוע, אבל עשה דברים יוצאי דופן בהגנה. הוא נתן כמות אינסופית של עזרות, וכשהיו חילופים שהוציאו את הגבוהים של ירושלים מהצבע, הוא שם גוף על אוטורו והצליח פעמים רבות למנוע ממנו להגיע למצב קליעה נוח, דבר שלא רבים ביבשת עשו העונה. יונתן אלון יכול היה בשקט לספסל אותו בגלל חוסר התרומה בצד ההתקפי. פייר, אם הוא היה מאמן זר, סביר להניח שזה מה שהיה קורה. אבל אלון בחר לתת לו קרדיט מוגדל, ולזוסמן היה חלק גדול מאוד בניצחון. אם איתי שגב היה מקבל חמישית מהקרדיט הזה, אולי ת"א היא שהייתה עולה שלב בגביע. לקבוצה היו אתמול הרבה שחקני התקפה מוכשרים ומעט שחקני הגנה ברמה של שגב. לייבש אותו בגלל חוסר תרומה התקפי זה לא היה אתמול עונש בשבילו. זה היה עונש לקבוצה.
אז ירושלים ניצלה כל טעות של ת"א, ברחה לה, ושוב ניצחה. סנסציה? אל תתנו לפרטים הנכונים אבל הלא רלוונטיים לטשטש אתכם: בהרכב של חמישה זרים, ירושלים קבוצה טובה יותר - עד שיוכח אחרת. אפשר לעשות המון ניתוחים מקצועיים שיגידו למה זה לא בהכרח נכון, אבל בסוף צריך להסתכל בכנות על השורה התחתונה: זה קרה כבר כמה וכמה פעמים.
אתה הראש, אתה אשם
נסיים עם התייחסות לאירוע המיותר וההזוי של הערב: עופר ינאי החליט לשבת ליד הספסל של ירושלים כדי לצלם את יונתן אלון. המטרה: אם אלון יחרוג מהשטח שמותר לו להיות בו ולא יקבל עבירה טכנית, לינאי תהיה הוכחה שהקבוצה שלו קופחה, והוא יוכל למחות נגד השופטים, או לא יודע מה בדיוק הוא תכנן לעשות עם תמונות הפפראצי המרתקות האלה.
ינאי נתן שנה וחצי של קלאס על מלא. האירוע אתמול מוחק הרבה מהקרדיט שהוא צבר בהרבה זמן, כסף ומאמץ. הוא כל הזמן מחה על כך שחלק מהקהל לא מוכן להתבגר, וזו הדוגמה שהוא נותן?
אנשי ירושלים ביקשו שיתרחק. ינאי סירב. עברו כמה דקות משחק, ינאי קם, הלך להתלונן למשקיף, אחר כך חיפש מטען לטלפון, ובתום הטיול חזר למקומו – צמוד למושב של אלון. השופטים התעצבנו ואמרו לו ללכת משם ליציע. ינאי התעקש להישאר. המשחק נעצר לדקות ארוכות, ובסוף השופטים ירדו מהמגרש ואיתם הפועל ירושלים. רק אז ינאי הסכים להתפנות, ובדרכו החוצה היתמם: "מה כבר עשיתי? רק הבאתי מטען".
ולמה אתה צריך מטען? כי נגמרה הסוללה למשימת הריגול? וזה נראה לך מכובד לשבת ליד מאמן יריב ולהקשיב למה שהוא אומר בחשאי לשחקניו בפסקי זמן? זה נראה לך הוגן מבחינה ספורטיבית? וזה מה שחשוב לך? בעלים של קבוצת יורוליג? ועוד כשלקבוצה שלך יש כל כך הרבה צרות?
מראש, ההתרחשות הזאת הייתה מיותרת להפליא, אבל גם לריב עם השופטים אחר כך? הרי גם אם ת"א הייתה מנצחת בסוף, ירושלים יכולה הייתה לערער על תוצאת המשחק בטענה שהפסקתו פגעה בה, ואין כמעט ספק שהיא הייתה זוכה. ומה אם השופטים לא היו מסכימים לחדש את המשחק והוא היה נגמר בהפסד טכני? ולמה לעשות את זה כשהקבוצה שלך מובילה ולהרוס לה את המומנטום? גן ילדים.
וזה כל כך חבל. ינאי נתן שנה וחצי של קלאס על מלא. האירוע הזה מוחק הרבה מהקרדיט שהוא צבר בהרבה זמן, כסף ומאמץ. הוא כל הזמן מחה על כך שחלק מהקהל לא מוכן להתבגר, לאמץ הרגלים חדשים, להבין שהפועל הפכה לקבוצה גדולה ולהסתגל בהתאם. זו הדוגמה שהוא נותן? אז מעכשיו שלא יתלונן כשאחרים יעשו שכונה. אתה הראש, אתה אשם.
