היו רגעים גדולים באולימפיאדת ברלין 1936, שהיום (שבת) מציינים 90 שנה ליריית הפתיחה שלה. רגעים בלתי נשכחים. השידור הישיר הראשון מהמשחקים האולימפיים לחדרי צפייה ברחבי העיר, מרוץ הלפיד הראשון מהר אולימפוס ביוון לברלין, השימוש החדשני בפילם צבעוני של חברת אגפא שפותח בגרמניה, האצטדיון האולימפי המפלצתי עם מאה אלף המקומות, שנבנה בין 1934 ל-1936 במימון ובבעלות השלטון הנאצי, מגדל הפעמון בגובה 77 מטר ביציע המערבי, הפיהרר היטלר מצדיע במועל יד. ג'סי אוונס.
ברלין, אז עדיין תחת שלטון רפובליקת ויימאר, ניצחה ב-1931 את ברצלונה במכרז לאירוח המשחקים (זו הייתה הפעם האחרונה שבה ערים שהתחרו על האירוח הורשו להצביע במכרז). ברלין זכתה ב-43 קולות וברצלונה, שסבלה בהצבעה מייסודה של הרפובליקה הספרדית השנייה באותה שנה ומהחשש לאי יציבות, קיבלה רק 16.
היטלר והמפלגה הנאצית עלו לשלטון ב-1933 וחיבקו את אירוח המשחקים האולימפיים כהזדמנות נהדרת לערוך תעמולה עולמית עבור המשטר, עבור גרמניה החדשה, הסובלנית, שפניה לשלום. האולימפיאדה הייתה כל כך חשובה להיטלר וגבלס, עד כדי כך שהם לקחו פסק זמן מגילויי אנטישמיות, הורו להסיר ממקומות ציבוריים שלטים בעלי אופי אנטישמי והבטיחו לוועד האולימפי ולמדינות האחרות כי לא יחרימו ספורטאים יהודים מהמשלחת שלהם (את חברי הקהילה הצוענית אספו כוחות הביטחון של המשטר ב-1935 והעבירו אותם למחנה מיוחד מחוץ לברלין בניסיון "לנקות" את העיר).
ועדיין: הנאצים לא אפשרו כמעט לאף ספורטאי יהודי או צועני להיות חלק מהמשלחת. בין הספורטאים המוחרמים הייתה גם גרטל ברגמן, שהחזיקה אז בשיא הגרמני בקפיצה לגובה. תיאודור לוולד, נשיא הוועד האולימפי הגרמני, הודח מתפקידו לאחר שנמצא כי סבו היה יהודי. וולפגנג פורסטנר, שהיה אחראי על תכנון והקמת הכפר האולימפי, ואז הפך למפקד שלו, הודח מתפקידו זמן קצר לפני המשחקים לאחר שהתגלה כי גם סבו היה יהודי. פורסטנר התאבד ימים אחדים לאחר סיום המשחקים.
רק ספורטאית אחת עם שורשים יהודיים, ספורטאית שחיה כבר בארה"ב ואזרחותה הגרמנית ניטלה ממנה, הורשתה להשתתף במשחקים. הספורטאית הזו גלמה בתוכה ובתוך סיפור חייה את סך הטרגדיה היהודית והגרמנית.
הלפיד האולימפי באולימפיאדת ברלין
(צילום: getty images)
יהודיה שימושית
הלנה מאייר נולדה ב-1910 לאימא קתולית ואבא יהודי, שהיה רופא. ב-1924, כשהיא רק בת 13, זכתה בפעם הראשונה באליפות גרמניה ברומח, הישג שהיא שחזרה בכל שנה עד 1930. היא זכתה בזהב ברומח אישי באולימפיאדת אמסטרדם 1928, ושנה לאחר מכן עשתה זאת גם באליפות אירופה הראשונה שנערכה בענף. הישג שעליו חזרה באליפות לאחר שנתיים. היא הפכה לסלבריטי בגרמניה. הפוסטרים שלה הופיעו בכל מקום. באולימפיאדת לוס אנג'לס 1932 היא זכתה במקום החמישי לאחר ששעתיים לפני התחרויות היא קיבלה הודעה שהחבר שלה מת במהלך תרגיל צבאי בגרמניה.
ב-1933 מאייר הורחקה מקבוצתה בשל היותה חצי יהודיה. היא עזבה את גרמניה לארה"ב, וחוקי נירנברג ב-1935 ביטלו את האזרחות הגרמנית שלה. כדי לנסות ולבטל את החרם של מספר מדינות ואיגודים, הוועד האולימפי הגרמני הציע מחווה: הוא הזמין את מאייר להצטרף למשלחת לאולימפיאדה, אבל שר התעמולה גבלס אסר על התקשורת להזכיר את אילן היוחסין הלא טהור שלה. למרות המחאות של קהילות וספורטאים יהודים, מאייר ענתה בחיוב. היא זכתה בכסף ברומח האישי ובטקס חלוקת המדליות היא לבשה את המדים הרשמיים שכללו את צלב הקרס והצדיעה במועל יד, כמו שאר ספורטאי גרמניה (מאייר טענה לאחר מכן כי עשתה זאת על מנת להגן על אמה ושני אחיה שעדיין חיו בגרמניה. אביה נפטר ב-1931).
מאייר ספגה ביקורות רבות ונוקבות, ותוארה כבוגדת ואופורטוניסטית שהסכימה לשמש כיהודיה שימושית עבור גרמניה הנאצית והוועד האולימפי הבינלאומי. נתון פיקנטי: שתי הזוכות האחרות במדליה באותו ענף, אלן פרייס מאוסטריה ואילונה אלק מהונגריה, היו גם הן יהודיות.
תוארה כבוגדת ואופורטוניסטית שהסכימה לשמש כיהודיה שימושית עבור גרמניה הנאצית. הלנה מאייר
(צילום: AP Photo)
לאחר האולימפיאדה מאייר זכתה בעוד מדליות באליפות העולם הראשונה בסיוף ב-1937. אחרי האליפות היא היגרה לארה"ב, וקיבלה אזרחות אמריקאית ב-1940. היא זכתה שמונה פעמים באליפות ארה"ב ברומח. ב-1952 היא חזרה לגור בגרמניה, נישאה לברון, ונפטרה לאחר שנה מסרטן השד. היא נחשבה לאחת הסייפות הטובות בכל הזמנים.
מחוות להיטלר
הבמאית הנאצית, לני ריפנשטהאל, כתבה, הפיקה וביימה את "אולימפיה", סרט בשני חלקים, "פסטיבל העמים" ו"פסטיבל היופי", שתיעד את האולימפיאדה ה-11 בברלין. מדובר בסרט פורץ דרך מבחינת חדשנות טכנולוגית ואסתטיקה ויזואלית, כולל שימוש במצלמות על מסילות, צילומים מתחת למים וזוויות צילום נמוכות. הסרט זכה להצלחה בינלאומית, בפרסים יוקרתיים, כולל פרס הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל ונציה באוגוסט 1938. קצת יותר מחודשיים לאחר הזכייה בפרס, התחוללו אירועי ליל הבדולח ברחבי גרמניה.
הסרט היה למעשה כלי תעמולה בשירות המשטר הנאצי. הוא נועד להאדיר את המשטר, להאיר אותו באור חיובי ומודרני ולהלל את גוף האדם ואת העליונות הארית. הזכייה שלו בוונציה הייתה חלק מזכיות של סרטים אחרים באותו פסטיבל, סרטי תעמולה פשיסטיים ונאציים שזכו בגלל לחץ פוליטי. מה שקרה בוונציה ב-1938 הביא דיפלומטים ויוצרי קולנוע לייסד פסטיבל עצמאי. כך נולד פסטיבל קאן (שנחנך בגלל המלחמה רק ב-1946).
(מתוך אולימפיה של לני ריפנשטאל)
בטקס הפתיחה, חלק מהמשלחות הצדיעו במועל יד להיטלר שנמצא ביציעים. ספירידון לואיס, זוכה המרתון הראשון ב-1896 ומי שצעד בראש המשלחת היוונית שצעדה ראשונה, הגיש להיטלר ענף של זית מאולימפוס. אחרי שהמשלחת הגרמנית צעדה אחרונה, היטלר הכריז על פתיחת המשחקים.
החבר הארי של ג'סי אוונס
ארה"ב זכתה במדליית זהב בטורניר הכדורסל (הפעם הראשונה שהענף שולב באולימפיאדה) לאחר ניצחון 8:19 בגמר על קנדה. את המדליות לזוכים הגיש ג'יימס נייסמית', האיש שהמציא את הענף. איטליה, בין שתי זכיות באליפויות העולם בכדורגל, זכתה גם בזהב האולימפי, מה שהביא את מוסוליני לטעון כי מדובר בהוכחה ליתרונות הפאשיזם. הגרמנים שלטו בטבלאות המדליות בצורה מוחלטת עם 101 מדליות, מהן 38 מזהב. לאמריקאים במקום השני היו 57 מדליות, מהן 24 מזהב. מדובר בחגיגה להיטלר ורעיון העליונות של הגזע הארי.
רק לוץ לונג סירב להשתתף בחגיגה. לונג התחרה בג'סי אוונס בתחרות הקפיצה לרוחק. אוונס כבר השפיל את היטלר והמנהיגים האחרים אחרי שניצח בריצה למאה מטר. כעת, הוא היה כבר אחרי שתי פסילות ועוד פסילה אחת הייתה מרחיקה אותו מהתחרות. לונג ניגש אליו וייעץ לו על טכניקת קפיצה אחרת, עצה שאולי השאירה את אוונס בתחרות. הם הגיעו לקפיצה האחרונה כשהם חולקים את המקום הראשון, אבל בקפיצה השישית אוונס ניתר רחוק יותר וזכה בזהב. לונג, שנראה כמו דוגמן של הגזע הארי, ניגש לאוונס, חיבק, בירך וחגג איתו את הניצחון.
אחרי המלחמה, לונג גויס לוורמאכט. הוא הוצב לקרבות בסיציליה, משם הוא כתב לאוונס שהוא לא יודע על מה הוא נלחם, וביקש ממנו שיסביר למשפחתו למה הוא היה חייב לעשות את מה שעשה. לונג מת ב-1945. אחרי המלחמה אוונס הגיע לבקר את משפחתו, והיה שושבין בחתונתו של בנו.
ג'סי אוונס קופץ לרוחק
(צילום: Gettyimages)
שני אצנים יהודים, מרטי גליקמן וסאם סטולר, מודחים מנבחרת השליחים ארבע כפול מאה של אמריקה בבוקר התחרות. היו שמועות שההדחה קרתה כדי לא להשפיל את השלטון הגרמני, אבל מצד שני אחד המחליפים היה אוונס בעצמו. המתאבק הגרמני וורנר זילנבינדר, שהיה קומוניסט, הבטיח שלא יצדיע במועל יד אם יזכה במדליה. הוא סיים במקום הרביעי. הוא נעצר ב-1942 לאחר שנטל חלק בפעילות אנטי נאצית והוצא להורג שנתיים לאחר מכן.
ההיסטוריה חוזרת?
בגרמניה רוצים להחזיר את האולימפיאדה לברלין. המארגנים והחליפות חשבו שזה יהיה אקט סימבולי מפעים לחבר את האולימפיאדות על פני מאה שנה, לצבוע בצבעים הכי צבעוניים את כל מה שהאולימפיאדה ההיא סימלה. את המולטי-תרבותיות על פני שנאת האחר, את הקבלה וההכלה על פני הניכור, את הליברליות הדמוקרטית על פני הלאומנות הפשיסטית, את הושטת היד לפיוס על פני חרחורי המלחמה.
רק שהאמת היא הרבה יותר מסובכת. כמו אז, גרמניה של היום מצויה במשבר פוליטי וכלכלי קשה. כמו אז, גם היום סצנת התרבות והאמנות של גרמניה היא מהמובילות בעולם. כמו אז, גם גרמניה של היום גדושה בשנאה ופילוג, אנטישמיות ושנאת הזר. אנשים מתים משום שהלכו לחגוג את מצעד הגאווה, המפלגה המובילה בסקרים בפער ניכר היא מפלגה שינקה חלק מתורתה מהנאצים, וחלק מאנשיה, כולל בכירים, רוצים להשכיח את 12 השנים שבהן שלטו הנאצים במדינה. המפלגה הזו, 'אלטרנטיבה לגרמניה', ערכה בין ה-3 ל-5 ביולי את כנס המפלגה הלאומי במדינת טורינגיה. בדיוק מאה שנה לפני, ערכו הנאצים את כנס המפלגה הלאומי שלהם באותו מקום.
שלט של מפלגת 'אלטרנטיבה לגרמניה'
(צילום: AP Photo/Michael Sohn)
ג'סי אוונס היה רק אבחה, מהירה וכמעט בלתי נתפסת לעין, של קרן אור באולימפיאדה שהתחילה לפני 90 שנה. כשהוא חזר לארה"ב עם ארבע מדליות זהב מסביב לצווארו, וכסמל לניצחון הרוח על פני הגזענות, הוא פרש מספורט מקצועני. הוא היה צריך להיכנס מכניסות מיוחדות לבתי מלון, לאכול במסעדות נפרדות, לעלות במעליות משא, לשתות מברזיות מיוחדות רק משום שהיה שחור. הנשיא האמריקאי אפילו לא חשב להזמין אותו לבית הלבן כדי להוקיר את הישגיו. הוא נאלץ להתחרות בסוסים וכלבים לפרנסתו.
אולימפיאדת ברלין הראשונה הייתה אפיזודה, פסק זמן קצר בין הבחירה בנאצים לבין השתתפות מסיבית של העם הגרמני ביישום התורה הנאצית. מה שהגיע אחרי האולימפיאדה היו תשע השנים המפלצתיות ביותר בתולדות האנושות. המשחקים האולימפיים התחדשו רק 12 שנה לאחר סיום המשחקים בברלין. המארגנים והרשויות חושבים שזה רעיון טוב לערוך את אולימפיאדת ברלין השנייה אחרי מאה שנים. אולי, כמו ש'אלטרנטיבה לגרמניה 'מבקשת, יהיה אפשר למחוק את הזיכרון מאז. האצטדיון עדיין נותר במקומו, כמעט בלי פגע לאחר המלחמה, למרות ההפצצות הכבדות של כוחות הברית. אם גרמניה תזכה באירוח, אותו אצטדיון יארח את הטקסים ואת המשחקים. אולי עד אז 'אלטרנטיבה לגרמניה' כבר תהיה בשלטון.
