הזכייה במדליית הכסף באולימפיאדת הנוער הייתה אמורה להיות הרגע הכי מאושר עד כה בקריירה של ארתור פרוחנבסקי - אבל עבור המתאגרף בן ה־17 היא הייתה קודם כל החותמת האחרונה שהוא אכן שייך לרמות האלה. זה לא שהוא פיקפק בעצמו או הרגיש חוסר ביטחון. האושר וההקלה גם הגיעו בהמשך. רק שבאותו רגע הוא קיבל את האישור שהוא חיפש קודם כל לעצמו, ואחר כך למאמן ולסביבה.
וכשהמאמן הוא לא סתם דמות, אלא אבא שלו, האושר בעיניים מהמדליה שמונחת לידו, פתוחה לרווחה בקופסה, יותר ממובן. "עכשיו אני שמח מאוד כשאני מסתכל עליה, עכשיו אני מתרגש", הוא אומר בחיוך מלא שיניים. "היה לחץ לפני, שהדברים יעבדו כמו שצריך. התחלתי בהכנות עוד בסביבות חודש מאי. לקחתי את התחרות הזאת ברצינות, והיא ישבה לי בראש. חשבתי עליה כל יום, כל היום. אפילו ברקע במסך שמתי מדליה".
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
"רציתי את הזהב". המתאגרף ארתור פרחונבסקי
(צילום: גיל נחושתן)
פרוחנבסקי הגיע עד לגמר כשהוא עובר תחרות חלומית. הוא התחיל עם ניצחון 0:5 על ויקטור רוצ'ה המקסיקני, וברבע הגמר רשם ניצחון זהה על הרומני קטלין מוסטצה. בחצי הגמר גבר על סגן אלוף העולם, פבלו סוטו מסיאס מספרד, ובגמר נעצר עם הפסד 4:1 ליפני קנשין סאקונו וסיים שני עם מדליית הכסף.
"רציתי את הזהב, הייתי בבאסה. אחרי כמה ימים היא חלפה והתחלתי לשמוח מההישג", הוא מספר. "כשחזרתי לכפר האולימפי אחרי הגמר לא הייתי שמח, יותר בתסביך איך הפסדתי ולמה זה קרה. מלא שאלות בראש. אחר כך הלכנו הצוות לאכול במסעדה וזה הרים לי את מצב הרוח".
איך הייתה החוויה של כפר אולימפי?
"מטורפת, מהכניסה כבר הרגשתי את זה. קשה לבטא את זה במילים. נכנסתי למגורים, ויש שם אלפי ספורטאים מכל הענפים. אני אדם אחד, סביבי כל כך הרבה. לקח לי יום וחצי להתאקלם. אהבתי את האוכל, הייתה שם אפילו עוגייה מאוד טעימה שאכלתי למרות שאני מוריד משקל".

יותר מאמן מאבא

פרוחנבסקי, שמתגורר בקריית־חיים, מתאגרף בקטגוריית המשקל עד 65 ק"ג. גובהו 1.82 מטרים, והוא צפוי לעלות לקטגוריית המשקל עד 70 ק"ג בקרוב. קונסטנטין (קוסטה), אביו של ארתור, הוא כאמור גם המאמן שלו - וגם מי שהכניס לו את האיגרוף לשגרת החיים מגיל קטן. "הוא היה מתאגרף באוקראינה וגם כשעלה ארצה התאגרף פה קצת. כשהייתי בן שש הוא לקח אותי לריצות בים, התחיל להראות לי סרטונים של מתאגרפים, קצת לימד אותי טכניקות. עם הזמן התעמקתי בזה".
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
"מוצא אותו כאבא, אבל יותר כמאמן". המתאגרף ארתור פרחונבסקי
(צילום: גיל נחושתן)
אבא היה מקצוען?
"ברמה המקומית. למשפחה שלו לא היה כסף לתת לו לטוס לתחרויות בחו"ל, אז הוא לא הגיע לרמה אולימפית. הוא לא סיפר לי יותר מדי על התקופה שלו בישראל אחרי העלייה. אני נולדתי פה. אמא שלי נולדה ברוסיה ועלתה לישראל".
האימונים התחילו כי אתה רצית?
"התחלתי להתעניין, ובהתחלה זה היה כמו שאבא מלמד את הבן. הוא ראה שיש לי כישרון, שלח אותי למועדון סבטן בחיפה, שהוא הבית השני שלי. התחלנו להתאמן שם ביחד פעם־פעמיים ואז זה המשיך. הייתה תקופה שגם שכרנו מקום של 50 מטר, קטן כזה. לאחרונה עברנו לאולם יותר גדול בקריית־חיים".
לא אמרת לו "אבא, רד ממני. אני רוצה לשחק עם חברים"?
"היו תחושות כאלה כשהייתי קטן יותר, אבל אבא אומר וצריך לעשות. שיחקתי עם החברים כדורגל בחוץ, היו לי אפילו מחשבות להיות כדורגלן. משהו השתבש בראש ונשארתי באיגרוף. מה הכוונה השתבש? הכדורגל היה לפרוק אנרגיות בין אימונים, הייתי היפראקטיבי".
אתם מצליחים לעשות הפרדה בין אבא לבן ובין ספורטאי ומאמן?
"זה קשה. אני מרגיש בבית אחרי האימון כמו באימון. אותו דבר כשאני קם בבוקר. מסתכלים על מה אני אוכל, אני צריך להגיד לו לאן אני הולך ומה אני עושה. לחץ מלא".
יש תחושות עם עצמך שאתה רוצה אותו יותר בתור אבא?
"בוודאי. אני גם מוצא אותו כאבא, אבל יותר כמאמן. כל בן של מאמן יגיד אותו דבר, רק אנשים כאלה יבינו אותי. בגלל שהוא אבא שלי, הוא יכול להפעיל עליי יותר לחץ. זה לא רק קשה מבחינת אימונים, אלא מבחינה רגשית. אמא הצד המאזן תמיד. בסוף אבא מקדיש את כל החיים לזה, חוץ ממני יש לו עוד מתאגרפים".

אח בן 13 מפלצת

פרוחנבסקי ניסה כילד עוד ענפים כמו ג'ודו, שחייה והתעמלות. "אני עדיין שוחה כחלק משגרת האימונים, אבל לא נמשכתי כספורט. אני רואה בענף יותר סיוע בכושר", הוא אומר. "לג'ודו נמשכתי, רק שעם הזמן ראיתי בו ספורט שהוא יותר טראומתי לי, הייתי נופל הרבה באימונים. לא אהבתי את זה, האיגרוף היה ענף הלחימה שהכי מצא חן בעיניי. בהתעמלות הייתי בכמה אימונים. אה, גם שיחקתי שחמט וניסיתי אקרובטיקה".
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
"הכי מצא חן בעיניי"
(צילום: גיל נחושתן)
משפחה ממוצא רוסי טיפוסית.
"בדיוק ככה".
הורגש שאתה הולך לעשות משהו יוצא דופן מגיל קטן, שיש לך את המשמעת?
"כן. אני זוכר משחקי כדורגל עם החבר'ה. הם לא יכלו לעשות מה שאני עושה מבחינה אתלטית, חשיבה אחרת. משם התחלתי להבין. החשיבה משתנה לכיוון טקטי, מחוץ לקופסה. אבא שלי ידע שבסוף האיגרוף יהיה הענף שלי, הוא שלח אותי לכל מיני חוגים אחרים כדי לפתח קואורדינציה, כוח, אינטראקציה".
אמא אנסטסיה התרגלה לזה שאתה חוטף מכות?
"אמא דווקא מבינה! היא יכולה לתת דעה חשובה. עכשיו, באולימפיאדת הנוער, היא ראתה את הקרב של המקסיקני לפני הקרב שלי מולו וממש עזרה לנו".
יש לך עוד אחים?
"אח אחד, מיכאל, וגם הוא באיגרוף. הוא בן 13 ומפלצת. הוא יהיה יותר חזק ממני. הוא מסתכל עליי כאח גדול, יש לו על מי להסתכל. אין לו גם את הלחץ מאבא כמוני. זה תמיד ככה עם בן בכור".

לאפות עם שווארמה

בשום שלב פרוחנבסקי הצעיר לא הרגיש שהוא מגשים את חלומו של אביו. הוא עצמו התעניין בקרבות של לוחמים אחרים, מנצל את הטכנולוגיה לצפות ברשתות בכמה שיותר קרבות. הוא מודע שלענף שלו אין הרבה נציגות, משתמש בשפה הרוסית כיתרון להכיר את המתחרים מהעולם. הוא צופה באליפויות עולם ואירופה לבוגרים, פחות מתעניין בקטגוריות הצעירות יותר, אלא אם הוא אמור להתחרות שם.
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
"המדליה פתחה לי את התיאבון"
(צילום: גיל נחושתן)
הוא מקווה שהמדליה שלו תשנה משהו, ומכוון למשחקים האולימפיים שיערכו ב־2032 באוסטרליה. "אני יוצא לחו"ל הרבה ואצטרך גם בהמשך. תמיד צריך להתחרות עם מישהו ברמה שלך או ברמה גבוהה יותר. יש פה כמה בודדים, בוגרים. יש לנו מדליסטים מאליפויות אירופה בבוגרים, אליפות עולם עדיין לא. אני עולה לבוגרים ב־2028. המדליה הזאת פתחה את התיאבון. הרבה אנשים חשבו שזה לא אפשרי, וזה הגיע גם אליי. בתת מודע ידעתי שאני יכול".
איך החיים סביב דיאטות?
"היא לא קיצונית כי אני עדיין גדל. אני מוריד 90 אחוז מהמשקל שאני צריך בדיאטה בשלבים עם אמא שלי. לחם לבן לא אוכלים, לחם שחור רק בבוקר, קצת. בערב אוכלים פחות, יותר חלבונים. בבוקר גם חלבונים. בשר מותר חזה עוף או דג. הכי קשה לי עם סוכר, אני אוהב מתוקים מאוד. עכשיו אני אוכל כמה שאני רוצה. השבוע, אחרי החזרה שלי ארצה, אכלתי שלוש לאפות של שווארמה. היה מטורף. אכלתי גם את האוכל של אמא. זה קטע כואב בענף, הורדת המשקל".
אתה תלמיד רגיל, הולך לתיכון כל יום?
"כן, בשנה שעברה אפילו יצאתי לטיול בפעם הראשונה כי הייתי אחרי תקופת התחרויות. אני מרחיב מגמות אדריכלות וניהול עסקי. אדריכלות זה קל, אני מבין מה אני קורא ומה קורה שם. ניהול עסקי מלא מלל, קצת יותר מאתגר. מה לעשות, צריך ללמוד".
מתחשבים בך?
"אני פה ושם מבריז בשביל האימונים, הולך לישון אם אני צריך. פעם פחות הבינו, היום מבינים יותר. המדליה עזרה לזה, וגם שהייתי סגן אלוף אירופה. מה לעשות שבישראל פחות מבינים באיגרוף, חושבים שזה לצאת וללכת מכות".
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
המתאגרף ארתור פרחונבסקי
יותר מלצאת וללכת מכות.
(צילום: גיל נחושתן)
אתה מוצא את עצמך מסביר את זה הרבה פעמים?
"יותר מדי. בימים האחרונים שאלו אותי על המדליה ואז יש שיחה זורמת על האיגרוף, וכל פעם אני צריך להסביר מחדש. זה לא מתסכל, אני מבין שיש התעניינות, שרוצים לדעת".
אתה יודע מה הולך להיות איתך אחרי התיכון?
"קודם אסיים בגרויות, אחר כך אתגייס לצבא כספורטאי. אם לא האיגרוף, הייתי לוחם בוודאות. ראיתי את עצמי באיזו יחידה קרבית.
"יש גם מחשבות ללמוד, אולי אלך לקולג' אם זה יהיה אפשרי. עכשיו דיברו איתי על להצטרף לפנימייה בווינגייט, אבל אין שם אולם שמתאים לאיגרוף, זה רק לימודים, אז נשארתי בחיפה".