הרוכב בן ה-23 מקיבוץ דפנה, נדב רייסברג, יעבור מחר (א') את האתגר הגדול בקריירה, כאשר יתחרה במדי "ישראל פרמייר טק" במרוץ פריז רובה, "הגיהינום מהצפון", ככל הנראה האכזרי והתובעני בעולם – שש שעות מפרכות הכוללות עשרות קילומטרים על אבני דרך עתיקות. 260 ק"מ של סבל יסתיימו בוולודרום של רובה.
רייסברג סיפר על הימים שלפני: "לא ציפיתי לדבר הזה, בחיי שאין לי מילים. הרגשתי כאילו רכבתי מסלול פאמפ טרק על סלעים. נכנסתי לבור אחרי בור והרגשתי שכל שנייה האופניים יתרסקו לאלף חלקים - וזה רק אימון הכנה. גדלתי כרוכב שטח ואני מנוסה בזה, אבל זה היה פשוט משהו שלא הכרתי. הייתי בהלם אחרי המפגש הראשון שלי עם האבנים המטורפות ביער הארנברג, אבל אז השתלט עליי משהו אחר, התרגשות כיפית אני הולך להתמודד במרוץ שעליו גדלתי. הדבר הכי קשה בעולם אבל גם הכי מרגש, אז מה יש לפחד? וגיהינום? עם מה שכולם עוברים בארץ, קשה לי עם המילה הזו. זה סיוט ספורטיבי, אבל רק ספורטיבי".
2 צפייה בגלריה
נדב רייסברג
נדב רייסברג
נדב רייסברג
(צילום: נועה ארנון)
רייסברג, שלמד את המסלול לעומק בישיבה מול המחשב, הוסיף: "אם תעיר אותי באמצע הלילה אני אדע להגיד לך איפה המקטע ה-20, מה האורך ושלו מה תצורת האבנים. הוגו הופסטטר שגר איתי בחדר כבר צוחק עליי. אבל אני כבר חודש מתאמן עם לחצני ידיים כדי להתכונן לאחיזה בכידון על האבנים האלה. עדיין, יקרו כאן כל כך הרבה דברים לא צפויים. התרסקויות, פנצ'רים, תקלות. אם יהיה לי מזל, אני יכול לסיים את המרוץ הזה, אפילו בתוצאה טובה".
זו עונתו הראשונה של רייסברג על חוזה מקצועני בקבוצה, והוא הוכיח את עצמו באימונים כראוי להיות חלק מהסגל לתחרות. בכל זאת הוא היה מופתע, ולא היה היחיד: "התקשרתי לאבא שלי והוא היה המום כמוני. אני, הילד הקטן, בלי שום ניסיון, עם 66 ק"ג מול רוכבים גדולים ועוצמתיים".
אחד הדירקטורים של הקבוצה במרוץ, ספ ואן מארק (שסיים חמש פעמים בחמישייה הראשונה בפריז רובה), הסביר: "הוא רוכב מאוד מגוון, מאוד טכני, מאוד מקצועי, מאוד מחויב לחברים שלו, ובעיקר מאוד רעב".
2 צפייה בגלריה
נדב רייסברג
נדב רייסברג
"הוא רוכב מאוד מגוון, מאוד טכני, מאוד מקצועי, מאוד מחויב לחברים שלו, ובעיקר מאוד רעב"
(צילום: נועה ארנון)
"אני מתחיל לתפוס עד כמה זו זכות, סיכם רייסברג, "אולי הדבר הכי מרגש שאני עומד לפניו אי פעם. אז ברור שאני עומד לסבול המון, אבל בעיקר מוכן לחוויה. אני רק מקווה שאוכל ללכת איתה כמה שיותר רחוק ולא לאבד את הרא