עליית שערים
אפשר לברך על כך שבדבר אחד הכדורגל הישראלי התקדם: 0:0 היה השם השני של ליגת העל, הוצפנו במאמנים משעממים שלא מבינים בשביל מה בא קהל, ובעונות האחרונות זה משתנה. העונה נכבשו בממוצע 3.19 שערים בממוצע למשחק, 287 שערים. מספרים שלא נראו פה מאז עונת 1956/57 כשבליגה היו קבוצות כמו בית"ר ת"א ומכבי יפו.
קשה למצוא 0:0 בליגת העל, וזה כמובן גורם לציקצוקים של פרשנים על "הגנות ברמה נמוכה". אף אחד לא רואה כדורגל בשביל לצפות בהגנה פועלת בתיאום צבאי ומצליחה לסכל כל ניסיון התקפי. גם העולם מאס בשיטות משחק הגנתיות, ולא ממש מחפש את דייגו סימאונה הבא. לפטופים על הספסל הם כנראה כבר חובה גם בתחתית הליגה הלאומית, אבל גם האנליסטים יודעים שהקבוצה שלהם צריכה לעשות שמח - אחרת היא פשוט תפסיד. לא צריך להתחנן לשחקנים שישימו גול. כשאפילו משחק בין מכבי נתניה להפועל חיפה הופך לכאוטי כמו חלום של שנ"צ ונגמר ב־3:4, אתה יודע שאתה במקום טוב.
4 צפייה בגלריה
קשה למצוא 0:0 בליגת העל. שחקני בית"ר ירושלים חוגגים אחרי ה-2:6 על מכבי ת"א
(צילום: עוז מועלם)
הכל אפשרי
רן קוז'וך לא אוהב לדבר יותר מדי, אחרי הניצחון על מכבי ת"א הוא נשבר והודה שהפועל באר־שבע בשלה לקחת אליפות, אבל גם הוסיף אבחנה מעניינת לגבי השינוי בקבוצות כאן. אפשר לנצח 0:7 את טבריה ולסיים בתיקו מול הפועל פ"ת, כי זאת ליגה של הרפתקאות ושיגועים, שלחלק מהקבוצות יש ממש שגעון גדלות. הפועל ירושלים באה לדרבי מהקו האדום ושולטת מול בית"ר, אשדוד מסרבת להפסיד והופכת את הי"א למבצר, אפילו יוסי אבוקסיס שינה גישה ומוביל קבוצה כיפית בנתניה.
המצב מהמקום הרביעי ומטה הוא כאוס. 10 נקודות מפרידות בין נתניה הרביעית להפועל חיפה מהמקום ה־12. הפועל ירושלים ניצחה רק פעם אחת בסיבוב הזה, מישהו באמת מוכן להמר שהיא תרד ליגה? אפילו על ריינה המרוסקת אי אפשר להמר בביטחון. מליגה מוגבלת הפכנו לליגה שבה כמעט הכל אפשרי. יכול להיות שזה בגלל בלמים לא מרוכזים? שיהיה, למי אכפת. גם משחק בית מול סכנין הוא לא שלוש נקודות בטוחות, וזה מה שבאמת חשוב ומעניין. במצב כזה נהדר, אפשר אפילו לספוג ולהכיל את הנהי על השיפוט, שעדיין לא נעלם. לפחות כולם חושבים שדופקים אותם, מה שאומר אולי שהכל בסדר. מלבד אותו נאום מפורסם של סעיד בסול ("הכל חוקי, הכל לפנתיאון") לא זכורים נאומי התקרבנות רבים. ייתכן כי המגמה תתהפך בסיבוב השני, אל נמהר להספיד את הבכיינות הישראלית המפורסמת.
פרויקט בכר
הניצחון הדרמטי על קריית־שמונה הוציא מברק בכר אמוציות שלא ראינו גם אחרי זכייה באליפות. מכבי חיפה באה לעונה הזו עם ציפיות נמוכות, אבל גילתה שהיא לא יכולה להיות מתחת לרדאר או להתנצל בשיטת ניסוי וטעיה. מישהו זוכר את השם דייגו פלורס, במקרה? מאמן ניסיוני כמו מופע ג'אז חופשי. מהר מאוד מכבי חיפה חזרה למה שהיא מכירה ויודעת: מישהו שכבר "מכיר את המערכת".
עד עכשיו זה נראה כמו קאמבק כושל, אבל לא הייתה שום ברירה. גם מאמן אחר היה נכשל - ובסוף היו מגיעים שוב לבכר. כל קבוצה בעולם מוצאת את עצמה חוזרת לאקסים, החדשות הטובות פה הן שיש מגמות שיפור: מכבי חיפה עברה מלספוג בדקה ה־90 ללכבוש. אליפות לא תהיה, אבל בכאוס שנוצר בליגת העל - לפחות אפשר יהיה לדבר על "הרוח" עם ניצחון על מכבי ת"א או הפועל באר־שבע.
המכביזם, שלב הטירלול
מכבי ת"א במקום השלישי, 5 נקודות פחות מבאר־שבע. מצב סביר לכל הדעות שהיא הייתה בו גם בעונה שעברה. אבל בהתאם לעונת 2025/26 גם היא מיישרת קו בדרך לטירלול המוחלט. יורים זיקוקים על הבית של המאמן, הוא מתפטר, מגיע מאמן זמני מהנוער למשחק אחד, המאמן חוזר - אבל נראה כאילו הכריחו אותו. מצחיק כמו סיפור של אתגר קרת, אם אתה אוהד הפועל. הקבוצה הכי מסודרת בליגת העל לא מוצאת יציבות, זה תורם מאוד לליגה. כי אם היו שופטים רק לפי ניהול, אז מכבי ת"א הייתה לוקחת אליפות בפברואר בכל שנה. האוהדים שרצו לגרש את לאזטיץ' מנעו את פיטוריו לעת עתה. קומדיה, כבר אמרנו. מכבי ת"א לקחה אליפות ממצבים קשים יותר, מישהו במועדון צריך ללמוד לנשום ולהירגע.
הקפיצה של ביטון
זה בנאלי לבחור בדן ביטון לשחקן הסיבוב, אבל מה לעשות שהוא באמת כל־כך טוב עד שנראה שבאר־שבע תלויה בו (היא לא) והוא התגלמות הקלישאה "שחקן שקונים בשבילו כרטיס"? זה גם מאוד כיף לראות שחקן עושה קפיצת מדרגה באמצע הקריירה, כשאף אחד לא ציפה. כבר היה מקרה בו מכבי ת"א ויתרה על שחקן משמעותי והוא הפך לבורג בבאר־שבע, אבל דן ביטון שם את המקרה של מהראן ראדי בכיס הקטן. שימו אותו במכבי ת"א, ואף אחד לא יודע מה הכתובת של ז'רקו לאזטיץ'. וטוב לראות שגם בעונה שבה הגדילו את מספר הזרים לשמונה, מי שנותן את הטון הוא שחקן ישראלי שממשיך להשתפר.
הדר בית"רי
בית"ר ירושלים אחראית לאחד המשחקים הכי מדהימים בתולדות הליגה. היא כבשה שישייה במחצית בלבד ונראתה כמו גרסת הכדורגל הישראלי לדרים־טים המקורית של ארה"ב ב־1992, ככה זה שהכל מתחבר. אבל התיקו בדרבי הרס לה קצת את הסיפור החדש על בית"ר מקצוענית, שלא נותנת לדברים לעלות לה לראש, שיודעת לנצח גם 0:2 כזה ולא צריכה לדבר ברביעיות ומעלה. נמאס לדבר על בית"ר במונחים של אנרגיות, גם ברק יצחקי יודע את זה. זה היה סיבוב שבו בית"ר הראתה שהיא יכולה להיות עוד קבוצת צמרת שנאבקת בשביל לזכות באליפות. קבוצה שיש לה כוכבים, שחקנים טובים ומאמן שמנהל את המצב. הכל רגיל. ממש רגיל. היא השתפרה ממשחק למשחק והייתה יציבה, עד כמה שאפשר. דמיינו עונה שבה מכבי ת"א מייחלת לשקט שיש בבית"ר ירושלים. בעונה כזאת, בית"ר יכולה לקחת אליפות. אחרי הכל, לא בכל שבוע היא פוגשת את זיו אריה.
