שלושה חודשים לפני שנבחרת איראן אמורה להגיע לארה"ב כדי להשתתף בטורניר אליפות העולם בכדורגל, עולם הבייסבול יספק הלילה (02:00, בין שלישי לרביעי) מתאבן בדמות גמר אליפות העולם בבייסבול במיאמי בין ונצואלה, שהפתיעה בדרך את יפן ואיטליה, לבין ארה"ב. למשחק לא יהיה רק ערך ספורטיבי חשוב, אלא שהוא יהיה גם טעון פוליטית כשרק לפני חודשיים וחצי כוחות אמריקאיים הפציצו את קאראקס וערים אחרות בוונצואלה, לפני שחטפו את הנשיא ניקולאס מאדורו לכלא בארה"ב.
מפגשים טעונים פוליטית הם לא נושא חדש בספורט. כל מפגש בין ריינג'רס לסלטיק בסקוטלנד או משחק קריקט בין הודו לפקיסטן הוא אירוע פוליטי בתחפושת של תחרות ספורטיבית. כל משחק של האמריקאים נגד הרוסים במהלך המלחמה הקרה, היה בעצם מלחמה בין קומוניזם לקפיטליזם. מפגשים באליפות העולם בכדורגל בין צרפת לאיטליה (1938), מזרח נגד מערב גרמניה (1974), ארגנטינה נגד אנגליה (1986) או ארה"ב נגד איראן (1998) היו מפגשים טעונים פוליטית בגלל יריבויות, מלחמות עבר או מתחים פוליטיים בין המדינות. אבל אף אחד מהמפגשים הללו לא קרו בתוך אירוע מתרחש כפי שזה קורה במשחק הלילה.
3 צפייה בגלריה
שחקני נבחרת ונצואלה חוגגים את ההעפלה לגמר אחרי הניצחון על איטליה
(צילום: Megan Briggs/Getty Images/AFP)
למרות שהמשחק ייערך במיאמי, ונצואלה תיהנה מיתרון ביתי מובהק ביציעים (מיאמי היא העיר האמריקאית עם הכי הרבה מהגרים מוןנצואלה), ובעוד שהנבחרת האמריקאית תותנע מהרצון להוכיח שהיא הנבחרת הטובה בעולם ומרגשות פטריוטיים ספורטיביים אותנטיים, הרי שהנבחרת מוונצואלה תתחרה על משהו גדול יותר. "אנחנו רוצים להעניק אושר לתושבים בוונצואלה", אמר עומאר לופז, המנג'ר של הנבחרת, "הניצחונות שלנו מוסיפים לבריאות הנפשית ולחיים של אזרחי המדינה". מדובר בסנטימנט פטריוטי עליו חזרו כמעט כל שחקני הנבחרת לאחר הניצחון והעלייה לגמר.
אפילו הנשיא דונאלד טראמפ התפנה לרגע מהמלחמה באיראן כדי לצייץ על הגמר. "וואו! ונצואלה ניצחה את איטליה בחצי הגמר. הם נראים ממש טוב", כתב טראמפ, "הרבה דברים טובים קורים לוונצואלה בזמן האחרון. אני תוהה מאיפה מגיע כל הקסם הזה. המדינה ה-51?", אם כי יש לציין שטראמפ כבר תייג בעבר את קנדה כמדינה ה-51.
הדרבי של מאדורו
התקשורת והציבור בוונצואלה היו הרבה יותר לוחמניים, ומיד לאחר שנקבעו היריבות לגמר, עלו כותרות רבות שתייגו את המשחק כ'דרבי של מאדורו'. "גו ונצואלה. הנבחרת הלאומית שלנו ממשיכה לעשות היסטוריה כשהגיעה לגמר אליפות העולם בבייסבול", כתבה דלסי רודריגז, הנשיאה הזמנית של ונצואלה, "תודה שאתם ממלאים מדינה שלמה באושר וגאווה. מחר אנחנו נצפה בכם בדו קרב ספורטיבי נגד ארה"ב. לכו על זה, בחורים".
עבור הנבחרת האמריקאית הגמר הוא סוג של הגשמת הציפיות ממנה. היא אחת מהנבחרות הפייבוריטיות לזכייה, ושחקניה באו לתקן את ה"טעות" מ-2023, כשהפסידו בגמר ליפן.
הנבחרת מוונצואלה משופעת בשחקנים שמשחקים בליגה המקצוענית בארה"ב, אבל אף אחד לא ציפה ממנה להגיע לגמר. אבל חוץ מהאלמנט של נבחרת שהיא אנדרדוג שתתמודד מול נבחרת שבעה שכבר עשתה את שלה, הדברים שעשה וכתב הנשיא טראמפ (שיש סיכוי שאפילו יגיע למשחק ויזרוק את הכדור הראשון הטקסי), יכולים להפוך את המשחק הזה להתמודדות נוטפת מרגשות פטריוטיים מעבר לעולם הספורט.
גם ככה אוכלוסיית המהגרים מוונצואלה סובלת מדימוי ציבורי נמוך ומועסקת בעיקר בעבודות דחק שמשרתות מעמדות גבוהים מהם באמריקה. החטיפה של מאדורו, ראש המדינה שלהם, בהאשמות של מסחר בסמים והלבנת כספים לא ממש הועילו לדימוי הזה. ההבטחות של טראמפ לשיפור המצב במדינה והציוץ שלו שדברים נהדרים קורים בוונצואלה, מגיעים על רקע העובדה שבפברואר נרשמה אינפלציה של 600 אחוז לעומת החודש המקביל ב-2025. אינפלציה של שש מאות אחוז היא לא דבר נהדר. ונצואלה תעלה היום למגרש במיאמי לא רק כדי לנצח את ארה"ב ולזכות באליפות העולם בבייסבול, היא תילחם על הכבוד של מדינה שלמה.
