יכול להיות שפיספסתם את זה במהלך סוף השבוע האחרון, וייתכן בהחלט שאת השם גל כהן גרומי מעולם לא שמעתם, אבל בעולם השחייה כבר יודעים במי מדובר. הישראלי בן ה-21 היה ללא ספק הפתעת המשלחת הישראלית באליפות העולם ביפן, כשעלה לגמר ה-100 מטר פרפר, וסיים שמיני בבריכה של הגדולים בתבל.
בדרך חזרה לאוניברסיטת מישיגן בארה"ב, שם הוא מתאמן, יש תחנת ביניים – עיר מגוריו, הוד-השרון, שם יתאחד עם המשפחה והחברה. הם כמובן צפו ברגע המרגש בשידור חי, ובחבילה שכללה גם שיא ישראלי חדש (50.98 שניות בחצי הגמר) וכרטיס לאולימפיאדת פריז 2024.
4 צפייה בגלריה
"יותר התרגשות מלחץ". גל כהן גרומי בבריכה ביפן
(צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)
בגמר עצמו הסתפק ב-51.32 שניות, וכמו תמיד בשחייה, גם ההסבר שלו קשור בין השאר לשעון: "הגמר היה מאוחר. עד שנגמר הכל, כבר היה בסביבות 23.00. אבל נחמד שבישראל זאת הייתה שעה נוחה וכולם היו יכולים לראות".
הפתעת את עצמך כשעלית לגמר?
"קמתי טוב בבוקר המוקדמות, הרגשתי טוב מאוד במים. הכל התחבר, במיוחד בערב שבו שחיתי בחצי הגמר. כל הדברים הלכו נכון, לא הייתי עייף, באתי מוכן וחדור מטרה, ולא חשבתי על התוצאה. בגמר זה היה שונה, כי באותו ערב לא הצלחתי לישון, וגם בצהריים לא נרדמתי".
לחץ? התרגשות?
"יותר התרגשות מלחץ. רציתי כבר להיות שם, לעשות את זה, והיה קשה להירדם. התחיל לחלחל שזו פעם ראשונה שלי בגמר עולמי, היה לי מאוד כיף, זו חוויה טובה ונהניתי, אבל מבחינת מה שקרה סביבי – כשהציגו אותי, למשל – אין לי מושג. לא שמעתי מה קורה. הייתי בזון שלי, גם בקפיצה למים. אחר כך ראיתי סרטון מהרגע הזה, שצעקו לי 'יאללה גרומי'. לא שמעתי שום דבר מזה. סוג של בלקאאוט כזה, ריכוז של 100 אחוז".
הדוד מתרגש: "החלפנו תפקידים"
השם גרומי ממש לא חדש בשחייה הישראלית. הדוד, ערן גרומי, ייצג אותנו באולימפיאדת ברצלונה 1992, והחזיק בשיאי ישראל רבים. אחד מהם היה ה-100 פרפר – המשחה שבו סיים אחיינו שמיני בעולם כעבור 31 שנה. ערן החזיק בשיא במשחה הזה במשך 16 שנים ברציפות, ובברצלונה סיים במקום ה-20 עם שיא ישראלי של 55.18. גל שוחה את המרחק הזה בארבע שניות מהר יותר.
"אני מאוד מתרגש לראות את גל", אומר הדוד הגאה ערן. "גם אחרים מתרגשים, אבל אצלי זה בא מכמה כיוונים. קודם כל, הייתי שם, אני יודע מה זה. אבל אני בהחלט עוקב אחרי הקריירה שלו ומאוד שמח בשבילו. הוא עשה משהו מדהים באליפות העולם. הוא עושה את הדרך שלו לבד, בזכות עצמו, ועושה את זה מדהים. פעם הייתי מגיע לתחרויות שחייה והיו אומרים שגל הוא אחיין שלי. עכשיו אומרים שאני הדוד של גל. זה החליף תפקידים בצורה טבעית וטובה".
"בכנות? לא חשבתי שבארץ אצליח להשתפר ולהגיע לרמות הגבוהות. הייתי בסדר באליפויות אירופה לנוער, אבל הרבה שחיינים לא צולחים את המעבר לבוגרים. לא ידעתי אם ואיך זה יילך בארה"ב, אז הייתה לי מטרה: להיות מספיק טוב עד גיל 18 כדי להתקבל לקולג' טוב"
תתפלאו, אבל למרות כל מה שמתאר כהן גרומי על התחושות לפני הגמר, התייעצות עם הדוד לא הייתה. "הוא אמר לי כל הכבוד ובהצלחה", מספר גל.
הגעת לשחייה כי זה משהו מחייב במשפחה?
"המשפחה שלי אוהבת לשחות, ודוד שלי הוא לא הסיבה. כשנכנסתי לענף לא ידעתי בכלל שהוא היה שחיין אולימפי. זה קרה די במקרה. הייתי בבריכה בקאנטרי, בערך בגיל שמונה, והמאמן שם שאל אותי אם אני שוחה באיזה חוג. עניתי שלא, ושאבא לימד אותי, ואז הוא שאל אם אני רוצה לנסות לבוא לחוג שחייה. עניתי: כן, למה לא? אבל במקביל הייתי גם בג'ודו, קפוארה וריקוד. כילד קטן אתה מנסה הכל".
4 צפייה בגלריה
גל (משמאל) עם נבחרת השליחים של ישראל בשחייה, מיכאל לייטרובסקי, תומר פרנקל ורון פולונסקי
(צילום: סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)
למה בחרת בבריכה?
"קיבלתי את ההחלטה כשמאמני השחייה שלי דרשו יותר. אי-אפשר להתאמן שלוש-ארבע פעמים בשבוע ולהשתפר. הייתי בן 11, פעם ראשונה באליפות ישראל לצעירים, וההחלטה הייתה טבעית. בגיל 15 גיליתי שאפשר להגיע למכללות ולקבל מלגה. אלה לימודים ברמה מאוד גבוהה, וזה משהו שהיה לי מאוד חשוב לעשות. עכשיו סיימתי שנה שלישית מתוך ארבע באוניברסיטת מישיגן, ובנוסף לשחייה אני עושה תואר במתמטיקה ובסטטיסטיקה".
יש סיבה נוספת שבגללה בחרת לצאת מוקדם מאוד לאוניברסיטה? חברים שלך לנבחרת מספרים על התנאים הבעייתיים בישראל.
"בכנות? לא חשבתי שבארץ אצליח להשתפר ולהגיע לרמות הגבוהות. הייתי בסדר באליפויות אירופה לנוער, אבל הרבה שחיינים לא צולחים את המעבר לבוגרים. לא ידעתי אם ואיך זה יילך בארה"ב, אז הייתה לי מטרה: להיות מספיק טוב עד גיל 18 כדי להתקבל לקולג' טוב".
ופתאום אתה בגמר אליפות עולם, וגם מחזיר לעצמך את השיא הישראלי.
"גם עכשיו, בגמר, לא ידעתי אם אגיע לרמה הזאת כל כך מהר. התוצאה הפתיעה אותי. לגבי השיא הישראלי, לפני חודש וחצי תומר פרנקל שבר לי את השיא בתחרות בארץ. הייתה לי מוטיבציה ואמרתי לעצמי שאם תומר יכול, גם אני יכול להיות ברמה גבוהה יותר. הוא מאוד עזר לי".
"כולך מוצף באדרנלין"
במבט קדימה, גולת הכותרת בהישג הייתה כאמור השגת הכרטיס לפריז. עבור כהן גרומי זו תהיה כבר האולימפיאדה השנייה. "הייתי בטוקיו עם נבחרת השליחים אחרי שעשיתי קריטריון ב-100 פרפר וב-200 מעורב אישי", הוא מספר. "בסוף, הצוות המקצועי החליט שפרנקל ישחה את ה-100 פרפר באישי, ואני אשחה בשליחים. נהניתי בטוקיו, היה כפר מגניב, רק חבל שלא היינו יכולים להסתובב שם ולחוות את העיר בגלל הקורונה".
גם לא היה קהל בבריכה. בפריז יהיה.
"זה מרגש, אני נהנה מזה. ככל שיש יותר לחץ, אני מרגיש שאני מצליח להוציא מעצמי את האקסטרה. זאת חוויה טובה, כמו רכבות הרים. הנפילה באה באיזה שלב, ואז שוב אתה כולך מוצף באדרנלין. בטח כשאתה יוצא מחדר ההלבשה ל-15 אלף איש. לוואו של הקהל, לרעש".
מה עושים כשיורדים מהרכבת?
"זה חלק מהעניין. עובדים קשה, כי יש את הדבר הבא. אליפות העולם הבאה תהיה בפברואר בדוחא. אנחנו רוצים לנסות לאשרר ליתר ביטחון את התוצאה בשליחים, כי שם זאת תהיה תחרות קריטריון לפריז".
