רז שלמה עוד לא הספיק לפרוק את כל המזוודות מאז חזר לארץ מבלגיה, וכבר פתח כבלם השלישי במשחק הכי קשה של העונה. חוסר ההיכרות של שלמה, לצד נטייתו להחליק על בננה לעתים, הפכו אותו לחשוד המיידי בכל טעות שתבוא, אם תבוא, בחלק האחורי. אבל מרכז ההגנה של מכבי ת"א זו כנופיית כדורגל - כולם שם דמויות מפוקפקות.
לתוך שתי הדקות הראשונות הצליח דריק לוקאסן לדחוס כמות טעויות שמספיקה לחודש שלם – איבוד כדור, עבירה על דין דוד ולקינוח כניעה לשון גולדברג שהקדים אותו לכדור החופשי שהפך לשער הראשון. חוץ מלהוריד חולצה אחרי הגול ולקבל צהוב – לוקאסן עשה כל שגיאה אפשרית. הדקה ה-15 עוד לא הסתיימה וגם שלמה ומתן בלטקסה, הצלע השלישית במשולש שווה הטעויות שהוא הגנת מכבי ת"א, כבר עשו את הפדיחה שלהם. למה דרושים לה שלושה בלמים? לא בשביל לשמור על שחקני היריבה, מסתבר, אז אולי בשביל לשמור אחד על השני.
בדקה ה-22 מי שאמור היה לשמור על לוקאסן נרדם בשמירה. מסירה רעה של דור פרץ בתוך הרחבה הובילה לאיבוד כדור של הבלם ולשער השני. יותר מיצירה של מכבי חיפה, זו הייתה מופת של השמדה עצמית מצד מכבי ת"א, שביצעה הומאז' ליריבתה העירונית. פתיחת המשחק אמש הייתה זהה לאופן שבו התחיל הדרבי האחרון ובו מכבי עלתה ליתרון בעיקר הודות למופע סלפסטיק של הגנת הפועל. למינצברגים יש קייס לתביעה על הפרת זכויות יוצרים.
לא ברור אם זו הייתה כוונתו המקורית של מסאי דגו או שכך קרה בהשראת השער המוקדם, אך זה עבד למכבי חיפה כמו כפפה. עם 67 אחוזי שליטה בכדור במחצית הראשונה, ההגנה של מכבי ת"א – שהייתה חשופה כבר מהתחלה – רק הפכה פרוצה יותר עם כל איבוד כדור. הנואשות של מכבי ת"א להשוות, והאפשרויות שזה פתח גם עבור מכבי חיפה הממתינה לטעות ומתפרצת של ענאן חלאילי, אמורות היו להפוך את יתרת המשחק לקזינו עם נעלי פקקים במסגרתו חזרה הרואית או תבוסה שלא רואים בכל יום ידמו אפשריות באותה מידה, אך למכבי ת"א חסרה החדות המינימלית הדרושה כדי לתרגם דומיננטיות לתכליתיות.
רובי קין לא עזר לקבוצה שלו כשהמשיך לדבוק במערך שלושת הבלמים עד לסוף המר והוציא דווקא את המוסר הכי טוב שלו (יוריס ואן אובריים), אבל הבעיה היא לא רק תיאורטית; ערן זהבי כבש רק במשחק אחד מהעשרה האחרונים, פרץ וגבי קניקובסקי הלכו שוב לאיבוד מול האמצע המצופף של מכבי חיפה, והיחיד שיכול להחליף את מילסון הוא מילסון עצמו.
עוד יותר מההפסד, מדאיגה מבחינת מכבי ת"א חוסר המוכנות, התחושה שעלתה משני המשחקים מול מכבי חיפה ולפיה הסיטואציה פשוט גדולה עליה. מכבי ת"א שרויה במשבר עמוק, אבל לא עמוק יותר מזה שמכבי חיפה כבר הייתה בו העונה. לכאורה, השתיים צמודות בטבלה. בפועל, זה לא בדיוק ככה – דגו כבר הצליח להתגבר על המשבר שלו, לברוא קבוצה טובה יותר מתוך המצוקה. קין עדיין לא. כדי להשתוות באמת למכבי חיפה, עליה הוא עדיין מוביל בנקודה, הוא יצטרך לזחול בחזרה אל האור.
בית"ר בינונית ביום טוב
הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבית"ר ירושלים, שתחטוף את השער הראשון. עוד לא קרה העונה שהצליחה להפוך פיגור לניצחון. הדבר השני הכי גרוע שיכול לקרות לה, שתעלה ליתרון. ארבע פעמים העונה הובילה במחצית ובכל זאת הפסידה. כשרע לה, רע לה. כשטוב לה – בסוף רע לה.
מול הפועל חיפה היא ירדה לחדר ההלבשה ב-0:2, הפסיקה לשחק כדורגל כשחזרה ממנו, והפסידה 3:2; על הפועל פ"ת היא הובילה 2:0 וסיימה ב-2:2. מול הפועל באר-שבע בגרסתה הפגיעה שלפני הריצה הגדולה, היא הצליחה באופן שלומיאלי במיוחד להפוך 1:3 יציב ל-4:4 מטורלל.
השיא הגיע שלשום, בדרבי. אחרי מחצית ראשונה שבה הפועל ירושלים לא הצליחה לייצר אפילו איום אחד מחוץ למסגרת, בית"ר נדחקה לאחור מהרגע שגל לייבוביץ' שרק לפתיחת השנייה. נדמה כאילו שני המאמנים – זיו אריה וגל כהן, מחליפו הזמני של יוסי אבוקסיס – הקדישו את ההפסקה למטרה משותפת: איך לגרום להפועל ירושלים לחזור למשחק. אפשר להבין מדוע אריה עשה את זה, זו הסיבה שמשלמים לו, אבל כהן? הוא עשה זאת בהתנדבות.
בית"ר קבוצה בינונית ביום טוב, אבל אם יש תחום אחד שהיא גרועה בו במיוחד – זה ההגנה. כשהכדור ברגליים שלה, היא עוד מסוגלת לייצר דבר או שניים. כשהיא נסוגה לאחור באופן מודע ומוגזם, היא מציבה במוקד את הצד הכי פחות מחמיא בפרופיל המקצועי שלה. את זמן המסך שקיבלו קודם לכן ירדן שועה ועדי יונה, מקבלים פתאום אורי דהן, אדי גוטליב ואוראל דגני. ההגנה של בית"ר היא חור שחור שכל מי שישהה בקרבתו מספיק זמן ישאב לבסוף פנימה, אל הרשת. להכניס בלם כשהיא ביתרון? בית"ר צריכה להוציא בלם כשהיא ביתרון.
הפועל ירושלים כבר הפסידה דרבי לפני שנתיים בגלל ששיתפה שישה זרים. גם את הדרבי הזה היא צריכה להפסיד בבית הדין. החילוף שביצע כהן בדקה ה-87 – דגני במוקם טימותי מוזי – היה החילוף השישי של הפועל ירושלים. בתוך 60 שניות, דגני הספיק לאבד את הכדור פעמיים בקרבת הרחבה ובהמשך למקם את עצמו במיקום גרוע במיוחד בהתקפה שהובילה לשער השוויון. אין בהפועל ירושלים שחקן אחד שמסוגל לייצר שלוש פעולות התקפיות טובות בפרק הזמן הזה. כארם זועבי שחקן מוכשר, אבל לא עד כדי כך.
בחזרה לתקופת האבן
קריסטל קונסטרוקטה לוזון, הכובסת של מכבי פ"ת, שונאת את החורף. שעות ארוכות עמלה על ניקוי מה שהיו במקור המדים הכחולים של הקבוצה וששעתיים במגרש בנתניה שינו ללא היכר. זמן רב קרצפה את מה שחשבה בטעות לחולצה של ירדן כהן, רק כדי לגלות שזו בכלל האפודה של השוער מרקו וולף מתחת לשכבת הבוץ העבה.
לפי לוח השנה, וטכנולוגיית ה-VAR שאפשרה את פסילת השער של סנטיסלב בילנקי בעקבות נבדל של מילימטרים, המשחק בין מכבי נתניה למכבי פ"ת התקיים בשנת 2024. לפי הביצות הטובעניות שהתהוו באזורים שונים במגרש, השנה הייתה 1991. אולי אפילו 1982. גשם חזק מייצר פריצה במטריקס של הכדורגל הישראלי ומחזיר אותו אחורה בזמן לימים של משחק השבת והדקה ה-91. הוא מפשיט מעליו את כל שכבות הקדמה – המלאכותיות לרוב – שמפרידות כביכול בין האצטדיון החדש בנתניה לקופסה, בין המושבה לאורווה.
זו לא ביקורת על מערכות הניקוז של המגרשים, ולא קריאה לפטר את האגרונום הראשי של ההתאחדות לכדורגל, זה אפילו לא דבר רע בהכרח שהכדור נתקע בשלולית ולא ממשיך במסלולו המקורי. הכדורגל הישראלי השתנה, לפחות ברמת הגימור החיצוני. אין היום שום דרך לחוות אותו, ולו לרגע, כפי שהיה פעם, בזמנים בהם בגרוש היה חור ובמגרש היה בור. ההווי בתוך האצטדיונים ומחוצה לו שונה ב-180 מעלות.
רק שבר ענן עוד מסוגל להחזיר לאחור את הזמן. מזג האוויר לא מבדיל בין מה שהיום היא "ליגת העל" למה שהיתה אז "הליגה הלאומית", בין HD למאיר אינשטיין – הוא מפעיל כוח בעוצמה כזאת, שהכל חוזר לתקופת האבן. לרגע אפשר היה לעצום עיניים ולדמיין שמי שכבש את שער הניצחון של מכבי פ"ת לא היה עידן טוקלומטי אלא אייל בגלייבטר.
