דראפט 2020. בחירה תשיעית. וושינגטון וויזארדס. עונת קורונה בלי קהל, שש נקודות בממוצע, קשיי הסתגלות, ווסטברוק, בראדלי ביל, ברטאנס וסקוט ברוקס. התקפה אין, כדורים לא מגיעים, פשוט לא מוסרים. האצ'ימורה, ראול נטו, עונה שנייה – ועדיין מתקשה. שמונה נקודות לעונה, קוזמה מגיע, די נורא. אחר כך מגיע פורזינגיס, דווקא לא רע, יש שיפור קל, אבל זה עדיין לא זה.
בעונה השלישית הוא חותם על חוזה חדש, סוף־סוף קצת שקט ואפשר להתעסק רק בכדורסל. יש עוד שיפור, אבל קטן, ובשביל דני – זה אף פעם לא נגמר. תשע נקודות בממוצע, בהגנה הוא מזיע בלי סוף, בהתקפה מחכה לכדור, והוא פשוט לא בא. ווס אנסלד ג'וניור? סתם ביצה חומה. והישראלי? עדיין לא מקבל את ההכרה שמגיעה לו.
בעונה הרביעית מתחילים רעשי רקע, ביקורות ועלבונות, דיבורים על יורוליג – "איזה שחקן הוא כבר יכול להיות?". ואז, פתאום, זה קורה: עונת פריצה אמיתית. 43 נקודות, אחר כך 32, שחקן אחר לגמרי. 14.7 נקודות בממוצע לעונה. ג'ורדן פול מגיע, ולא ממש מתחברים, אבל האחוזים מהשדה עולים, גם משלוש. עונה טובה, ואז – הפתעה. טרייד. פורטלנד. מאיפה זה בא בכלל? מהמזרח למערב, בית חדש, התחלה קשה, שוב קשיי הסתגלות.
אבל הפעם זה שונה. הוא חוזר לחמישייה, מתחיל להוביל לקראת סוף העונה. עדיין לא האופציה הראשונה, אבל נראה אחרת. קולע, אגרסיבי, מנהיג. הקבוצה בריאה – בערך. יש כמה שחקנים שמפריעים בדרך, סימונס לא נחמד, גראנט לא מוסר, אבל דני? הכוח שלו לא נגמר. הוא קולע יותר מ־30 נקודות, לא פעם אחת ולא פעמיים – הרבה יותר מזה. רושם טריפל דאבל ראשון, ואז עוד אחד. מוביל, נראה כמו כוכב אמיתי.
העונה מסתיימת בלי תואר, אבל דבר אחד ברור: בעונה הבאה זה קורה. אולסטאר? אולי מוקדם. המשתפר? גם זה כבר לא מספיק. כולם מדברים על תקרה מסוימת, על כמה טוב הוא כבר יכול להיות, אבל אלה רק מילים. "הבלחות", הם אומרים, "סוף עונה, קבוצות כבר לא נלחמות באמת". ואז מגיע הקיץ. נבחרת. יורובאסקט. טורניר ענק. הוא חוזר לעונה בכושר שיא.
סימונס כבר לא שם, גראנט התחיל למסור, שארפ עדיין זורק, הולידיי מגיע והוא טוב – מאוד. בילאפס נעצר, הגיע ספליטר לנהל את העניינים, ומהר מאוד הכל מתחיל לעבוד. ודני? דני הגיע באמת. פתח את העונה בסערה, ובשלב הזה כבר קשה לומר שיש לו תקרה. אולסטאר? זה כבר לא חלום רחוק. הוא נראה כזה, הוא מרגיש כזה, והוא מסוגל להרבה יותר ממה שקורה עכשיו.
25 נקודות בממוצע אחרי תשעה משחקים. פרנצ'ייז פלייר. עכשיו, לא "בעתיד". כוכב עכשיו. בעל הבית – עכשיו. תצוגות ענק, פתיחת עונה אדירה שלו ושל הקבוצה. 43 נקודות? הוא עוד יגיע גם ל־50, וזה יקרה בקרוב. כל ההתקפה עוברת דרכו. הוא האיש. נקודה.
כוכב ישראלי? עזבו את זה. יש לנו כוכב NBA. שחקן שמקבל הכרה באמריקה, שמכירים ויודעים מי הוא. דני אבדיה הוא בלתי ניתן לעצירה – חזק, מהיר, קולע, חכם, מוסר, מנהיג אמיתי. רכז, פאוור פורוורד, סווינגמן, הכל. ניצחון על האלופה? כבר עניין שבשגרה. 20 נקודות בלילה? זה כבר היומיום. הגיע הזמן להתרגל – דני אבדיה הוא לא סתם נציג ישראל ב־NBA. הוא כוכב NBA בארצות הברית של אמריקה. ולאן הוא עוד יכול להגיע? כנראה שאף אחד כבר לא באמת יודע.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
