לרוב, גמר גביע הטוטו הוא שאריות שאפשר להצטער על כך שהכדורגל הישראלי לא הקפיד לסיים מהצלחת כבר באוגוסט. הרי התכלית של המפעל הזה, אפילו יותר מאשר להעניק גביע בסופו של דבר, היא לאפשר לקבוצות ליגת העל להריץ את עצמן. זה המפעל היחיד שהתכלית שלו אינה תחרותית, אז מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו עכשיו, בין המחזור השמיני לתשיעי?
לעתים רחוקות, והעת הזאת הגיעה עכשיו, גביע הטוטו הופך מנטל שאי־אפשר לחכות כבר לסיים איתו, לאירוע שסופרים את הדקות עד שיתחיל. את הפועל ת"א ובית"ר ירושלים אפשר להפגיש גם בלב המדבר, ואפילו בלי כדור, וזה יהיה מעניין. בניגוד ליריבות לא עירונית כמו מכבי חיפה – מכבי ת"א, ששורשיה תחרותיים והיא זקוקה לרלוונטיות של שתי הקבוצות כדי למצות את פוטנציאל החשיבות שלה, הפועל ובית"ר הן על-זמניות כמו שיכולות להיות רק קבוצות שרוב הזמן הוא לא הזמן שלהן. הן כל כך התרגלו לחיות בחסר, שהן עברו אבולוציה שהפכה אותן עמידות בפני ההווה. עד כמה הן טובות או רעות, ביחד או לחוד, זה אפילו לא משנה. אם בפלייאוף העליון בליגת העל או בגמר של המפעל השלישי בחשיבותו, הינו הך.
אל הנצחיות הבלתי תלויה בדבר הזאת מצטרף בכל זאת פקטור שמעצים את המשחק הערב. דבר לא משותף להפועל ת"א ובית"ר ירושלים, פרט לתזמון התחייה שלהן. זו כנראה בית"ר הטובה ביותר מאז ימי ארקדי גאידמק, והפועל לא הבטיחה כל כך הרבה כמו שהיא מבטיחה העונה מאז 2011. לכך ניתן להוסיף את המפגש ביניהן בבלומפילד בחודש שעבר, שהפך לקלאסיקה.
היריבות בין הפועל לבית"ר לא זקוקה לרפרנסים, אבל המשחק האחרון ביניהן מספק נקודת ייחוס שהופכת את הגמר להרבה יותר ממאבק על חתיכת מתכת שקרוב לוודאי תסיים את חיה מאובקת בתוך ארגז באיזשהו מחסן במתחם האימונים. עבור בית"ר, זה משחק על נקמה או על העמקת החרפה. עבור הפועל, זו הזדמנות להכפיל את הזכייה. במקום שימתינו סיבוב שלם למערכה הבאה, גביע הטוטו דואג לכך על חשבון הבית.
עוד יותר מאשר הקבוצות, זה משחק עבור משטרת ישראל, שלא בהכרח מסוגלת להכיל את הימצאותן של בית"ר ירושלים והפועל ת"א באותו המקום ובאותה השעה בלי לאבד עשתונות. זה לבטח לא יהיה ערב שכולם ירצו לזכור. זה יכול להיות משחק שרק קבוצה אחת תרצה לשכוח, או כזה שכולנו נרצה לשכוח.
דרכו לטוריאל על האצבעות
הנזקים הישירים של הדרבי שלא היה יתבררו רק בהמשך. עוד לפני שבית הדין יכמת במדויק את ההשלכות על הפועל ת"א, נותר לברר את ההשפעות העקיפות של האירוע. אי־אפשר היה להעריך מה יהיו התוצאות הפסיכולוגיות של נפילת המתח הבלתי נמנעת נוכח משחק שמחכים ומתכוננים לו כל כך הרבה ואפילו לא מקבלים הזדמנות לנצח בו. הכל – במילים אחרות, "משחק מול מכבי נתניה" – יכול להידמות לפתע סתמי כל כך. המשחק הזה לא היה סתמי בעיני הפועל. המחצית הראשונה הייתה הטובה ביותר של הקבוצה העונה, וגם אם זה הסתיים עם אפס נקודות, זה משחק שהפועל יכולה בקלות למכור לעצמה כאירוע מחייה. בכדורגל היא הפסידה, אבל היא לא נכנעה לכל מה שמעבר לכדורגל.
"כל מה שמעבר לכדורגל" זו גם דרך מצוינת להגדיר את לויזוס לויזו, הקפריסאי שערך בכורה בהרכב. 45 הדקות הראשונות שלו מול מכבי נתניה היו חוויה שלא הוענקה לאוהדי הפועל אולי מאז החשיפה הראשונית לדימיטאר טלקיסקי לפני 17 שנה. גם הוא הופיע יום אחד מאי שם, מציג עצמו בפני אנשים שעד לאותו רגע לא ידעו שיש בעולם מישהו בשם הזה, והעניק להפועל אחרי שנים בינוניות ונטולות איכות איזשהו קסם שקשה להגדיר במילים. המסתורין סביב זרים שברוב המקרים מתפרק והופך לאכזבה, הפך הפעם לזהב.
אפשר לחשוב על קבוצות בליגה שזקוקות ללויזו יותר מהפועל. עם רגל שמאל ודריבל כמו שלו, הוא הרי נולד כדי לשחק בקו ימין, מקום שבו כבר יש להפועל את סתיו טוריאל. אם היה ניתוח שמסוגל להחליף רגל חזקה, הפועל היתה משלמת מיליונים כדי שלויזו יעבור את ההליך ויסדר לה את הכנף השנייה, שם העניינים חמורים במיוחד ואליניב ברדה מחלטר עם רן בנימין למען רווח אלטרנטיבי ומפוקפק של חיזוק האמצע כי שאנדה סילבה הוא נפילה על הפרצוף. כקשר עשר שבורח לימין לפנים משורת הדין, הפועל מצליחה למצות מלויזו את המקסימום בהתחשב בכך שכבר יש לה את טוריאל. השאלה היא מה זה יעשה לאחרון, שכבר קרוב לשנתיים מגלם בשלמות את תפקיד הכוכב בשמיים נטולי כוכבים.
במוצאי שבת הוא חזר הביתה, הוריד את הנעליים וגילה שכואבות לו האצבעות. מישהו דרך עליהן. עכשיו הכדור ברגליים שלו – או שהוא יראה בכך פגיעה באגו, או שהוא יסתכל על חצי הכוס המלאה. דווקא נחמד להביט לשמאל ולראות שם מישהו שבאי השכן מכנים בחיבה "סתיו טוריאל הקפריסאי".
חיפה כהפקה הוליוודית
אם מכבי חיפה הייתה הפקה הוליוודית ולא קבוצת סף פלייאוף עליון אחרי שמונה מחזורים, משחק החזרה של ברק בכר היה מסתיים בניצחון על עירוני טבריה ולו בגלל שככה זה בהוליווד. אחרת התסריטאי לא היה ממנה את בכר מלכתחילה. הבעיה שהמשחק לא היה בלוס־אנג'לס אלא בנוף הגליל, ומכבי חיפה היא קבוצה עם בעיות ארציות בהרבה משניתן לפתור באמצעות עט יצירתי וקלישאות מסרטים.
נכון לרגע הזה של העונה, ועוד לפני שהיה לבכר הזמן לשחק איתה ולעצב אותה קצת אחרת, מכבי חיפה היא קבוצה מופקרת וחסרת אחריות, ובעיקר – חסרת מודעות. כזאת מינימלית הייתה מספיקה כדי למנוע את מה שקרה בדקה ה־96. ביתרון 0:1, כשצריך להרוג משחק ובכל האמצעים הדרושים – כי שלוש נקודות הן תמיד העיקר אבל במיוחד עבור קבוצות במשבר, מצאו עצמם שני שחקנים של טבריה – לא אחד – לבד ברחבה. מי שהיה מקפיא את התמונה ולא יודע מה התוצאה, יכול היה להישבע שזו טבריה שמובילה 0:1 והעורף של מכבי חיפה נראה כך כי תשומת הלב מוקדשת כולה לחיפוש אחר השוויון. בעצם, לא חייבים אפילו להישבע. על מכבי חיפה הזאת אפשר להאמין הכל.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.10.25
