יש תיקו שאתה יוצא ממנו עצבני, ויש תיקו שאתה יוצא ממנו עם תחושה מוזרה של שקט. לא אופוריה ולא חגיגות, אבל גם לא הכעס הזה שמתיישב בבטן. כזה היה המשחק האחרון של מכבי חיפה. שוב לא ניצחנו, אבל גם לא הפסדנו, ובכדורגל הישראלי של העונה הזו, ובוודאי במשחקים של מכבי חיפה, זה כבר לא פרט שולי אלא אמירה.
אתה לא באמת יודע מה תקבל מהקבוצה, או ליתר דיוק אם בכלל תקבל, וכשמרימים את הראש ומסתכלים על התמונה הרחבה מבינים למה: חיסורים בלי סוף, צעירים שנזרקים למים עמוקים בלי מצופים, רוטציה שנכפתה ולא נבחרה, ובתוך כל זה הקבוצה מצליחה להישאר עומדת. היא לא מתפרקת, לא קורסת ולא מאבדת כיוון, וזו נקודה שמעט מדי מדברים עליה.
יציבות היא לא דבר סקסי. היא לא נכנסת להיילייטס ואין לה קליפ עם מוזיקה דרמטית, אבל כל מי שניהל פעם פרויקט מורכב יודע שיציבות היא התשתית. בלי תשתית, כל מגדל מרשים נראה טוב עד הרוח הראשונה. מכבי חיפה נראית כרגע כמו פרויקט שנמצא בשלב רגיש, שלב שבו אין עדיין תוצרים מרהיבים, אבל יש תהליך; שלב שבו בוחנים אנשים יותר מתוצאות, ושואלים מי שומר על השיטה כשקשה.
התשובה, לפחות בינתיים, היא שהקבוצה כן. הצעירים מקבלים דקות לא כגימיק ולא רק כי אין ברירה, אלא משום שמישהו שם למעלה מוכן לספוג טעויות קצרות טווח בשביל רווח ארוך טווח, וזה ממש לא מובן מאליו במועדון שמורגל בתארים, לחץ וציפיות מיידיות.
אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה האמיתית, כי יציבות מקצועית לא יכולה לחיות בוואקום. שחקן צעיר שעולה להרכב שואל את עצמו שאלה אחת פשוטה: מי יהיה פה גם מחר. וכאן נכנסת סוגיית המאמן. כל עוד קומת האימון לא סגורה לעונה הבאה, כל תהליך מרגיש זמני, כמו פרויקט בלי חוזה המשך. כולם עובדים, כולם משקיעים, אבל אף אחד לא באמת בטוח שהדרך נמשכת. אם במכבי חיפה רוצים שהשינוי יעמיק ושהיציבות תהפוך לזהות, הם חייבים לסגור את זה עכשיו, לא בקיץ, לא אחרי הפלייאוף ולא כשיהיה נוח פוליטית. החתמה של ברק בכר לעונה הבאה היא לא מחווה רגשית ולא מהלך נוסטלגי, אלא החלטת ניהול.
זו אמירה לשחקנים שיש פה דרך, אמירה לצעירים שמי שמאמין בהם היום יהיה גם זה שישפוט אותם מחר, ואמירה לקהל שלא כל תיקו הוא כישלון ושלא כל תהליך נמדד בטבלה בלבד.
ניהול טוב נמדד ביכולת להחזיק קו גם כשאין תוצאה מיידית, וככה בדיוק זה עובד בכדורגל. מכבי חיפה של השבועות האחרונים אולי לא מרגשת, ולעיתים אפילו ממש מעצבנת, אבל היא יציבה. השאלה הגדולה היא אם בהנהלה מבינים שבלי יציבות בעמדת המאמן, גם היציבות הזו היא רק השאלה הבאה לפני משבר, כי בסופו של דבר אף שחקן לא רץ קדימה אם הוא לא יודע מי עומד מאחוריו.
*הכותב הוא אוהד ירוק, מאמן מנטלי ומנטור למנהלים, מומחה לניהול פרויקטים וחי על פי העקרונות מהפסיכולוגיה החיובית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
